חידוד הלכה עח

בין החתיכות כשאינה ניכרת בעינן רוב נגדה בין החתיכות, ואם אין שם רק ב' חתיכות הוה חד בחד ושניהן אסורות,: ואם יש רוב רק היא חהר"ל כולם אסורין והרוטב והתבלין מותרים דכל הבא מבב"ח י"ל דין איסור מחמ"ע לדין חהר"ל, ובחלב לא שייך זאת דיש בילה

ט) וכ"ז אם עשה החזירות בין חלב בין בשר דרך עירוי ולא הכניסם עם הכף ביחד אבל אם הכניסם עם הכף דינם ככף גדול בכמות ובעינן ס' נגד הכף עם בשר בגודלם, ואם עשה כן כ"פ אז לערך גוף הכף די בפ"א ס' נגד כ"פ ולחלב או להבשר כדינם אם די בפ"א לכמה חזירות או ב"פ כמנין החזירות כפי הדינים שרשמתי באותיות דלעיל, וכ"ז בלא נשאל לחכם עד אחר התחיבות או החזירות אבל אם אחר תחיבה ראשונה נשאל לחכם והתיר ע"י ס' ואח"כ חזר ותחב או החזיר פשיטא דדי בס' הראשונים שביטל להכף גם להחתיכה דתו אין איסור חדש נולד מהתחיבות אפי' להמחבר דהא נודע כמ"ש במחבר, ונ"מ דבמקום שהצרכתי לעיל ה"מ כאן יהי' מותר בלא ה"מ

י) אם אחר שתחב הכף לקדרה והי' בה ס' תחבו לקדרה אחרת דוגמתה אבל בקדרה ב' לא הי' ס' וחזר ותחבה לראשונה אז צריך עכשיו בתחיבה ב' ב"פ ס' אפי' להרמ"א שיש עכשיו לאותה תחיבה שם איסור חדש וכאלו מעיקרא תחב כף חולב ועכשיו תחב כף של בב"ח, וכ"ז כשלא נשאל לחכם אחר תחיבה א' אבל אם נשאל והתירה ואח"כ תחבה לשניה שלא הי' בה ס' וחזר ותחבה לראשונה אז א"צ רק אותן ס' שבטלו בראשונה וזה פשוט דביטול ראשון כבר ניתר וכאלו לא הי' כלל רק עכשיו נתחב, ואם בקדרה ב' הי' ג"כ ס' וחזר ותחבו לראשונה פשיטא דלרמ"א די בפ"א ס' דלא נתחדש איסור, ואם אחר תחיבתו לקדרה ראשונה תחבו לקדרת איסור וחזר ותחבו לקדרה ראשונה פשיטא שנתחדש שם איסור חדש וצריך עכשיו ב"פ ס' כאילו תחב כף חולב וכף טרפה, ובנודע מותר גם כאן דכבר אזיל שם הראשון, וראיתי להרש"ק שכ' דאפי' אם הוציא הכף מלא חלב או רוטב לא נחשב ככ"ר כיון שאין הכף אצל האש והקיל יותר מהט"ז דרק כשהוציאו ריקן נחשב ככ"ש, ולדבריו יבואו כמה קולות בדינים אלו שכתבתי כידוע להמבין, אמנם לא נקיל קולתו להתיר תמיד בחזירות השניות בפ"א ס' אלא בלח כחלב או רוטב, אבל אם הוציא חתיכה א' והחזירה וחזר והוציא חתיכה אחרת והחזירה דבאות ג' ד' לא נוכל להקל כ"כ דהרש"ל ס"ל דגוש אינו מתקרר מכ"ש, והמורה ידקדק בדברינו אלו וישים פניו לכתבי הפוסקים וספרים ושו"ת אולי שגיתי ברואה או בסברא ודי להערה

סעיף ג

אם יש ס' בקדרה הקדרה והתבשיל מותרים [ט] והכף [י] אסור [יא] בין עם חלב בין עם בשר לפי שהוא בלוע מחלב ובשר, ואפי' בדיעבד חוזר ואוסר אם חזרו ותחבוהו לבשר או לחלב כ"ז שהוא ב"י, ואם אין ס' הכל אסור בהנאה ואפי' הקדרה [יב] אך מותר איתן בתוכו ירקות או פירות צונן כיון [יג] שאינו נהנה מגוף האיסור

[ט] והכף אסור. הש"ך כאן, סק"ז ציין לעיין בשי' צ"ג וכ' הש"ד שלא מצא שם כלום מזה, ונ"ל כוונת הש"ך דכ' שם בס"ק כ"ג דאסור לבשל בקדרה שום דבר אפי' אחר מעל"ע משימוש ראשון וגם כאן מציין דין זה בכף שאסור אפי' אחר מעל"ע משימוש א' דהוה ככף איסור ממש

[י] אסור. עש"ך סק"ח וז"ל, לדעת הר"ב סי' צ"ה ס"ג אפי' לא הי' בקדרה חלב רק מים שנתבשל בקדרה שהיתה ב"י מחלב הכף אסור והכי קיי"ל, ולהמחבר שם אין לאסור הכף אא"כ הי' מחלב ותחבו לבשר ממש או להיפוך זת"ד, והנה כל הרואה משתומם דהא הר"ב כ' כאן ס"ה דאם בישל בקדרה שאר דברים ויש ס' הכל שרי, ותי' הש"ד דכאן מיירי שהיס"ב בכף אבל סיים בעצמו שזה דוחק, וחוץ מהדחקות ק"ל למה ציין לסי' צ"ה ס"ג אטו שם מיירי בכה"ג, ועוד במה יגרע במה שהכף יס"ב דקיי"ל כט"ז סוס"י צ"ב דכל כלי כשנתרוקנה דינה ככ"ש, ואם הוציא אותו מלא זהו הדין שכתבתי לעיל בקיצורי דינים והבאתי שם דעת הרש"ק דגם בהוציאו מלא אין שם כ"ר עליו כיון שעקרו מהקדרה

עוד תי' הש"ד דהש"ך ס"ל בסי' צ"ה נצלו אסור בדגים ע"ש וכאן המים שבכף הוה כנצלו דדגים, וגם תי' זה אינו מעלה ארוכה, דבסי' צ"ה נתבאר דהאוסרים נצלו בעינן שגם תשמיש ראשון הי' בצלי בלא מים בנתיים וכאן הי' תשמיש ראשון בבשר עם מים וליכא חומרת נצלו, עחו"ד שם סק"ד, והחו"ד כאן סק"ה תי' דהרב דמתיר כאן בס"ה הכף כשיש ס' במים הוא רק מדינא אבל למנהגא שנוהגים לאסור גם הכף אם הוא אב"י לכן גם ע"י ס' אסור דב"י עם ס' לא עדיף מאב"י בלא ס', וכ"כ בסק"י במ"ש הר"ב שם המנהג לאכול המאכל כמין הכלי ב"י אם הכף הי' אב"י שכ' הש"ך שם סקי"ז דזה לא קאי איש ס' במאכל, כלומר דאז יכול לאכול המאכל באיזה מין שירצה, והפ"מ בסקי"ז שם לא כ"כ וע"ז כ' החו"ד דרק לחומרת המנהג לאכול דוקא כמין הב"י זה לא נהוג כשיש ס', אבל מנהג ב' לאסור הכף שייך גם ביש ס', זת"ד, ואין העין רואה לחלק בין אותן שתי מנהגים שתולין זב"ז דהא מה"ט שנהגו לאכול המאכל כמין הב"י דוקא מה"ט אוסרין הכף דכשאין הדרך לאכול כמין הב"י אין לאסור הכף כמבואר שם, דמה"ד בהדיח כלי שאב"י ביורה ב"י מותרת הכלי שאב"י משום דמי הדחה נשפכין ואין משמשין במין הב"י, ואף שהט"ז כאן סק"ז כ' דהכף אסור אפי' אב"י ויש ס' משום לא פלוג וכן בסוס"ק כ"ב החמיר לאסור האב"י אפי' לא הי' רק מים בקדרה שנשפכין משום דלא פלוג בבישולי קדרה, היינו דוקא לענין איסור האב"י דגם בלא ס' אין האיסור מדינא רק ממנהגא, וכן גם בתרתי לטיבותא הנהיגו חומרתם, אבל כאן בב"י מים וכף ב"י דכשאין ס' הי' אסור מדינא מנ"ל לחדש חומרא לאסור הכף ביש ס' כיון דבאופן זה גם הט"ז כ' בסקי"ז דאם אין בקדרה רק מים ויש ס' דמותר הכף דכאן לא שייך חומרת המנהג דחששו משום דאוכלין המאכל כמין הב"י שהוא להיפוך ממין הכף דאין סברא לאכול כמין במין הנתבטל רק במין המבטל דכשיש ס' יש ביטול, דרק בכף אב"י שאין ההיתר בא ע"י ביטול והי' היושר בעיני ההמון לאכול במין הקל דהיינו במין הכף דזהו ההיתר ואפ"ה הנהיגו להיפוך לאכול דוקא במין החמור שהוא הב"י שפיר שייך לאסור הכף ויתחזק המנהג שלא לאכול המאכל במין הכף וממילא החמיר הט"ז גם באב"י עם ס' לאסור כ"ז שהנהיגו לאכול המאכל כמין הב"י, וזהו רק כשאין עיקר ההיתר ע"י הביטול של ס' אז אינו לא מעלה ולא מוריד, אבל כשעיקר ההיתר ע"י הביטול של ס' דהדבר פשוט וישר בעיני העם שיצטרך לאכול המאכל יותר במין המבטל שהוא יותר בעין מלאכול כמין המתבטל ולא שייך כאן חומרת מנהג נגד סברת ההמון ודאי דמותר הכף

ומה שנ"ל לתרץ הכל ברעיון א' ובדקדוק קטן, דכאן נפל טעות בדפוסים בציון של הס"ק של הש"ך מתיבות אלו עצמן שציינו אותו בסעיף זה והוא צריך לציינו לתיבות אלו עצמן שבסעיף שאח"ז, דשני תיבות אלו „הכף אסור“ שציינו המדפיסים כאן הוא נצרך לציינו לתיבת „הכף אסור“ שבסעיף שאח"ז ושם שפיר קאי אכף אב"י ואין ס' דשם כ'