חידוד הלכה פ

דבלח ל"א נ"נ בשום איסור רק בבב"ח ורק בודאי נפל איסור אבל לא בספק אם יש שם איסור כלל ובפרט להוסיף עד ס'

עוד נ"ל דכיון דבלח לא אמרינן נ"נ לכן בכל תחיבת כף איסור עכ"פ כשעבר לילה בין השימוש להתחיבה יכול להוסיף עד ס', ובפרט כשאירע גם איזה ספק כהנך דינים שכתבתי בסמוך דעכ"פ יכול להוסיף דהקדרה לא נ"נ מהבלוע בכף, ודי בהעראות אלו להמורים, ועיין בשאלה הנוספת כאן בדרך ארוך בענינים אלו, ולק' בס"ק י"ט בדינים כאילו בנסתפק אם הכף הי' כ"ר או כ"ש

קו"א לס"ק י"ג. ז"ל הגהת אשיר"י סוף ע"ז דע"ג, קדרה שנאסרה מבב"ח אף אחר מעל"ע צריך להשליך דמי הקדרה לנהר דבאה"נ לא שייך נט"ל עכ"ל, ופשוט דה"ק דאם בישל בקדרה בב"ח ואחר מעל"ע בישל דבר היתר בקדרה זאת אף שהמאכל מותר באכילה דנט"ל מותר בכל האיסורים אבל ישליך דמי הקדרה לנהר מחשש אה"נ שיש בבליעות הקדרה, ולפי"ז הנאה חמיר מאכילה דגם בפגם חשיב הנאה

והנה הט"ז כאן סק"ד הביא דעת ת"ח להקל דא"צ להשליך דמי הקדרה לנהר ושהרש"ל חולק והצריך להשליך וכו', ולפי"ז פליגו הת"ח והרש"ל ופלוגתתם נמצא בהגהת אשיר"י הנ"ל כדעת הרש"ל, ובגוף הענין קשה איך נוכל להחמיר בהנאת הקדרה יותר מהאכילה הא אם אין אכילה אין הנאה בדברי המאכלים האסורים ורק במעילה דהקדש מצינו איסור הנאה בלא אכילה, אמנם הכרו"פ בסי' פ"ז אות ט"ו כ' דהא דכ' הרמב"ם דגם אם עירב לענה ורוש בבב"ח אסור וא"כ קשה איך מתירין המאכל שנתבשל באב"י מבב"ח, ומחלק בדרך זה דאם בשעת בישול הי' הבישול לפגם באמת מותר דלא בכה"ג הזהירה התורה לא תבשל גדי וכו' ואם נותן אחד לחבירו טעם פגום ודאי דמותר ואפי' אם הי' הבשר והחלב להשביח רק נתן לענה ורוש בתחלת בישולם שפיר מותר כמו נבילה שאינה ראויה לגר מחמת סרחונה, ורק כשכבר נאסרו בשבח ואח"כ נתן בהם לענה ורוש וקלקלם בזה אמרו דבב"ח הוא מהדברים שאסורים אפי' שלא כדה"נ ע"ש בדבריו

ולפי"ז שפיר י"ל דאם אחר מעל"ע מבב"ח בישל בקדרה זאת אף דהמאכל בפ"ע מותר דאותו המאכל אין עליו שם בב"ח רק קיבל טעם פגום מבב"ח ואם הי' הבב"ח עצמו נפגם בתחלת בישולו הי' ג"כ מותר מכ"ש מאכל זה דהוה רק בא מבב"ח דודאי מותר דגם אם בישל בשר בקדרת אב"י מחלב מותר, אבל נגד איסור הנאה שהוטל על קדרה זאת בעת שבישל בו בב"ח בשעה מושבחת ודאי דחייב עכ"פ להשליך דמי הקדרה לנהר דאותה ההנאה לא נפגמה ולא שייך בהנאה פגם, וזה לחומרא אבל ודאי אם לא השליך דמי הקדרה לנהר ג"כ המאכל מותר ולא עבר כלל, ותדע לך דאל"כ קשה בהא דהש"ס מפלפל בענין גיעולי מדין לומר דהוה חידוש ואי' חידושו הא יש חשש שבשלו המדינים בשר עם חלב דאז אסור אפי' אחר מעל"ע, וע"כ דאין זה נוגע להאיסור כלל ומשום זה א"צ הגעלה, וגם החרס עצמו אין עליו איסור רק בליעתו והבליעה כבר נפגמה, ועמ"ז כאן סק"ד הכריע ג"כ כהת"ח דמותר וא"צ להשליך, וכ"ז בחומרת הכלי ובליעתה אבל במאכל של בב"ח אין להתיר למכור לנכרי חוץ מדמי איסור שבו או להשליך דמי האיסור ליה"מ, חדא דהש"ך בסי' ק"י סק"ב הביא דעת התוס' בפ' התערובות דהיתר דהשלכה ליה"מ אין מועיל בשום אה"נ רק בע"ז ובחידודי שם פירשתי דבריו ע"ש, ועוד דבבב"ח שניהם היו היתר והתערובות אסר שניהם ונעשו שניהם איסור, ואיזה מהם ישליך ואיזה יהי' מותר הלא הכל איסור, ולא עוד אלא אפי' אם בישל בב"ח בקדרה וחזר ובישל בה תוך מעל"ע מאכל דנאסר בין באכילה בין בהנאה לא מהני למכרו ולהשליך דמי הקדרה כלומר הנאת בליעת הקדרה לנהר, אבל הפמ"ג בש"ד בסי' ק"י סק"ב כ' דבכל איסורי הנאה מועיל השלכת לנהר או למכור לנכרי חוץ מדמי איסור שבו מותר ובכה"ג שאין כאן רק איסור בלע הקדרה יש לסמוך ולהתיר, אבל בגוף בשר הנבלע מחלב ודאי אין להתיר כמ"ש לעיל דהבשר עצמו הוא איסור ומה ישליך ומה ימכור, ובדברינו בסי' ק"י שם אבאר בס"ד ודי בהערה זאת כאן

