חידוד הלכה פו

בזא"ז או [יא] בכ"ש אפי' ביחד הכל שרי [יב] ואם עירה מכלי ש"ב על כלי ש"ח דינו ככ"ר ואוסר אם הי' ב"י. אבל אם עירה מים רותחין שאינן לא של בשר ולא של חלב על כלי ש"ב וש"ח ביחד הכל שרי אפי' אם שומן דבוק בהן. דאין עירוי ככ"ר ממש שיעשה שהכלים שמערין עליהם יהיו בולעין אחד מחברו. ואם [יג] נמצא קערה חולבת בין כלי בשר לא חיישינן שמא הודחו ביחד באופן שנאסרו

[ח] וי"א. זה אפי' להמתירים לעיל בדגים שנתבשלו בכלי ש"ב לאכלן בכותח ובתוס' כ' ב' טעמים בחילוק זה, א' דהכלי מקבלת מכלי שניה במגעם זב"ז שלא באמצעית המים. ב' דכאן נפגשו הטעמים זב"ז ביחד בב"א משא"כ בדגים דבשעה שאוכלן בכותח כבר עבר הטעם בשר מהם. והר"ן ביאר ביותר דכאן כשפוגעים ב' הטעמים זב"ז אין ביניהם שעת כושר לכן דמי קצת לנ"ט דאיסורא. אבל הדגים קודם שנותנים טעם בכותח י"ל שעת הכושר. והמהר"ם בחידושי אנשי שם כ' טעם ג' דבמים הטעם בהם בעין וא"צ להפליט מהם וכן טעם שני בהם בעין ונתערבים בהדיא אבל הדג צריך לפלוט מתוכו הטעם לכותח לכן שפיר נחשב טעם ב'

והנה לטעם ב' אם הדיח קערה חדשה או אב"י ביורה חולבת מותרת אח"כ לבשר כמו הדגים. ולטעם הג' שבמהר"ם אסור. וגם חומר טעם ג' אם בישל מים בכלי חלב אסורים לבשר ובדיעבד יש לסמוך אטעמים הראשונים ולהקל בשני דינים אלו

[ט] שומן דבוק. ואם רק אחד מלוכלך צריך ס' נגד הלכלוך. ודוקא לכלוך של בשר או חלב ממש ולא מתבשילי מאכליהם ע' סי' ס"ט ס"כ ובחידודנו שם

[י] אב"י. ואם הב"י מלוכלך אז האב"י אסור ממנהגא דלעיל סי' צ"ד גם לשאר דברים. ולבשר או לחלב גם מדינא. ואם האב"י מלוכלך שניהם אסורים מדינא אי ליכא ס' נגד הלכלוך. ואם שניהם אב"י והאחד מלוכלך הנקי נאסר מלכלוך של חבירו והאין נקי מותר. ואם הדיח ב' כלים ביורה א' והאחד אב"י אף ששלשתם נקיים כולן אסורין אם הי' א' של בשר וא' של חלב אף ששנים מהן ממין אחד ורק אחת ממין השני דאין מועיל רוב לזה

[יא] בכ"ש. והכפות וטעלר דעת הרב והט"ז להחמיר בספק אם נשתמשו בהן בתוך מעל"ע. והרבה פוסקים מתירין דהשימוש בהם ביותר בכ"ש. ושימוש דכ"ר אין ברור בהם ולעיל סי' צ"ד סוסקי"ט ביארתי בדינים כאלו. וכל שתשמישו בעירוי כגון שיסיל יש להחמיר בספק שימושו היום בכ"ר באה"מ

ודע דאף המחמירין בתשמישי כ"ש אם היס"ב מ"מ בהדחה לכ"ע מותר. גם יש קולא בכ"ש דהלכלוך שבהם אין אוסר. ובהם אין המורה צריך לשאול אם היו נקיים אף דסתם כלים שמכינים להדחה מסתמא יש בהם לכלוך. ובסי' ס"ט נתבאר דכל כ"ש עם מלח וציר אוסר וא"כ אם נתן הרבה מלח למי הדחה צ"ע וגם י"ל דגוף המי הדחה נפגמו בעצמן מרוב מלח כלק' ס"ד בנתן אפר לתוכם

