חידוד הלכה פב

מהב"י בלא טעם. ובע"ש הסכים גם הפ"מ להתיר במים. או ביש ס'

[יט] מדינא. המ"ז סק"ז האריך דלהש"ך סק"ח אפי' יש בקדרה שאר דברים וגם יש ס' אפ"ה אוסרין האב"י. ולדברינו בסקי"ד דציון הש"ך סק"ח טעות בציונו וצ"ל סקי"ב על דברי הש"ע כאן דלא מיירי ביש ס' כלל א"כ אין ראי' לשום פוסק לאסור האב"י ביש ס'

עוד שם אם יש בקדרה מאכל עב כגרויפין מבושלים נאסרו כ"ק נראין דבריו אם בשעת תחיבה הי' כבר המאכל גוש וקשה דהוה כצלי דאין מועיל ס' להתיר הכ"ק או כ"נ. ואם נטל קאשי בכף חולבת שאביי הרבה פעמים וכל פעם נאסרו בכ"ק ואח"כ עירה עליהן רוטב אסור דהכ"נ אסורים מן הדין. ובפרט בכף איסור בכה"ג דכל כ"נ נ"נ ואין מועיל מה שיש ס' נגד הכף להתיר הכ"נ. ואין לומר דבלוע אין יוצא בלא רוטב דמכלי יוצא בלחלוחית קצת דאל"כ לא הי' צריך ס' כלל. ומ"מ י"ל דכשנתן רוטב על הקאשי נתערבו הבליעות של הכדי נטילות ודי בס' נגד הכף דאין הנאסר יותר מהאוסר דבחצי חתיכה אין אומרים חנ"נ ואף דבבב"ח החמירו לומר חנ"נ בחצי חתיכה י"ל דכף זה אחר שנתחב בקדרת ההיפוך דינו כשאר איסורים ולענין חנ"נ לא אמרינן בא מבב"ח כבב"ח. ובפרט שהכ"נ באה מחומרת גוש ולא מחמת בישול דאין בשום בישול דין כ"נ וכל שלא בא מכח בישול אינו בחומרת בב"ח. ובסי' צ"ה אבאר דינים כאל בהדחות

והנה בספק אם הי' שימוש הכף בתוך מעל"ע בכ"ר או בכ"ש דהש"ך בסי' צ"ה ס"ק י"ג ס"ל דסתם כף משתמש בו בכ"ר עיי"ש לענין הדחה. וממילא ה"ה כאן והגרע"ק חולק. ואם שימושו בכ"ש זוכר בבירור ושימושו בכ"ר מסופק יש להתיר דגם בספק ב"י מתירין בסי' קכ"ב. ואם היו כמה כפות ומהם שמשו רק בכ"ש ומהם גם בכ"ר יש לדון בכל דפריש מרובא פריש ונלך אחר הרוב. ואם המנין שוה אם השימושים היו בחלב ממש והתחיבה היתה בבשר ממש הוה א"ת ואין תולין להתיר וע"ל סקי"ג בדינים כאלו לענין כלים ב"י ואב"י ותלמוד משם לכאן ובסי' ק"ה סק"ט אבאר עוד בס"ד: סעיף ו

בצלים [כ] או ירקות הבלועים מבשר ובשלם בקדרה חולבת. אם ידוע כמה בשר נבלע בהם א"צ ס' אלא נגד הבשר שבהם: הג"ה. דלא שייך לומר חנ"נ דעדיין כולו היתר. וכ"ש [כא] בקדרה של חלב שבשלו מים תוך מעל"ע לחלב ואח"כ בשלו בה בשר לא אמרינן לשער נגד כל המים רק נגד החלב הבלוע בקדרה

