חידוד הלכה פג

קנסינן לי' וכאן מתירין בספק כודאי אב"י. ועו"ק דהא דהתירו סתם כלי הוא משום ס"ס שמא אב"י ושמא מה ששמשו בהכלי הי' לפגם לתשמיש זה של עכשיו. אבל כאן לא שייך זה דכל הספק הוא על הסכין ואם אינו זוכר אם הוא ב"י עכ"פ יזכור איזה תשמיש עשה בסכין זה אם דבר הפוגם לבשר של עכשיו. ואולי האי ספק אב"י קאי אסכין נכרי דבכלי נכרי שייך תמיד האי ס"ס שמא אב"י ושמא בפגם שימש דלא שייך לשאלו ע"ש סעי' ז' ועט"ז בדין זה של כ"ק דכאן דמסתמא יש ס' נגד הטוח המעט זה. ונראה מדבריו דהכ"ק היא מדינא ואם בישלה עם הכ"ק צריך ס' נגדה כמבואר בסי' צ"א במקום שהכ"ק מדינא

[כד] הסכין. ואפי' היא אב"י בעי הגעלה מק"ו מכף אב"י דלעיל ס"ד לפי מנהג הרמ"א ומכ"ש כאן דחתך בו בשר ממש

[כה] כ"ש. והט"ז מחמיר דבגוש לא שייך היתר דכ"ש. גם מחמיר בכ"מ בכ"ש אפי' לא גוש באה"מ וכאן בגוש יחמיר אפי' בה"מ וצריך ס' וגם כ"נ כבס"ק כ"ב. רק שאין הכ"נ איסור הנאה. וכבר כתבתי דהמחמירים בגוש בכ"ש היינו כגוונא דהכא דחתך באמצעיתו דשם החום חזק ולא בדופנותיו. וצ"ע אם דוחקא דכף בתבשיל עב חשיב כדוחקא דחתך הסכין להט"ז

[כו] אין הסכין ב"י. כלומר דלעיל כשחתך הבשר בעודה בכ"ר כ' המחבר דבאב"י בעי קליפה וכתבתי בס"ק כ"ג דאז באמת בעינן ס' עם הכ"ק רק דמסתמא יש ס' בכ"ק נגד הטוח שע"ג הסכין ושם כתבתי דס"ל דהקליפה מדינא ואם בשלה בלא קליפה בעי ס' נגדה. לכן כאן שחתך בכ"ש כ' הרמ"א יש לקלוף מעט וכו'. ולשון זה מורה דהקליפה מחומרא ולא תאסר כשיבשלה בלא קליפה. ונ"ל דיגעיל הסכין אפי' בכה"ג. ובדיעבד שרי שיש כאן תרתי לטיבותא. אב"י וכ"ש

סעיף ח

אם נפל לתנור פנדאש [כז] גבינה [כח] אפי' לחה. וכן גבינה חמה לקדרת בשר אין אוסר אלא כ"ק

[כז] גבינה. המחבר לטעמי' בכ"מ דגבינה סתמה כחושה לכן די בכ"ק ואף דבשאר איסורים חם גוש אוסר כ"נ אבל הגבינה דסתמה כחושה אין בליעתה הולכת יותר מכ"ק ולפי"ז הגבינה עצמה נאסרת מהבשר כ"נ כן דעת הש"ך במחבר. וק"ל דנהי דהמחבר ס"ל דהגבינה כחושה אבל סתם בשר אינו כחוש וס"ל להמחבר בסי' ק"ה דבתתאה חם בעינן ס' וגם כ"נ. וגם ס"ל שם בחום דצלי דהיתר מפטם לאיסור ע"ש ס"ה. וא"כ עכ"פ הו"ל לפרש כאן דגם הבשר כחוש. וגם קשה אהרמ"א דהו"ל להגיה דלדידן דאין אנו בקיאין דעכ"פ צריך ס' וגם כ"נ ולא לשתוק לגמרי. והנה המ"ז הביא ג' פרושים בפנדאש דכאן. א' פי' הט"ז שהיא רק כלי שאופין בו פנדאש ודחה פי' זה ע"ש. עוד פי' פנדאש ממש וגבינה עליו. פי' ג' שהגבינה נפלה ע"ג קערה חמה ריקנית ואח"כ שמו בה הפנדאש. ובמחכ"ת פי' זה דחוק יותר דכל קערה ריקנית דינה ככ"ש כמ"ש הט"ז סוס"י צ"ב. ועוד דלכל הנך פרושים קשה למה מצייר בפנדאש היל"ל בשר חם שנגע בגבינה. ונ"ל דהפנדאש היא עיסה ממולא בבשר ואין הבשר והגבינה נוגעים זב"ז רק באמצעית העיסה והעיסה בלועה מהבשר שבתוכה שנאפית בתנור. ולפי שבבלוע גם אנן בקיאין בין כחוש לשמן וא"כ לכ"ע אין מגיע האיסור יותר מכ"ק והעיסה במקום כ"ק דהעיסה ודאי נאסרת שהיא בלועה מהבשר וגם נגעה בהגבינה וממילא אין הבשר אסור כלל רק הגבינה נאסרה מבליעת העיסה ג"כ רק כ"ק דבבלוע בקיאין לומר כחוש. וא"ש דכרי המחבר שלא כתב כלום מהבשר דידוע דפנדאש היא עיסה ממולאת. וגם א"ש דהרב לא הגיה כאן מלומר דלדידן אוסר עד ס' כמ"ש בדיני צליה ומליחה מסי' צ"א וק"ה משום דכאן הבשר נבלע ונטמן בתוך העיסה וא"ש דא"צ כ"נ להגבינה ודי בכ"ק דבבלוע לא החמיר כ"כ כיון שלא נגעה בגוף האיסור דהא בכוליא שצלאה בחלבה כיון שהקרום מפסיק ואינה בולעת מגוף החלב רק דרך הקרום די בקליפת הקרום. ושם השיג הרב משום דהקרום דק מאוד ונתקרע משא"כ כאן. ולפי"ז נבין גם סוף דברי המחבר כשנפל גבינה חמה על קערת בשר. דקדק לכתוב קערה דסתמה כ"ש והגבינה חמה והוה כעירוי ואינו אוסר ולא נאסר לכ"ע רק כ"ק ויתורצו קושית הש"ך וא"צ לתירוצי הט"ז דכאן ליכא דוחקא דהא גם בסכין עם דוחקא לא אסרו בסעי' ז' בכ"ש רק כ"ק

[כח] אפי' לחה. לכאורה יש לדקדק מהו הרבותא דלחה. ונ"ל לפמ"ש בדברינו בס"ק שלפ"ז דהפנדאש היא מין עיסה ממולא בבשר. והבשר והגבינה עצמן אין נוגעים זב"ז אלא דרך העיסה ולכן לכ"ע אין לאסור הגבינה יותר מכ"ק וטעם איסור של כ"ק דאף דאין בלוע יוצא ממאכל בלי רוטב מ"מ אם הבלוע שמן וגם אין זה בלוע ממש רק כמוס בעיסת הפנדאש ובכה"ג הוה העיסה ככלי דע"י לחלוחית קצת יוצא לכן כ' אפי' אם יש שם לחלוחית מהגבינה מ"מ אין אוסר יותר מכ"ק. והעיסה נגד הבשר אסורה במקום בליעת הקליפה מהגבינה והגבינה בולעת כ"ק מבליעת העיסה. ולכן לא כ' המחבר מאיסור הבשר כלום דידוע שיטתו דגבינה כחוש ואפי' היתה נוגעת בבשר עצמו לא היתה אוסרת יותר מכ"ק והעיסה ממילא אסורה ובזה ניחא הא לפי לשון המחבר שנפלה הגבינה להתנור א"כ תתאה חם וגבר ואוסר הכל. ולדברינו ניחא דאין כאן בשר בעין רק טמון בעיסה והוה כבלוע דאין יוצא בלא רוטב ממש ולא ע"י חום דתתאה. ולפי"ז גם אם הי' קרעפלעך מעיסה שהגבינה טמונה בהם ונפל בשר עליהם כשהם חמין ג"כ לא יהי' איסור יותר מכ"ק דבלוע אין אוסר בתתאה בלא רוטב. ודי לאסור כ"ק כמו עילאה חם

וכ"ז בחם בלא רוטב אבל אם נפלו קרעפלעך כאלו בבישול ונאסרו כולם. ונפלו מהם בין קרעפלעך כשרים אם לדונם בחומרת חהר"ל אם הם גדולים שמכבדין באחת או שתים מהן נראה מהחו"ד דאין לדונם לחהר"ל כיון דכל האיסור בא מהמילוי שבהם והמילוי לבדה אינה ר"ל. והגהות א"ב כ' די"ל דין חהר"ל כיון שמכבדין בכולה ואם הם קטנים וכשמכבדין צריכין ליתן הרבה לפני אורח י"ל דאין זה בגדר חהר"ל כמ"ש הפמ"ג לענין גריוון משומן ולפי שכל חומרת דברים חשובין הם מדרבנן יש להקל לצורך וה"מ ובסי' ק"ב הארכתי. ואם אפו קרעפלעך ממולאים בגבינה על מחבת של בשר ב"י ונאסרו שהיו צריכין ס' וגם כ"נ ובפרט כשהיתה המחבת משוחה בשומן דאז גוף העיסה בלועה מבב"ח והכל נ"נ ודנין בה דין חהר"ל. ובהנאה יש להתיר בה"מ דהוה דרך צלי ולא בישול. ואם המחבת משוחה בשמן ונאמר דשמן פוגם לבשר וא"כ קבלו הקרעפלעך טעם בשר ע"י פגם השמן ויש להתיר אם נרגש פגם השמן בהקרעפלעך וגוף דין זה דשמן פוגם בבשר ע' בסי' ק"ג

סעיף ט

בשלו [כט] דבש במחבת בשר ב"י והוריקוהו לכלי חלב ב"י מותר דהוה נ"ט בנ"ט דהיתירא: