חידוד הלכה פא

דברים אסור דאכתי לא מיירי מחומרת המנהג וסמך עצמו אמ"ש המנהג בסעיף ה', וכפלתי הדברים כאן להבין היטב למפרע דברי הש"ך בסי' צ"ג ס"ק ג' וכאן בסק"ז וסק"ח שמקומו בסקי"ב ואחריו בסקי"ג והכל בכוונה אחת ודו"ק

[טו] ובדיעבד וכו'. ר"ל כשתחבו למין תחיבה אז מותר בדיעבד אבל כשתחבו למין השימוש הראשון והוא תוך מעל"ע לתחיבה אמצעית אסור, ודע דבכל איסורי בישולים ותחיבות אין שום נ"מ בין קדרות או כפות ששבעו מבליעות לומר דע"י השביעה לא בלעו כדברי הב"ח הובא בט"ז בסי' צ"ג סק"ז דרק בכבישה אמרו זאת דכלי שביעה מבליעות ישינות אינה בולעת ושם הוכחתי דזה רק בבלע שמן

והנה החו"ד כאן סק"ז מסיק כהב"ח דהבליעה שבכף אינו עושה כל הכף כנבילה רק הבליעה שבתוכה אסורה ורק משום שא"י כמה בלע משערין בכל חלק התחיבה, ואם שמש בו בחלב שהיתה חציה מים ותחבו לבשר א"צ ס' רק נגד חצי הכף כידוע, ולפי"ז אם תחב כף של בשר לחלב והי' חצי' מים וחזר ותחבו לבשר ג"כ לא נצריך רק נגד חצי הכף שבלע מתחיבתו לחלב ומה שיש בו גם בלע בשר משימושו הראשון כיון שכבר עבר מעל"ע משימושו הראשון דגם בשעת תחיבתו לחלב הי' אז אב"י או הי' ס' ואין בו רק הבליעה דהשתא שהי' חצי' מים, אבל אם תחיבה דחלב שחציה מים היתה בתוך מעל"ע של שימוש בשר הראשון ולא הי' ס' נמצא שנפגשו בהכף ב' הבליעות של בשר ושל חלב ונ"נ ובבב"ח שבשעת עיקר איסורן לא הי' לפגם שוב לא מועיל להם פגם אפי' עירב בו אח"כ לענה ורוש כמו שהארכתי לעיל בקו"א לסקי"ג ונעשה כולו איסור אף שעכשיו כבר עבר מעל"ע מבישול ראשון כיון שעדיין תוך מעל"ע מתחיבה אמצעית, אבל אם תחיבה ב' היא ג"כ חלב כתחיבה א' ובתחיבה א' הי' אב"י או הי' ס' הכל מותר, ועי' באורך בש"ד סקי"ב סעיף ה

אם [טז] בישל מים בקדרה חדשה ותחבו בה כף חלב וחזרו ובשלו בה מים ותחבו בה כף בשר וב' הכפות היו ב"י ובשום פעם לא הי' ס' אסור להשתמש בקדרה לא בשר ולא חלב רק שאר דברים מותר לבשל מאחר שהיתה חדשה וכו': הג"ה. מיהו אם עבר ובישל בה חלב או בשר שרי דהוה נ"ט בר נ"ט, קדרה שבשלו בה ירקות או מים ותחבו בה כף ב"י והקדרה אב"י או להיפוך [יז] או שיש במאכל ס' הכל שרי, ונוהגין לאכול המאכל [יח] כמין הכלי שהיא ב"י ולאסור הכלי שאב"י ואינו אלא חומרא כי [יט] מדינא הכל שרי

[טז] בישל מים. הש"ך ס"ק ט"ו האריך לסתור דין זה דהוה ג' נ"ט וע"כ הקדרה מותרת למין תחיבה ב', והט"ז בדף האחרון הצדיק דברי המחבר והנקה"כ חוזר ומחזק דבריו שבש"ך עי' בדבריהם, ונ"ל הקטן דחומרת המחבר כאן אף בג' נ"ט נגד מה שבסי' צ"ו מתיר ג' נ"ט הוא משום דטעותים מתחיבות הכפות שכיחין ביותר לכן החמירו גם בג' נ"ט וזה כדרך חומרת מנהג של הרמ"א שאסרו הכלי של האב"י בתחיבה כאן מה שלא החמיר בסי' צ"ג בבישול לענין שאר דברים עש"ך כאן סק"כ, והיינו כמ"ש דבכפות ותחיבתם החמירו יותר מבקדרות דלא שכיחי כ"כ ולא יבואו לטעות, ועוי"ל דידוע דקולא של נ"ט בר נ"ט ושל נט"ל חד הוא וכמו שהחמירו בכלי אב"י לאסרה לתשמיש מה שלא החמירו במאכל של אב"י כן החמיר המחבר כאן בנ"ט בר נ"ט בכלי מה שלא החמיר בדגים, וזהו דרך אמת ונכון לתרץ חומרת המחבר כאן בכלי מה שלא החמיר בדגים