[יב] אם עירה וכו'. ולפי"ז גם מה שמתירין בדגים ליתנן בכלי חולבת יניחם שם שלא בדרך עירוי רק כשיצטננו. דהרמ"א כאן החמיר בעירוי. ואם עירה מים מכ"ב על כ"ח אין לאסור רק הכלי שעירה אותם עליה בהדיא ולא שאר כלים שאצלה. ואפי' עירה מכלי איסור דאין דנין קולא של נ"ט בר נ"ט מ"מ אין לאסור רק הכלי שבא קילוח העירוי עליה בהדיא. ואם האחת אב"י לכ"ע מותר גם באה"מ. והי"א מתיר אפי' שניהם ב"י רק ישהא הכלי מעל"ע אחר ההדחה בלא תשמיש אם אינה בת הגעלה וכ"מ ועץ יגעיל. ואפי' עירה מים מכלי חולבת ב"י על בשר ממש מתיר בה"מ בכ"ק ואפי' אם גם הכלי תחתונה חולבת והבשר בתוכה ועירה עליהן מכלי חולבת התיר בה"מ הבשר בכ"ק. והכלי התחתונה לא נאסרה מהבשר דאין עירוי מפליט ומבליע כאחת. רק אם הבשר רותח ומונח בכלי חולבת אז גם בלא עירוי מכלי חולבת נאסר הבשר מטעם אדמיקר וכן הכלי מהבשר וע"ש באריכות וכפרושי כאן לדבריו

[יג] ואם נמצא. שיש גם ס"ס שמא אב"י [עב"ש א"ע סי' י"ח] ואם הם כולם ודאי ב"י יש היתר לשהותם מעל"ע אם אינם בני הגעלה. ואם ודאי הודחו יחד וספק ב"י אף דקי"ל סתם כלי אב"י מ"מ אסור לאותו ישראל מטעם קנס דהו"ל לידע עס"י קכ"ב. דעיקר ההיתר לסתם כלים מטעם ס"ס שמא אב"י ושמא כששימש שימש בדבר הפוגם וזה לא שייך בהדחה. ואם הדיח כלי איסור עם של היתר בכלי א' רק מסופק אם הי' המים חמין שיס"ב או לאו רק עבר בין השימוש להדחה לילה דיש ס' מהסוברים לינת לילה פוגמת והוה ס"ס שמא אין יס"ב. וכן אם בישל בקדרה שעבר עליה לילה בודאי רק שמסופק שמא עבר מעל"ע שלם. דהוה שני הספיקות משם א' מ"מ כיון שהספק של מעל"ע מתיר יותר מספק שמא הדין דלילה פוגמת דזה לכ"ע וזה רק לדעת ר"ת והש"ך בדיני ס"ס אות י"ב מתיר כה"ג בספק א' בפלוגתא וס' א' לכ"ע. ובפרט שיש סניף דסתם כלים אב"י ויש להתיר. אם מצא במי הדחה כיסוי כלי דאנן מחמירין בכיסוי דגם אב"י כב"י תחשב עס"י צ"ד לענין שמכסה בה קדרה אבל כאן בהדחה אין להחמיר בה חומרא זאת. ועוד דגם שם א"צ ס' כשהיא אב"י אלא נגד מקום הכפתור שיש בתחתיתו נקב ונגד מקום זה יש ס' תמיד

סעיף ד

יראה לי [יד] שאם נתן אפר במי הדחה שביורה קודם שהניח הקדרות בתוכה אעפ"י שדבוק בהם שומן בעין מותר דע"י האפר נט"ל

[יד] שאם נתן אפר. עש"ך חולק אהיתר זה והפ"מ בסי' צ"ב כ' דאם זחל חלב בכירה לקדרה של בשר דרך אפר המיקל בה"מ אין גוערין בו. ומהאחרונים נראה דבזה גרע בלוע מבעין דחלב בעין נפגמת יותר ממעט אפר אבל הבליעה דכלי אין נפגם כ"כ. ובגליון רש"א כ' דאפשר דלא התיר מהרי"ק אלא כשבא השומן עם האפר ביחד אבל אם בא האפר אח"כ כבר כ' הרמב"ם דלבב"ח איו מועיל נתינת לענה ורוש. וכבר דברתי מזה כ"פ ובפתיחה. ולענין טעימת הבורית ע' צ"צ

סעיף ה

אין מניחין כלי שי"ב [טו] כותח אצל כלי שי"ב מלח אבל מותר להניח אצל כלי שי"ב חומץ: הג"ה. ודוקא אם הכלי מגולה. ואפ"ה אם עבר ונתן בתוכה מותר ול"ח שמא נפל אל המלח

[טו] כותח. בקו"א לסי' צ"א בד"ה יש לחקור העליתי דלכן כתבו בדין זה כמכא ולא חלב דכמכא דהיינו כותח אין נפגם ממלח לכן יש לחוש שמא יפול מן המלח בתוכו אבל חלב שתהי' פגומה מהמלח כשיפול בתוכה מותר. דאפי' בתבשיל שנותנין בו מלח אם יפול יותר מהצורך תהי' פגום וחלב לבדה נפגמת גם ממעט מלח: