חידוד הלכה פה

דאם לא נחשב האוכל שבנתים א"כ לעולם לא תמצא ג' נ"ט דלא תחשב רק טעם א' בכלי וטעם ב' בכלי והאוכל שבנתים לא תחשב בתמי'. ואולי כונתו דהאמצעי של האוכל חשבינן שפיר ורק שלא נחשבו לראשון. ולפי"ז יהי' חומרא להפמ"ג אם נצלה הבשר בכלי [צלי קדר] אף שיהי' אח"כ הדגים שם בבישול יהי' אסור משום דטעם ראשון לא הי' ע"י כלי ולהחו"ד גם בזה מותר כיון שהי' פ"א בישול. וראייתו מסה"ת שכ' אין לאפות עוגה בצד פשטידא וכו'. אין ראיה זאת מוכרחת. דשם העוגה והפשטידא שניהם בצלי דשניהם אוכלים ונאפות בתנור. ועוד דשניהם באים בב"א ואנן אמרינן בזא"ז. ולק' בסק"ה העליתי דכשהם בב"א באמת לא מהני ורק בזא"ז בשני תשמישין

והנה הרשב"א בחידושיו לסוגיא זאת כ' הטעם דהיתר נ"ט בנ"ט משום דדין טכ"ע לא נתקבל רק בטעם ראשון ולא בשני. ולסברא זאת לא שייך לחלק בין אוכל לכלי. אכן בר"ן שם הקשה אמאי לא מתירין בהודח כלי של בשר ביורה חולבת מטעם נ"ט בנ"ט כדגים שעלו בכלי ש"ב שמתירין בכותח וכי כלי גרועה מדגים? ובחידושי אנשי שם תי' דאין הטעם הוקלש רק בדבר שצריך פליטה כדגים אבל מים שכל שנבלע בהם עומד בעין לכן טעם שני במים יחשב כטעם א' באוכל עכ"ל. ולפי"ז י"ל חילוק חדש דכל הצריך פליטה דהיינו דבר גוש שבלע טעם בין אוכל בין כלי הוה טעם שני חוץ ממים דבהם טעם ב' נחשב ראשון. ולפי"ז אם הי' טעם א' ע"י בישול וטעם ב' ע"י צלי אם לא נחשב המים יהיה אסור דלא כהחו"ד. מיהו המעיין בסוגיין יראה דאין הדבר פשוט כ"כ לחלק בכך. ואי משום קושית הר"ן מ"ש הודח הכלי מדגים כבר תירצו בתוס' שם [הובאו בש"ך סקט"ו בסי' צ"ד] דחיישינן שמא קבלה הכלי מהיורה עצמו בלא אמצעית המים. כלומר דבהדחה הדרך להוליך הכלי בתוך היורה אנה ואנה כדי שתודח בכל צדדיה משא"כ בבישול שהבשר מונח במים אם היה הבשר מקבל או נותן להכלי בלא אמצעית המים היה מצטמק שם ונשרף וניכר הדבר וכשאין הצימוק נראה ודאי דלא קיבל ונתן טעם רק דרך המים. זת"ד

ואחר כל הפלפול הזה נ"ל כיון דחומרת ג' נ"ט הוא חומרא דמן הדין די בב' נ"ט לכן נסמוך אהחו"ד ולהתיר צד א' בבישול וצד ב' בצלי בכל אופן בין שהראשון בבישול בין שהאחרון בבישול. ובסי' פ"ז סקי"א הביא ד' הב"י לענין החלב שנמלחה בקיבה שחשבו לנ"ט בנ"ט. אף ששניהם אוכל ואין שם שום כלי

[ד] אפי' בקליפתה. עס"י פ"ו ס"ה בבישל ביצת עוף טמא עם ביצים דכשהיא בקליפתה אינה אוסרת ובסי' ס"ו בביצת אפרוח או דם אוסרת אפי' בקליפתו ובחידודי שם. וכאן אסרינן הביצה לחלב אפי' נתבשלה בקליפתה דשפיר בולעת טעם הבשר והוה כטעם אחד דקליפות הביצים נקובים ובולעים מהרה ול"ד לביצת טמאה שאין פולטת להשאר דרך קליפתה זהו קולא דביצים דאמרינן בירושלמי מיא דביצים בעלמא הוא. וכמ"ש הש"ך בסי' פ"ו ס"ק י"ז דלכן ביצת אפרוח אוסרת אפי' בקליפתה דטעם בשר יוצא בנקל דרך הקליפה כמו משאינה קלופה משא"כ טעם ביצים עצמן וצ"ל דהכי קים להו בטבע הביצים להיות משונים מטבע בשר. ויש עוד לדקדק בדברי המחבר כאן דהתחיל בביצה שנתבשלה בכלי חלב דמותר ליתנה בתרנגולת. והי"ל לסיים אבל נתבשלה בחלב וכו' אסור לתתה בתוך תרנגולת. והמחבר היפך הדברים וכ' בסיפא דין שנתבשלה עם בשר לאסרה בכותח ולא מסיק הציור בחלב. לכן נ"ל דדוקא בשר נו"ט טוב בביצה דרך קליפתה כדברי הש"ך שהבאתי אבל אם בחלב אין איסור דרך קליפתה כמו שאין מי ביצים אוסרין זה את זה דרך קליפתן. וצ"ע ואין לסמוך עלי בזה החידוש אבל להעיר באתי ומי כהחכם יודע פשר דבר לתרץ סדר דברי המחבר דשבק חלב ותפס בשר

[ה] ובדיעבד מותר. עחו"ד סק"א דכל שהי' הכל בבישול אחד לא מהני נ"ט בר נ"ט כגון שנטף חלב תחת בישול דגים דבעינן ס' נגד הטפה משום דשני הטעמים באין בפ"א. ורק התיר בדיעבד כשיש ס' לפי חשבון החלב שנבלע בהדגים דבהיתר לא נ"נ עכ"פ. ונסתפקתי לפי"ז אם נטף שומן תחת בישול דגים אם יהיו אסורין משום סכנתא כיון שנחשב כאלו נפל לתוכן. ועפמ"ג סי' ק"ח בד"ה ומזה למדתי כ' דאין סכנה בכה"ג. וא"כ צ"ע להפמ"ג אם לענין נ"ט בר נ"ט נאמר כה"ג וצ"ע

[ו] אם לא נתבשלו וכו' רק עלו וכו'. אין הכונה שלא נתבשלו כלל ועלו בקערה בחיותן דזה פשיטא דכ"ז שלא נתבשלו מעולם אין בולעים מכלי דאין בכלי ריקן משום תתאה ועט"ז סוס"י צ"ב וחו"ד סי' ק"ה סק"ט דכל כלי ריקנית אפי' חמה מאוד חשובה כ"ש ובפרט לדבר שלא נתבשל מעולם. אלא ה"ק שלא נתבשלו בכלי ש"ב ב"י רק באב"י או בכלי חדשה ועירה אותם לתוך קערה ש"ב ב"י דאז מותרין אח"כ לכותח. ואח"כ אמר דאם בשלם בכלי שאב"י ולא עלו בקערה ב"י כלל דפשיטא דמותרין לכתחלה לאכלן בחלב כדמסיק. מיהו נ"ל דמיירי שאוכלן בשעת קרירותן אבל בעודן חמין לערותן לכלי חלב אסור דאין עושין איסור פגום לכתחלה רק שיכול לאכול הדגים לכתחלה עם חלב כמ"ש בביאור הגר"א דמן הדין גם מכלי ב"י מותר

[ז] ד"ה. דוקא כשהחריפות הוא עכשיו בשעת טעם ב' אז נדון טעם ב' כראשון. אבל אין החריפות דטעם ראשון מועיל לאסור טעם ב'. וכן החריפות האמצעי שבין הבשר לדגים. וכה"ג הדין לענין נט"ל דחריפות מחליא לי' לשבח ואם בישל ד"ח אחר מעל"ע ראשון ואח"כ תבשיל שאינו חריף אין איסור דהחריף ראשון אין מועיל לשני אא"כ תבשיל שני הוא חריף. ואם אחר שהיה נ"ט בר נ"ט דהיתירא נעשה חריף. כגון בארשט שנתחמץ בכלי שאחר כלי ראשונה מותר שבשעת קבלת טעם עדיין לא היה חריף. והפ"מ רצה לאסור בכה"ג לק' סי' צ"ו. וכן דגים שנתבשלו בכלי ש"ב והוריקם לאחרת ואח"כ נתן שם פלפלין הרבה אין מעוררין הטעם של הכלי ראשונה למפרע. הכלל בזה דחריפות אין מעורר רק הטעם של עכשיו ולא הטעם הקדום ולא הטעם של אח"כ. ובלא"ה א"א לצייר חריף בדגים דאפי' אם נתן פלפלין הרבה מאוד אדרבה נפגמו מחמת שרפת הפלפלין כיתורא מלח דסי' ק"ג. ובצלים שהם עצמם חריפין אבל תיכף כשמתחילין להתבשל נתמתק חריפותן וקודם בישול אין החריפות לבד מועיל דבעינן בישול בחריפות וצ"ע בבצלים. כה"ג ורק להערה באתי כדרכי בחיבורי זה דאיני פוסק רק מעורר המורים

סעיף ג

קערות ש"ב שהודחו ביורה חולבת בחמין שהיס"ב אפי' שניהם ב"י מותר דהו"ל ג"ט בנ"ט דהיתירא. והוא שאומר ברי לי שלא הי' שומן דבוק בהם. ואם היה שומן דבוק בהם צריך ס' במים נגד השומן וכו'

הג"ה. [ח] וי"א אפי' אין [ט] שומן דבוק בהן אא"כ אחד מן הכלי [י] אב"י מבליעת כ"ר ואז כל הכלים מותרין והמים נוהגין בהם איסור לכתחלה. אבל אם שניהן ב"י והריח אותם ביחד בכ"ר הכל אסור וה"ל

ואין לשנות. ודוקא שהודחו ביחד בכ"ר אבל אם הודחו