חידוד הלכה ז

ואח"כ ידיח מקים החיתוך לבד. ובמקום שהי' נמלח תחלה לא ידיח ובמקום שמדיח עכשיו לא הי' עדיין שום פליטה וימלח שם ותיכף יהפך הבשר שיהי' חלק החיתוך למטה ודם אינו מפעפע למעלה. ואף שלא יוכל לעשות שריה ממש במקום החיתוך אבל בכה"ג די בהדחה טובה והדחה טובה יעשה בבטח בלא חשש סתימת נקבי הפליטה של מקום הנמלח קודם ויהי' מונח עכשיו שיעור מליחה מחדש ואח"כ ידיח הכל הדחה אחרונה. וכה"ג כ' הש"ך ס"ק כ"ג בנמלח מצד א' דכ' המחבר דאין תקנה רק לצלי ותמה דהא יכול למלוח עכשיו צד שני ויניח מקום מלוח החדש למטה. ומש"ש לתרץ עפ"י דברי הש"ך בסי' ע' דכ"ק מפעפע למעלה דזה רק בהיה מונח איזה זמן למעלה כמ"ש הפ"מ שם בשם המנח"י אבל כאן אפשר לצמצם שיניחו תיכף מקום החתך למטה. שוב ראיתי שגם הגאון י"א כ' כן וכמה מורים קלסו לעצה זאת בימי חורפו

קו"א לסעי'

א'

(א) אם הדיחו הטבח וכו'. הט"ז סק"ב העיר דהרבותא דלא נימא כיון דר"פ בגמ' אמר מולח ומדיח ולא הזכיר הדחה א' והי' ס"ד דא"צ קמ"ל דר"פ מיירי במקום שהטבח מדיח לכן א"צ להזכירו. והחו"ד הקשה פשיטא. ותי' דקמ"ל דמועיל הדחתו דטבח אף דאז עדיין הדם חם דלא הדיח בטוב עכ"ל. ובעניותי איני מבין תי' זה וגם היתר זה דהדחת הטבח דהא גם כשמדיח בביתו אם חתכו אח"כ צריך להדיח שם שנית. וידוע דכשהטבח מדיח בשעת חימום הדם עדיין לא חתך הבשר עבור הקונים הבאים לקנות זה ליטר וזה שתים דהוא מדיח צלע שלימה וגם מסתמא מנקרו אח"כ כיון שמדיחו בעוד הדם חם כמ"ש החו"ד ואז עדיין אינו מנוקר ולא מחותך ועיקר דוחק הקופיץ שהצריכו הדחה מטעם זה הוא אח"כ. והרשב"א לא כ' היתר הדחתו רק לדינא דההדחה בשעה שהדם חם הוה הדחה אבל באופן שלא יהי' אח"כ שום חיתוך וכגון בכבש שלם. א"נ הרשב"א ס"ל טעם ריכוך דאין חיתוך מזיק [ובחידודי סק"ה הוכחתי דגם לטעם ריכוך בעינן הדחות החיתוך] לכן נ"ל דלא מיירי בהדחתו בשעת חום הבשר רק שהי' מנהגם להדיח אחר משקל להקונים להקל טירחת הקונים. והרבותא הוא דאף ששוהא הרבה בין הדחת הטבח למליחת הבע"ב ובתוך כך מתנגב הבשר והט"ז כ' שלא יניחו להתנגב הרבה דאז לא ימס המלח ולא יוציא דם קמ"ל דבדיעבד מותר לסמוך אהדחתו. ורק כשהבע"ב מדיח בביתו מזהירין אותו שיניחו לטפטף ולא ימתין הרבה אחר הטפטוף שלא יתיבש אבל במקום שמנהג הטבח להדיח והבע"ב אינו מדיח בבית ש"ד. והנה הט"ז כ' דהרבותא שלא תימא דבעינן ב' הדחות דהטבח ודבע"ב. ולכאורה אין דבריו מובנים דאיך הי' ס"ד להצריך ב' הדחות הא חמשה טעמים נאמרו בה ואין נראה משום טעם להצריך ב', ועוד דבהדחה אחרונה דצריכין ב"פ כ' המחבר בהדיא וידיחנו פעמים ע"ל ס"ז. ואיך הי' ס"ד להצריך ב"פ וע"כ דגם כונת הט"ז כמ"ש. דה"א שידיחנו בביתו אחר הדחת הטבח משום שנתנגב בשעה גדולה כזאת קמ"ל דאין זה עיכוב כ"כ

