חידוד הלכה פז

סעיף ו

מותר להניח כד ש"ב אצל כד של חלב בתיבה: הג"ה. [טז] וי"א לכתחלה וטוב ליזהר בכ"ז במקום שא"צ

[טז] וי"א. ודוקא במגולה אבל במכוסה מותר לכ"ע

סעיף ז

מלח הנתון בקערה ש"ב [יז] מותר להניחו בחלב: הג"ה. והמחמיר גם בזה תע"ב כי יש מחמירין לכתחלה

[יז] מותר. וכן מלח המונח בקערה של איסור מותרת. ואם נתלחלח אסיר לכתחלה ובדיעבד מותר ואם נתרבה הלחלוחית עד שנראה כציר בכלי דעת הש"ך בסי' צ"א בטהור מלוח וטמא תפל צלול דאסור. והפמ"ג שם החמיר אף בנראה טיפה אחת ציר וא"כ גם כאן בכלי יש לאסור כשיש שם ציר דגם היתר זה דכלי הוא מטעם דהוה כטמ"ל וט"ת כש"ך בסי' ק"ה ס"ק מ"ב וכיון שיש צלול אסור ואף שיש לחלק בין מאכל לכלי דבכלי גם ציר אינו מפליט לכן אין להחמיר רק בב"י ואף דבדבר חריף אין היתר דאב"י. מ"מ כאן דאין אוכל המלח עצמו וגם המלח עצמו הוא היתר רק שיתנו במאכל ואז לא יהי' כל המאכל חריף לא כולו ולא רובו. וכבר כתבתי בסק"ו דהחריפות האמצעים אין מועיל לתבשיל המאוחר. והמנהג ליתן מלח בכלי שאינה לא חולבת ולא בשרית. וכ"ז בכלי נקיה אבל מלוכלכת בעינן ס' נגד הלכלוך עס"י צ"א אם לחה מחמת המלח. ובאיסור כה"ג נעשה המלח נבלה וכשיתנו במאכל צריך ס' נגד המלח ועס"י ס"ט. וחריין וצנון שנמלל בכלי ש"ב וסתם קריין לח קצת צ"ע אם לדמות לחות זה ללחות מחמת מלח שיש בו התחלה דציר והט"ז סי' צ"ו סק"ג מתיר חריין שנמלל בכ"ב לאכלו בחלב

סימן צו סעיף א

צנון או סילקא שחתכן בסכין ש"ב ב"י או שאינו מקונח אסור לאכלו בחלב עד שיטול מקום החתך כ"נ וכו' [א] או שיטעמו ואין בו טעם בשר שאז מותר בהדחה וי"א דה"ה לאב"י והוא מקונח ואם לא נטל כ"ג וגם לא טעמו ובשלם כך בחלב צריך ס' נגד מה שנגע הסכין בהם [ב] וה"ה לחתכם בסכין של איסור: הג"ה. ואם חתכן דק דק צריך ס' נגד כל הצנון וי"א דבסכין של איסור כולו אסור. וכן בסכין ש"ב סלו אסור בחלב וכ"נ לכתחלה ובדיעבד אין אוסר רק כ"נ. וכ"ז אם חתך הצנון עצמו אבל אם חתך [ג] רק הירק שעל הצנון אין איסור. ובספק אם נחתך בסכין של איסור אזלינן לקולא. לכן קונים הצנונית שי"ל חתך לצד זנבותיהם דתלינן שנעשה במרא וחצינא ובמקום שאין שכיח לקנות רק הנחתכין בסכין נוהגין לקנותם ולהסיר כדי נטילת מקום

[א] או שיטעמו. כאן בטעימת ישראל גם אנו סומכין אבל באיסור שצריך טעימת נכרי אין סומכין כמבואר בריס"י צ"ח ש"ך סק"ה ובדברינו שם

