חידוד הלכה עט

המחבר דהכל מותר רק הכף אסור, ובזה שפיר כ' הש"ך דלהרב בהג"ה בסי' צ"ה ס"ג דאסור האב"י ממנהגא לכן אפי' לא הי' בכלי רק מים אסור הכף וזה נכון מאוד דלהמנהג שאוסרין האב"י כשאין ס' תולה במנהג שני שאוכלין המאכל כמין הב"י וכמ"ש לעיל טעם חומרת המנהג שלא יאמרו הרי עיקר ההיתר בא באיסור פגום שבכף שהוא אב"י ולא בא ההיתר ע"י ביטול א"כ יותר שייך לאכול המאכל כמין הכף שהוא איסור פגום ממה שיאכלנו כמין הב"י שהוא איסור מושבח לכן יעצו לאסור הכף ויתרצו להמנהג שאוכלין במין הקדרה, אבל באיסור הכף שבדברי המחבר כאן שאין דיבור ממנהג למה נאסור הכף כשיש בקדרה רק מים וגם יש ס' וא"ש הכל, והא דהקשה ממרחק מהרב דסי' צ"ה ולא מהרב דכאן ס"ג שגם כאן כ' הרב מנהג זה עצמו, ואדרבה יותר מפורש המנהג כאן מבסי' צ"ה דשם מיירי במי הדחה ולא שייך שם כלל המנהג דאכילה כמין הב"י דהמים נשפכין, י"ל דהש"ך רצה להוכיח לנו דהמחבר לא אסר רק כשיש בשר ממש אז גם אם הכף אב"י אסור וזה אין מפורש כאן בסי' צ"ד רק בסי' צ"ה דשם מקומו וממילא הביא גם דעת הרב דשם אף דדברי הרב מפורשין יותר כאן מבשם מ"מ רבותא דהמחבר דהיתירא עדיף לי' שהוא משם לכן הביא גם דברי הרב דשם, ואולי גם בזה נפל ט"ס וצ"ל צ"ד במקום צ"ה או במקום צ"ה נגרוס „לקמן ס"ג“, יהי' איך שיהי' העיקר לציין הס"ק של הש"ך דכאן אלק' ס"ד בתיבות אלו דהכף אסור ותו לא מידי

[י] אסור. הט"ז הקשה דכשיש ס' נחשוב המים הרותחין כהגעלה ונכשר הכף, ותי' דשמא לא עלו רותחין כ"כ כשיעור הגעלה ועוד דאתי למטעי, והמ"ז חקר עוד לענין נשפך וא"י אם הי' ס', ולי נראה דהא אפי' אם בבירור הי' מעלה רתיחות א"א לחשוב זה להגעלה דעדיין מקצת הכף בחוץ ועדיין יש שם בלע בשר, ואף דקיי"ל דחלק העליון אינו ב"י דתשמישו הראשון של תוך מעל"ע ודאי דלא תחבו כולו רק חלק העיגול כמ"ש לעיל בקיצורי דינים דסק"ז אבל א"א לצמצם וא"כ איזה תשמיש תקבע לו כיון דחציו מובלע מבשר וחציו דלמטה הוכשר הוא ממי חלב לכן מוטב לנו לאסרו כולו וממילא יגעילנו כולו במים פשוטים ויוכשר בבירור, ואם באמת אירע דהפיל כל הכף למים שהן בכלי חלב ב"י והמים היו מעלים רתיחות ודאי דנכשר בדיעבד ונעשה כף חולב ואז אפי' אין ס' במים נכשר כולו ברתיחת המים דבהיתירא בלע א"צ ס' במי הגעלה, וגס בדין דהמחבר שנתחב רק חלק העיגול אם תחבוהו אחר תחיבתו במים לתוך חלב ממש באמת אין איסור להחלב דחלק הנתחב הוכשר ורק דאין אנו מתירים אותו לכתחלה לקביעות שום תשמיש מטעמא שכתבתי דא"א להכשיר לו כף כזה דחציו נכשר לחלב וחציו עדיין נבלע מבשר

[יא] בין עם בשר בין וכו'. ואם חזר ותחבו עכשיו לחלב או לבשר הדין כך אם תחבו למין תחיבה ראשונה א"צ ס' וכמ"ש בס"ק שלפ"ז ובפרט לפי קושית הט"ז שהבאתי שם דהתחיבה מכשירו, אבל אם תחבו עכשיו למין תשמיש הראשון שהוא ההיפוך של התחיבה ודאי דבעינן ס' נגדו, דאפי' אם נאמר דנגעל אבל עכ"פ שם חולב עליו ושמא לא נגעל כל חלקו שהי' בקדרה בבישול ראשון, וכ"ז אם העלו המים רותחין אבל אם לא העלו אז רותחין גם אם תחבו למין תחיבה ראשונה בעינן ס' דבלע ולא נגעל ובפרט להרמב"ן והר"ן דאין הגעלה אלא בחמים ודאי דאסור בין למין התחיבה בין למין השימוש, ואפי' אם נשפך המאכל שני וא"י אם הי' ס' י"ל דאסור הנשאר מהמאכל דיש שם בליעה מבשר שע"י הכף וגם מחלב שבו והבא מבב"ח כבב"ח, ורק בהנאה נוכל להתירו אם לא שהי' אחר מעל"ע מתשמישו הראשון בשעת תחובה ב' או אם הי' מים או ירקות דבישול תחיבה ב': [יב] אך מותר לתת לתוכן פירות או ירקות וכו' וכן חתיכת בשר שבלע חלב ונפל לקדרה ירקות מותר למכור הירקות חוץ מדמי איסור שבו, וגם בדין דס"ק שלפ"ז בתחב תחיבה ב' למין תחיבה א' מותר למכרו חוץ מבליעת איסור שבו, ואם תחבו למין השימוש הראשין תוך מעל"ע של תחיבה א' אסור דהו"ל ככף חלב שנתחב לבשר כמ"ש בס"ק שלפ"ז, וכן אם בתחיבה א' לא הי' ס' דאסור אפי' בהנאה, ואם עבר לילה בין שימוש א' לתחיבה א' או בין תחיבה ראשונה לשניה יש לסמוך אר"ת דגם לינת לילה א' פוגמת ומותר, והחו"ד העלה כהב"ח דאין אוסר רק תוך מעל"ע של בישול ראשון ואז אסור אף אם תחבו רק לכלי ב"י והי' שם שאר דברים, אבל אם אחר מעל"ע של בישול א' ותוך מעל"ע של תחיבה מותר אף שתחבו למין התחיבה וכו'

