חידוד הלכה פח

יש להתיר בלא הגעלה ולהחמיר ישהנו מעל"ע

[ג] חתך הירק. יש להדר אחר היותר מותר כגון חיתוך במרא ודאי נגד ספק מרא ספק סכין וספק מרא נגד ודאי סכין. ואם לא מצא רק נחתך בסכין ישליך כ"נ

קו"א לסק"ב. בחידוד סק"ב במחודשים אות ה' כתבתי לענין סכין שני שחתך בתוך הכ"נ שנאסר בחיתוך ראשון כגון מבשר לחלב או מאיסור לסכין היתר שהובא בפמ"ג או"ח לאיסור ולהיתר ודעת החו"ד להיתר ונ"ל דבלא"ה א"א לאסור הסכין השני מחמת שחתך בתוך הכ"נ אא"כ יחזור ויחתוך בסכין זה דבר חריף כמו שחתך עכשיו דאז נוכל לומר חורפא מחליא את הנ"ט בר נ"ט ומבטל הקולא של נ"ט בנ"ט אבל אם יחזור ויחתוך דבר שאינו חריף א"א לאסור כלל אף בפסח דהחריפות של עכשיו אינו מועיל לחתך של אח"כ כמ"ש החו"ד סי' ק"ג סק"ט. ואפי' בבישול אם בישל ד"ח בקערה ש"ב ובתוך מעל"ע להד"ח בישל חלב כיון שהוא אחר מעל"ע להבשר הראשון דמותר דאין חריפות מועיל לעורר אמה שישתמש בו אח"כ. ודוקא כשבישל ד"ח בתוך כלי שאב"י או כשנתן ד"ח לנ"ט בר נ"ט עכשיו אז אוסר. שוב ראיתי דהבעל אבן העוזר משיג שם אחומרת הפ"מ מטעם זה. ואין לדחוק ולומר דהפמ"ג שם חש שמא יחזור ויחתוך ד"ח דז"א דא"כ כל כלי שאב"י נגזור שמא יבשל בה ד"ח וע' מטה יונתן סי' ק"ג וע"כ דלא קבלו הך חששא לגזור כ"כ אמנם באמת אם אירע בתוך הפסח יגעיל הסכין או המדוכה

סעיפי ב' ג' ד' ה' לא העתקתי דברי המחבר והרמ"א מיראת האריכות רק החידודים להלכה לפי הס"ק

[ד] ופירות חמוצין ודגים מלוחין דינם כצנון. לק' ס"ה כ' המחבר דתפוחין אינם חריפין. בארשט מסובין או מבורקיס כבושים ומאוגרקיס חמוצים כולם דינם שוה ובורקיס מבושלין אינם חריפין וכן בצלים ושומין אחר בישולם בטל חריפותן. ובארשט מחומץ שא"א לשתותו חי כשנכבש בכלי איסור אסור. ואם בשלוהו ולבנו אותו בביצים וחלב נתבטל חריפותן והכל לפי עיני המורה. ובסי' צ"ה הבאתי ששפכו סובין על מים לעשות ממנו בארשט בכלי איסור וקודם שנתחמץ היטב הוריקוהו לכלי כשרה מותר והפ"מ מחמיר בכה"ג וכן אם עירו חמין מכלי איסור על סובין להחמיצן ונתחמצו אח"כ אף דבשעת עירוי לא בלעו רק כ"ק אבל כשנתחמץ נאסרו. והחו"ד מתיר בכל הנך גווני אם לא שהיה כל החימוץ בכלי איסור עד סופו

[ה] תבלין שנדוכו במדוך ב"י אסור וכו' וי"א וכו'. הט"ז והש"ך כאן הקשו מסי' ק"ג דכ' המחבר עצמו דאם שמו פלפלין בקדרת איסור אפי' אב"י אסור. והאחרונים תי' דכאן בכלי בשר דעדיין היתירא בלעי לכן מקילין כדעת הסוברים דרק קורט של חלתית הוה חריף ולא שאר דברים ובסי' ק"ג בכלי איסור החמירו. והגרע"ק תי' דשם מיירי בבישול דחמיר טפי מכבישה. ולכאורה מדכ' שם אם שמו פלפלין לא מוכח דמיירי מבישול כלל ועוד אטו מבשלין פלפלין בעינם או רובן הלא הרמ"א כ' בסי' צ"ה ס"ב דבעינן כולו או רובו ד"ח. לכן נ"ל דשם מיירי בקדרה שהיתה אסורה מבישול ועכשיו שמו בה פלפלין מדוכין דחריפותם מחליא לשבח מה שבלעה הקדרה אף שהקדרה עכשיו אב"י אבל כאן המדוכה בלעה ע"י דוחקא ולא אלים דוחקא דעכשיו לעורר הטעם שנבלע ע"י דוחקא אם היא כבר אב"י והטעם פשוט דכאן יש תרתי לטיבותא אם המדוכה אב"י יש פגם דאב"י וגם נ"ט בר נ"ט. טעם בשר במדוכה וטעם ממדוכה לתבלין שניים ומהם לחלב דקודם שנתנו לתוך החלב הם היתר. ונגד שני קולות לא אסרו בחריף אא"כ היתה ב"י דליכא רק טעם דנ"ט בר נ"ט וגזרו בד"ח אבל שם שבשלו בהקדרה איסור וליכא קולא דנ"ט בר נ"ט רק קולא דאב"י לבדה ונגד קולא אחת החמירו בד"א [וע"כ צ"ל בהך דסי' ק"ג שהי' גם דוחקא בכלי כגון שדכו בה ע"י קתא דסכינא דאל"כ לא עדיפא ממלח שבכלי איסור שהמלח מותר כמבואר בסוס"י צ"ה]. ובדרך לימוד לתלמידים אמרתי בפשיטות דנקט כאן ב"י שהוא אליבא דכ"ע ובסי' ק"ג אזיל לדעת היש אוסרין שמביא הרמ"א כאן. ואף שהמחבר כאן לא הביא דעת הי"א סמך עצמו באמת אמ"ש שם. ואזדא התמיה לגמרי וגם שם עיקר דין דנט"ל