[ב] וה"ה לחתכם בסכין איסור (עקו"א א'). ולדידן יש חילוק לענין דיעבד דבשל בשר בדק דק בעינן נגד כולו ובדיעבד גם בדק די נגד הסכין אם הלהב קטן מהצנון ואם הצנון קטן מהלהב די כנגדו. ובחתך א' דבעינן ס' נגד הכ"נ אם הסכין קטן מהכ"נ די נגד הסכין והמהר"ם התיר גם גוף הבצלים כשנתבטלו והותר החלב ובש"א בתתך א' בעינן דוקא ס' נגד הכ"נ. ובדק דק נגד כל הבצל ואין די נגד הלהב. ומ"מ לא אמרינן איסור דבוק שאם בישלה עם הכ"נ שיצטרך ס' נגד כל הבצל דא"א חנ"נ בחצי חתיכה (עקו"א ב'). ואם הסכין יש בליעה דבשר וגם דחלב ששמשו בו בבו"ח תוך מעל"ע נאמר על הכ"נ של הצנון שחתכן בסכין כזה חנ"נ די"א דכל איסור הבא פ"י בב"ח דינו כבב"ח עצמו לומר גם בחצי חתיכה נ"נ. והחו"ד בסי' צ"ב מיקל בחצי חתיכה גם בבב"ח כל שאינו דרך בישול אין בו משום לתא דבב"ח ולא אמרינן בכה"ג כל הבא מבב"ח כבב"ח (עקו"א ג'). ואם נכבשו הבצלים בחלב מעל"ע ואח"כ חתכן בסכין של בשר ובשלם בין עם בשר בין עם חלב אמרינן נ"נ וצריך ס' נגד כולו ואף דבשעת כבישה לא הי' עליהם איסור דאורייתא דכבוש אינו מה"ת בבב"ח מ"מ כיון שאח"כ נפגשו ב' הבליעות בבישול אמרינן נ"נ. מ"מ מותר בהנאה כיון דקודם הבישול היו מותרין בהנאה אין החנ"נ מביא אה"נ (דאין הנאסר וכו'). וכ"ז בבישל הבצלים הנ"ל בחלב ממש או בבשר (עקו"א ד'). אבל אם נכבשו בחלב אחר חתיכותן בסכין ש"ב אף שגם עכשיו נאסרו ע"י פגישת בהם ב' הטעמים אפ"ה מותרת החלב בלא ס' אפי' נגד הכ"נ שבבצלים דקי"ל אין בלוע יוצא בלא רוטב וכבישה אין שמה רוטב דכ"כ החו"ד דאין שם רוטב אלא לבישול של כ"ר (ובחיבורי נמוקי הרא"ה למשניות במס' תרומות הארכתי מאוד לפי המשניות דשם בדיני כיבוש שיש חילוק בין המינים). ולפי"ז דאמרינן דהחלב לא קבלה טעם הבשר הבלוע בבצלים ברוטב ממילא אם הסיר הבצלים מהחלב אחר הכבישה מותר לבשלה לבדה. אבל אם חזר ובשלה עם הבצלים נ"נ וצריך ס' נגד כל הבצלים (עקו"א ה'). עוד נ"ל אם חתך בצלים בסכין ש"ב וחזר וחתך בתוך הכ"נ בסכין ש"ח. שיש בהבצלים ב' הטעמים. ואם בשלם אח"כ בין בבשר בין בחלב כמו לעיל בדין ג' שיש כאן כ"נ מבשר וכ"נ מחלב עם בשר ונ"נ בבישול כל הבצל מחמת א"ד וצריך ס' נגד כולה כדין ג' הנ"ל. ואודות הסכין חולב שחתך בה בתוך הכ"נ של בשר יש להתיר דהבלע של הבצל אין יוצא בלא רוטב מאוכל לכלי דרק מכלי לאוכל יוצא ע"י דוחקא וחריף בלחלוחית קצת ולא מאוכל לכלי והפ"מ או"ח סי' תמ"ב נסתפק בכה"ג בחתך בצל בסכין חמץ ואח"כ חתך בתוך הכ"נ בסכין פסח משום חומרא דחמץ יש להסתפק שם אבל באיסורי כל השנה פשוט להתיר וגם יש לומר כאן דין נ"ט בר נ"ט דהיתירא דכשישתמש אח"כ בהסכין יהי' טעם ג' מסכין לבצל ומבצל לסכין ומסכין למאכל וחריפותא דבצלים של עכשיו לא מזיק להתשמיש שישתמש בו אח"כ. ובדין דהפ"מ בפסח ג"כ יש להתירו עכ"פ בהגעלה קלה דקי"ל אפי' משהו אין יוצא בלא רוטב. ורק משוה ששם יש חשש דנ"ט בנ"ט דאיסורא. ובדברינו בסי' צ"ה דברתי מזה (עקו"א ו'). וכ"ז בסכין אבל במדוכה או במורג חרוץ שהאוכל נתפרר בהם לגרגרים דקים ואם חתך זנגבל בסכין בשר ודכו במדוכה חולבת או גררו במורג חרוץ נאסרה המדוכה או המוח"ר דלא שייך לומר אין בלוע יוצא בל"ר דאין כאן בליעה טמונה והכל בעין ע"י הטחינה כן נראה דעת הפ"מ או"ח סי' תמ"ז ותנ"א ותס"ז אבל מהחו"ד כאן משמע להקל גם במדוכה (עקו"א ז'). ואם הבלוע דסכין היתה שמינה גם לפי בקיאותינו יש לחוש דבלוע שמינה מפטמת ויוצאת בל"ר אבל לק' סי' צ"ז ס"ד וק"ה אות ט"ז בש"ך דאפי' בלוע שמן א"י בל"ר. ולפי"ז בדין הפמ"ג הנ"ל בפסח יגעיל הסכין או המדוכה ובש"א