[יז] או שיש במאכל ס'. קאי אשניהם ב"י, והט"ז סק"ז הקשה מסי' צ"ה ס"ג ביש אוסרין הקערות שהודחו ביורה חולבת מטעם שמא נגעו הקערות בדופני היורה בלא אמצעית המים, כלומר ואז אינו נ"ט בר נ"ט, ואני הנבוך איני מבין קושיתו, דמה ענין היתר נ"ט בר נ"ט להיתר ס' דהתם דההיתר מכח נ"ט בנ"ט שפיר אמרינן דכשנוגעין זב"ז בלא אמצעית המים שוב אינו נטבנ"ט והכל נ"ט א', אבל כאן בהיתר ס' מה יזיק אם יגעו זה בזה ואדרבה רק מחמת המים צריכין ס' ובלא מים אין קדרה וכף אוסרים זא"ז ואדרבה הש"ך בס"ק ט"ו השיג על המחבר להתיר מטעם דהוה כנ"ט בנ"ט עי' בס"ק שלפ"ז במה שכתבתי אודות דבריו, ומה שכ' הט"ז שבכף יהי' טעם שני ור"ל תינח שהקדרה מותרת כשיש בה ס' נגד הכף אבל הכף שבו האיסור איך יהי' ניתר מטעם נ"ט בנ"ט כיון שיש חשש שנגע בקדרה בלא אמצעית המים זה כוונתו, אבל גם זה איני מבין אטו אנן מתירין הכף לאכלו כך הא עיקרו לתשמיש ויאכלו ממנו במה שיגע וא"כ אז ודאי יהי' ג' נ"ט, והא דאנן אוסרין גם ב' מיני כלים בהודחו קערות ביורה חולבת י"ל כיון שהמים אסורין מן הדין דיש בהם ב' בליעות ושם אין ס' לכן שפיר אוסרין שניהם שנאסרו כמו המים דדומה לדין דלק' דמתוך שאסרו לאכול המאכל כמין האב"י לכן אסרו גם הכלי שהיא אב"י שאם נתיר הכלי יאמר שמותר גם המאכל עכ"פ במינו, אבל כאן שהמאכל מותר והקדרה מותרת ואתה רוצה לאסור גם הכף מחשש שמא נגע בלא אמצעית המים ואין כאן ג' נ"ט אני אומר כשנשתמש בכף יהי' אז ג' נ"ט ויותר

ויותר נ"ל דהא דתי' התוס' טעם איסור הכלים בהודחו ב' תירוצים ואחד מהם שמא נגעו זב"ז בלא אמצעית המים תולה בתי' ראשון משום שהמים אסורים, דאי לאו הך טעמא דהמים אסורים לא שייך לאסור מטעם א' לחוד, חדא דלמה נחזיק איסור בדבר שמותר מן הדין, ועוד דכל החשש זה דנוגעים זב"ז הוא רק לעשותם כנ"ט שני ולא כנ"ט ג' אבל כשישתמש באותה כלי יהי' אז ג' נ"ט ויותר, וע"כ דשני התירוצים אחדים הן דע"י שהמים אסורים לכן אנו מחזיקין חששות, אבל כאן שיש ס' שגוף המאכל מותר שיש ס' וגם כשישתמש בהכף יהי' ג' נ"ט אפי' אם קיבל עכשיו מגוף הקדרה בלא המים ומכ"ש כשקיבל עכשיו ע"י המים שיהי' ד' נ"ט למה לא נתירו וצ"ע ודברי המחבר ברורין הן מקושית הש"ך כמ"ש בס"ק שלפ"ז הן מקושית הט"ז דכאן

[יח] כמין הכלי. ר"ל בלא חלב ממש רק שיתנה בכלי שלה, ובדיעבד גם אם נתנה לחלב ממש מותר, וכ"ז באם הי' הכף נקי אבל אם הי' מלוכלך אף שהי' ס' נגד הלכלוך אסור אפי' במין הב"י ואז יצטרכו לאכלו רק בכלי חדשה ממש, והא דאסרינן האב"י דוקא כשהי' הב"י בלוע מבשר או חלב בעין אבל בלא"ה אפי' מנהגא ליכא ושניהם מותרין ובפרט אם לא הי' שום מאכל בכלי רק מים אפי' הוחמו לשתי' או לאפייה אסורים המים דאין דיעבד במים, ובכה"ג הי' שייך להתיר גם האב"י דהא אין מערין המים לשום כלי רק שופכין אותן וכה"ג כ' הרמ"א לק' סי' צ"ה ס"ג דכשמין א' אב"י ויש שם מים דכיון דבלא"ה המים נשפכין אין מנהג לאסור האב"י והפ"מ כאן כ' לאסור משום לא פלוג וצ"ע דא"כ הי' להם לאסור גם בהדחה דלק' והי"א כאן מתיר, ועו"ק דא"כ הו"ל יציבא בארעא וכו' דכששניהם ב"י אם יש ס' מותרים שניהם והטעם דכששניהם ב"י אין מדקדקין בעירוי המאכל במין כלי אחת דוקא וא"כ כאן במים דג"כ אין מערין לכלי ההיפוך רק שופכין החוצה א"כ למה נאסור האב"י יותר