והנה הך תיבת אף אין לו פירוש, דאדרבה זהו מעליותא וצ"ל דה"ק אף שלא תחבו לשאר דברים רק לחלב ממש כמו התחיבה, אבל באמת אם תחבו למין השימוש ודאי דאסור, א"נ י"ל דתחת תיבת אף נגרוס אם תחבו וכו'

[יג] שאינו נהנה. ואף דהרמב"ם פסק דאפי' עירב לענה ורוש לבב"ח דאסור היינו דוקא לבב"ח ממש אבל בפליטת בלע דכלים מותר בכה"ג, ואם נסתפק בכף שהגיס בקדר' אם היתה חולבת או טריפה או בשרית, כגון שעמדו ג' כפות אצל הכירה אחת חולבת ואחת בשרית ואחת טריפה והגיס באחת, הדין כך לאסור הקדרה באכילה יש רוב לאיסור דשני כפות מאלו היו אסורות לבשר, ואם להנאה יש רוב להיתר דהכף טריפה אינו איסור הנאה, ואם הי' שני קדרות בשר וכף א' חולב והגיס בו אחת מהקדרות וא"י איזה ובשניהם יש ס' ובכל א' אין ס' שתיהן מותרין דכל הנכנס בספק מסייע לבטל כלק' סי' קי"א, וכ"ז בבשר עוף דהוא איסור מדרבנן אבל בבשר בהמה אין אומרים כל הנכנס וכו' ושניהם אסורין, ואף שמוכח שם בסי' קי"א מדברי הש"ך ס"ק י"ח דכששניהם של אדם א' ועתידין להתערב מותר אפי' בדאורייתא ובלבד שיערבם ויאכלם כך, וחנ"נ לא אמרינן כ"ז שלא הי' האיסור מבורר בשום פעם כמ"ש הש"ך שם סקי"ז ובפרט שהקדרות יש להם חזקות היתר מ"מ יש להחמיר אם לא בה"מ וצו"ג, ואם הי' ב' קדרות בשר וב' כפות א' של חלב וא' של בשר והגיס בכף אחד קדרה אחת וא"י באיזה כף ולא באיזה קדרה ובשניהם יש ס' ובכל א' אין ס' שניהם מותרין דבכל קדרה יש ב' ספקות שמא לא הגיס בה כלל ואת"ל הגיס בה שמא בכף בשר ואין זה ס"ס משם אחר דהספק שני שמא בכף בשר מתיר יותר מספק ראשון דשמא לא הגיס בה משמע ממילא יש הספק בשניה עכ"פ דהפירוש של הספק הוא רק שמא לא בזאת הקדרה הגיס רק בשניה אבל ספק שני שמא כל עיקר ההגסה היתה בכף בשר א"כ שניהם מותרין ובכה"ג א"צ להתהפך משום דמעיקרא צריך לדון אם נתחב בו כף כלל ודומה לספק על, עש"ך בכללי ס"ס אות ט"ו, ואם הי' בקדרות א' בשר וא' חלב ושם מונחים ב' כפות א' בשרית וא' חולבת ולא היו מצוינים כמנהג היהודים ובאת השפחה בלא דעת והגיסה בכף א' קדרה אחת ובכף ב' קדרה ב' והספק שמא נעשה הדבר בהיפוך ונתחבה החולבת לבשר והבשרית לחלב ואין ס' בשום קדרה, נ"ל להתיר דכל קדרה בחזקת היתר עומדת ואין ספק תחיבה ההיפוך מוציאה מחזקתה, וכיון דמותרים שניהם מן התורה שוב הו"ל ספק דרבנן ושפיר נאמר שאני אומר הבשרית נתחב לבשר והחולבת לחלב, ונ"ל בכל הנך דיוסיף בכל קדרה עד ס' מידי דהוה איבש שנתבטל ברוב בסי' ק"ט דכיון דמותר מה"ת ונשאר רק חומרא דרבנן וכל א' עומד מעיקרא בחזקת היתר דיוסיף בכל קדרה עד ס' דאכתי לא נ"נ, ואם בכל הנך כפות ספיקות ידוע דעבר עליהם לילה בין שימושם לתחיבתם ודאי מותר אפי' בדין א' ובשר בהמה דלעיל דיש גם ספק סברת ר"ת דלינת לילה פוגמת, ובכולם נ"ל שיוסיף עד ס' ובפרט