(ב) או שהסיר טלפי הרגלים. עש"ך ס"ק ד' וז"ל אבל אם לא היה מסירם היה נחשב הכל כחתיכה אחת והי' די בהדחתו כמות שהן וכו' והיינו כ' הרשב בסי' ס"ח ס"ח דאם נמלחו הרגלים בקליפתן נהגו לאסור מה שבתוך הקליפה דהוה כמולח בכשא"מ ולא כ' מטעם דהוה כמולח בלא הדחה וכו' עכ"ל. וק"ק למה הביא ממרחק לחמו הא גם כאן כתב הרב או שהסירם אחר ההדחה ולא כ' אזהרה שיסירם דוקא קודם הדחה. וע"כ דלא מבעיא דההדחה מועלת דרך הקלפים אלא דגם ההסרה דאח"כ אין מזיק יותר מאלו חתך בבשר אחר הדחה דסמוך דדי לחזור ולהדיח מקום החתך או הטלפים ע' בחידוד סק"ב. גם מ"ש הש"ך במוסגר דאז [ר"ל אלו היה החשש מחסרון הדחה] הי' אסור גם מה שחוץ לטלפים. זה אין לו שחר כל דאטו זה חמור ממולח בכשא"מ הא אדרבה במולח בכשא"מ אסרינן גם מה שחוץ לציר משא"כ בחתך. וכן כמה חומרות יש בכשא"מ שאין נוהגין במולח בלא הדחה. והש"ך עצמו מתיר בחתך לשנים ולא חזר והדיח מקום החתך ע' בחידודינו סק"ב. ועוד דבאמת אין בין הקלפים ככלי ממש דהא אנן מתירין עכ"פ מה שחוץ לקלפים ובמולח בכלי אסור מה שחוץ לציר וא"כ אין חילוק בין הטעמים. ואיך הי' ס"ד לומר דמטעם חסרון הדחה יוגרע מטעם מולח בכשא"מ. ואולי כונתו כיון דהסרת הקלפים הוא בכובד גדול והרבה צריך לבקוע בגרזן וקופיץ עד שמסירם וכל שיש דוחק בחיתוך יותר מתמצה הדם לחוץ כמו שחילק הש"ך בין חתך דסכין לקרע דיד. והטעם דכל שצריך לחתוך בכבידות יותר מתמצה הדם מתוכו החוצה ולכן בדוחק הקופיץ של הטבח תקנו הדחה. ובחתך הסכין צריך הדחת המקום ובקרע ביד היקל יותר משום שהחתך בנקל וממילא בהסרת הקלפים שהוא בדחקות וכבדות הרבה חישינן לזיבת הדם משם על כל הרגל אפי' מקום שכבר הודח כן נראה לפרש דבריו. דע שיש סתירה בדברי הש"ך דבסק"ז כ' דכשהדיח אוזות תוך ג"י שמועיל מטעם שיש נקבים בעור אבל לטעם ריכוך אין מועיל וצריך להדיח משני צדדין ובפתיח' כ' להיפוך דריכוך מועיל גם לחלק שלמעל מהמים ורק לטעם שהמלח יתמלא מדם או לטעם ד"ב בעינן ההדחה בכל צד וצ"ע

והג' מהרש"ק כ' דרק בנפתחה התרנגולת קודם מליחה פליגי הנך רבוותא אבל כשמלח בשעת הסתימה מותר לכ"ע. ע"כ קו"א לס"א

מחבר ס"ב

אם מלח ולא הדיח תחלה ידיחנו וימלחנו שנית וי"א: הגה וה"נ ואפי' לא נמלח רק מעט כמליחת צלי. ואפי' לא שהא (ג' עקו"א) ש"מ מיהו [ח] בה"מ יש להתיר [ט] ואם לא הודח רק מעט קודם שמלחו מותר בדיעבד וה"ה אם (ד' עקו"א) יש ס' נגד דם שעליו [י] ואם נמלחה חתיכה בלא הדחה עם שאר חתיכות הם מותרים והיא אסורה

[ח] בה"מ. עש"ך סקי"ב דוקא ע"י הדחה ומליח' ב'. ומכ"ש לצלי דשרי. ובסקי"ג התיר לצלי בלא ה"מ. והש"ך שם פקפק בזה דהא לא בקיאין איזה מליחת צלי ורק בלא שהא בקיאין עכ"ל וגם החו"ד כ"כ

[ט] ואם לא הודח רק מעט. בזה התיר הש"ך בס"ק י"ד בדיעבד כשכבר נמלח בלא הדומל"ב וכן כשיש ס' נגד הדם שע"פ. ולעיל בסק"א הבאתי ד' רע"ק דצריך הדומל"ב. ובנו הרש"א מתיר כדעת הש"ך בהדחה מועטת. וע"י ס' צריך הדומל"ב כ"כ הפ"מ והחו"ד

[י] ואם נמלחה וכו' עם שאר חתיכות וכו'. ע"ל סי' ע"ז בצלי כה"ג שצלה בשר שלא נמלח והודח עם בשר שנמלח והודח דאסור לכתחלה ומותר בדיעבד. ולפי"ז מכ"ש כאן דעכ"פ אסור לכתחלה אלא דכאן לא שייך לשון איסור לכתחלה דעכ"פ היא אסורה ואטו בשופטני עסקינן. אבל התם דבדיעבד הכל מותר שייך לומר אסור לכתחלה. ונ"ל דשאר החתיכות צריכין הדומל"ב וע"ל סי' ע' ס"ו. וכ' הלבוש"ר אם נתבשלה חתיכה שנמלחה בלא הדחה די בס' נגד דם שע"פ. ובאין ה"מ צריך ס' נגד כולה והחתיכה עצמה מותרת ע"י ס'

ואם מסופק אם יש ס' כגון בנשפך מותר דדם שבשלו דרבנן. ואם יש ס' נגד דם שע"פ א"צ ה"מ [ותמיד יש נגד דם שע"פ אם יש רק עוד כחתיכה זאת]. ואם לא נשפך רק שאינו יכול לשערו מחוסר ידיעתו ע"ל סי' צ"ח דאסור בכה"ג