העולה מפלפול זה דכשמתירין המאכל שנתבשל בכלי שנתבשל בה איסור הנאה אחר מעל"ע יזהירו המורה להשליך דמי הנאת הקדרה לנהר דמי יקיל נגד הגהת אשיר"י הנ"ל, ופעם אחת אירע דעמדו ב' קדרות של בשר ורוטב והרתיחו ונטלה כף להסיר מהם הזוהמא ולטעום אם הם מתוקנים במלח ותבלין כתיקונם וטעמה וראתה שקדרה אחת חסירה מלח ותבלין ובשניה יתירה מלח מאוד ואח"כ ראתה שהכף הי' מחלב ואין ס' בשום אחת מהם ואם תערבב שני הקדרות ביחד יהיו מתוקנים בטעם מלח בדרך בינוני ויהי' ס' נגד הכף, ואף שהי' שם ב' תחיבות הא קיי"ל דדי בפ"א ס' נגד כמה תחיבות וכאן דהתחיבות היו בפגמן כמ"ש בש"ך בסי' ק"ג סקי"ב לא אסרה אז ורק שכשתערבם ויתעוררו בליעות הקדרה שבלע מהכף יהי' ס' ומשום ביטול איסור לכתחלה ליכא כאן דמתכוין לתקן הקדרות שיהיו בטעם אמצעי במלחם שלא יחסר מזאת ולא יהי' מרובה מלח מהשניה ושפיר דמי, ולפי"ז גם אם תחב כף חולב בקדרה אחת והיא מרובה במלח עד שאנמ"מ שיכול להוסיף פד שתהא מתוקן וממילא יהי' ס' והקדרה לא נ"נ בשעת התחיבה כיון שהיתה אז פגומה כנ"ל ברור והמורה יבין הענין

סעיף ד

אם אין הכף ב"י הקדרה והתבשיל מותרין [יד] והכף אסור לכתחלה בין עם בשר בין עם חלב [טו] ובדיעבד אין אוסרת כיון שלא הי' ב"י

[יד] והכף אסור לעיל בחידוד סק"י הארכתי אחר קושית הפ"מ והחו"ד על דברי הש"ך סק"ח והוכחתי דהאמת דברי הש"ך ברורין רק שיש ט"ס ע"י המדפיסים שציינו דבריו בסק"ח על תיבת הכף אסור דסעיף ג' וצ"ל ציון ס"ק י"ב על תיבות הכף אסור דכאן, דכאן מיירי באין הכף ב"י וידוע בזה מנהג הרב לאכול המאכל במין של הב"י ומה"ט הנהיג חומרא לאסור הכלי שאב"י ובזה חומר הכלי שאב"י מאלו הי' ב"י וכמו שביררתי שם הטעם ובזה שפיר כ' הש"ך שם וז"ל לדעת הרב בהג"ה לק' סעי' ה' [וכן דעתו בסי' צ"ה ס"ג] אסור הכף האב"י אפי' תחבו רק לירקות ולא לבשר ממש ורק לדעת המחבר דלא ס"ל המנהג של אכילת המאכל במין ב"י לכן אין הכף האב"י אסור רק אם נתחב לבשר או לחלב ממש, ואם נציין דבריו דשם בסק"ח לכאן בס"ק י"ב אתיבות הכף אסור ממילא דברי הש"ך ברורין, וגם א"ש מה שכתב הש"ך בס"ק י"ג שהוא אחר סקי"ב הנ"ל דאיסור של הכף הוא רק לבשר או לחלב ולא לשאר דברים ומסיים כדלעיל סי' צ"ג סק"ג, וגם בסק"ז כ' על הי' צ"ג סק"ג, והפ"מ שם הקשה דא"י לאיזה ענין וראיה משם כ' זה, ושם בחידודנו סק"ט דהכל אחד דכמו שם הקדרה אסורה רק לבשר או לחלב ולא לשאר דברים וכאן בכף ג"כ כן להמחבר, וגם כמו שם דאם בישל מין תשמיש ראשון בתוך מעל"ע של תשמיש שני דאסור אפי' בדיעבד ורק כשחזר ושימש מין תשמיש אמצעי מותר בדיעבד וגם כאן בכף כן, וגם כ' שם דלהמנהג של הרב בהג"ה אסורה גם לשאר דברים ה"ה כאן בכף כן, וכוונתו להשוות דיני כף דסי' צ"ד לדיני קדרה של סי' צ"ג, והרמ"א שכתב המנהג לק' ס"ה זהו פרטו בין לדין הקדרה שבסי' צ"ג ס"א ששם בס"א סתם וכ' דמותר לשאר דברים וכן כאן בסעיף ד' סתם הרמ"א ולא הגיה דגם לשאר