[כ] או ירקות. לפי' המפורשים בבצלים שנעשה בהם הבלע ע"י סכין דדוחקא דסכין וחריפות דבצלים מבליע א"כ צ"ל דהירקות דכאן מיירי בחריפים כצנון וכה"ג ובאו"ח סי' תמ"ז חשב זיתים שחתכן בסכין חמץ. ובסי' צ"ו יבוארו בפרטות המינים החריפין בירקות ומינים שאינן חריפין ושם יתבאר דאפי' חתכן דק דק א"צ ס' רק נגד הסכין שזהו הבשר הבלוע בהם. וגם שנוכל לסמוך אטעימת ישראל אם אמר שאין בו טעם יוכל לכתחלה ליתנם לחלב. ובחתכן בסכין איסור אם חתכן דק דק נאסרו כולן וצריך ס' נגד כולן. וכ' הש"ך דאפי' הסוברין דאין חנ"נ בש"א מ"מ גם נ"ט בר נ"ט לא נקיל בהם לכן אסורים לכ"ע. ואם לא חתכן דק דק רק עשה בה חתך א' או ב' אסור כ"ב אלא דאין אומרים איסור דבוק בהכ"נ. ומהר"ם מלובלין התיר גם את הבצלים באכילה כשהיו חתוכין בסכין של חלב ובשלן עם בשר או להיפוך כשיש ס' נגד הסכין שחתך בהם דאפשר לסחטו דהיתירא מותר. והכרו"פ הקשה עליו ובסי' צ"ו אבאר בס"ד. והיתר דבצלים למהר"ם הוא רק בנצטננו ולא נטלם בכף בשעת חמימותם אבל אם נטלם בכף בעודם חמין כ' הפמ"ג סי' צ"ו דנאסרו מיהו לתי' החו"ד שם על קושית הכרו"פ נגד המהר"ם ע"ש מותרים אפי' לקחם בכף בחום משום דמקושרין עם כל הרוטב ולא נ"נ. אבל אין תי' זה מספיק דאיך נוכל לומר שהם מקושרין בעת שהגביה אותן מן הרוטב. אבל לפי דברי מוהרש"ק שהבאתי לעיל סק"ז דאפי' כשמגביה הכף עם חלק מהמאכל נחשב מה שבכף לכ"ש כיון שאינו בתוך הרוטב של כ"ר נצטנן ובדרך זה יש להתיר. וזה להיפוך מדברי החו"ד דאדרבה בזה שהגביהו הפסיקו מהקישור. מיהו נגד זה יש דעת הרש"ל דגוש אינו מתקרר אפי' מתתאה צונן ומכ"ש שאינו מתקרר מעצמו בהגבהתו. מיהו י"ל כך דבאמת הבצלים אין להם רק בליעה והכף ג"כ אין לו רק בליעה והבליעות אין יוצאות מזה לזה בלא רוטב ואפי' אם לקחם בכף עם מעט רוטב אין לזה שם רוטב להמהרש"ק דעכ"פ אין זה רוטב של כ"ר דעכ"פ נתקררה כ"כ עד שלא נחשבו לכ"ר ואין רוטב מוציאה בלע רק רוטב של כ"ר. וכיון שהכף לא נאסר מהבצלים ממילא גם הבצלים לא נאסרו מהכף בשעת הוצאה ואמרינן שכבר יצא הבלע שבהם בעודן ברוטב. ועפמ"ג או"ח סי' תמ"ז שנסתפק בכה"ג אם חתך בסכין בתוך הכ"נ של הבצלים אם נאסר הסכין מהם ושם בחמץ שהכ"נ היא איסור משא"כ כאן דהיתירא בלע. והמחוור לצנן הבשר והרוטב וילקט הבצלים משם ויזרקם. ואם נטלם בכף מהרוטב והחזירם די באותן ס' שנתבטלו הבצלים בפ"א אם היה ס' נגד כולם. ואם מתחלה לא הי' ס' רק נגד הבלוע יש לסמוך אמהר"ם דהם עצמם היתר וממילא לא נתחדש איסור. והגרע"ק אוסר הבצלים אם בשלם בחלב או בשר ממש

[כא] בקדרה. אם בישל מים בקדרת בשר ובתוך מעל"ע מהמים ואחר מעל"ע מבשר בישל בה חלב מותר בלא ס' דבהיתר לא נ"נ. ובאיסור כה"ג נתחדש האיסור בשעת בישול המים וצריך ס' נגד המים שנ"נ באין הפסד ובריש סי' ביארתי

סעיף ז

בשר רותח שחתכו בסכין חולבת כל החתיכה אסורה [כב] אם אין בה ס' נגד מקום הסכין שנתחב בה. ואם דהסכין אב"י [כג] או ספק אב"י אין אומר אלא כ"ק: הג"ה. וכ"ז בבשר רותח בכ"ר ואז אם הסכין ב"י ואין ס' נגד הסכין הכל אסור ואף [כד] הסכין בעי הגעלה. אבל, אם הוא [כה] בכ"ש הבשר בקליפה והסכין בעי נעיצה בקרקע וכ"נ. ואפי' אם אין [כו] הסכין ב"י יש לקלוף מעט הבשר משום שמנונית הסכין

[כב] אם אין בה ס'. ואפי' איכא ס' בעי קליפה וי"א כ"נ דמכלי יוצא הבלוע בלא רוטב ע"י רטיבות קצת וגם משום דוחקא. ואם תחב כף לתוך גרויפין מבושלים ע' בדברינו לעיל ס"ק י"ז

[כג] ספק אב"י. דקי"ל סתם כלים אב"י. וצ"ע דבסי' קכ"ב איתא דבכלי ישראל ישאלנו ואם א"י