[ו] דאף אם נאסרו מקצתן נתבטלו באחרונים הנחתכין. ובחמץ בפסח כה"ג אסור אפי' נחתכו קודם פסח דמהני ביטול משום דיבש ביבם חוזר וניעור ואף דהבלע דסכין הוא לח מ"מ סתם סכין אינו נקי לגמרי מדיבוק חמץ והוה כיבש

[ז] חתך קשואין. אפי' כבר נתחמצו ע"י כבישה. והט"ז סי' צ"א סק"ב כ' שלא לאכול קשואין חמוצים בכלי ש"ב. ודוקא לאכלן בכלי תשמיש שלהן כגון בקערות. אבל מתוך החבית שנתחמצו שם מותר דאפי' החשש דגרר המלח בסכין שלו כבר נתבטל בתוך החבית וגם אין דרכו בכך. ובפרט שעכשיו נתבטלו הטאלפין מלח שדרכם בגרירה ובעל נפש יחמיר לעצמו כפי המנהג ישן

[ח] לפת. ובסכין איסור אין היתר לחתוך בו לפת ובדיעבד מותר. ובחבית מלח מגורר בסכין ויש ס' נגד הלהב יש להתיר דגם מעט המלח שנאסר בטל כבסי' צ"ד וכאן ס"ד. אם חתך פירא עם התולע שבתוכו מותר בקליפה והסכין מותר בקינוח. ובפרט שיש ספק שהתולע לא פירש והתולע עצמו מותר. ובחתך דבר שאינו מלוח ולא חשש חימוץ די בהדחה ובשמנונית בעי גרירה או שפשוף ועפת"ש בשם החי"י

סימן צז

לא העתקתי דברי המחבר ורמ"א מיראת האריכות

[א] או ששינה צורת הפת. השינוי מועלת דוקא כשעשאה בלישה או באפיה אבל אם נאפה בלא שינוי כבר נאסר ונ"נ מדרבנן ואולי מועיל שידבק בה נייר מוכתב שנלושה בחלב וצ"ע וגם אין השינוי מועלת רק לו לב"ב אבל למכור צריך שינוי דמנכרא לכל כגון שיודפס בדופני הככר תיבת חלב וכה"ג. עפת"ש בשם מוהרי"ט ונ"ל דצריך שינוי אחת ללישת חלב ואחרת ללישת שומן. ואם יש ס' נגד החלב בעיסה כשלש אותה בחלב מותר. ודוקא כשנתן החלב בלישה אבל כששרה פת בחלב אחר אפיה לא מהני ס' דא"י עד היכן מתפשטת החלב מחמת הבקעים עסוס"י צ"א רק יהיה כדי אכילה בב"א. ובמקום שאסור אין מועיל לחלקו לכמה בע"ב והכרו"פ מתיר. ובדיעבד או בשוגג יטעימנו ישראל וכשלא ירגיש טעם חלב מותר כמו אם הי' ס'. ואם נפל חלב לעיסה שוגג כ' בנ"צ לאסור בפחות מס' מיהו י"ל דיכול להוסיף קמח ומים עד ס'. מיהו יזהר עכ"פ שלא לאכלו אם בשר דאז יהי' נראה כמבטל בידים איסור למפרע. ובמקום שהככר אסור ונתערב בין ככרות אף דקי"ל ככרות דבע"ב חשיבי ולא בטילו מ"מ כיון דאין. הככר עצמו אסור רק מחמת החלב המעורב ואין החלב ר"ל ולא שום חשיבות עליה ואף שעיקר האיסור הוא משום לתא דבב"ח מ"מ אין בזה חומרת בב"ח ממש לקרותו איסור מחמ"ע ובפרט דהכרו"פ התיר בלא"ה לחלקו לכמה בע"ב א"כ כאן שיש גם ביטול פשיטא שיוכל עכ"פ לחלקם כולם לכמה בע"ב ויזהירם שלא לאכלם עם בשר עד שיטעימו קודם אם יש שם מטעם החלב. ואפי' להמחמירין