חידוד הלכה עז

יוצא בלא רוטב, ואפי' להש"ך בסי' ק"ה דמכלי יוצא בלחלוחית קצת אבל אם הוחמה כ"כ באור עד שדנין אותה כתולדות אור אין שם רק יבשות והגבינה הרי היא קרה לפנינו והי' די לצרף קצת לחלוחית הגבינה שנתחמם ע"י הכלי ולומר אדמיקר ולאסור כ"ק

גם מ"ש החו"ד ראיה דאצל האש לא שייך קרירות דתתאה דאל"כ קשה לרב מהא דגלגל ביצה בתולודת האור דחייב ואם איתא דתתאה גבר אמאי חייב הא הביצה עליונה וקרה וע"כ דבתולדת אור אין העליון מקרר לרב וממילא אין תתאה מקרר לדידן, במחכ"ת כ"א איני רואה מכאן שום זכר ולא ראי' מכ"ש, דהא גלגל הביצה מוכיח עליה דלא קיררה דאל"כ לא היתה מבושלת, וכי תאמר דכשנתן בשר קר לתוך חלב רותח הוה עילאה לרב, וע"כ דכיון דנתבשל הבשר ממילא לא נקראת עילאה וגם הביצה כיון שנתבשלה וגלגלה מסתמא לא היתה עילאה ולרב מסתמא הטמינה בתוך החול החם ועי"כ גלגלה, לכן נ"ל דכשהניח כלי חמה מאור בלוע מאיסור ע"ג דבר מאכל קר אין לאסור יותר מכ"ק רק לכל היותר נוכל לומר דהכ"ק היא מדינא באופן שכשבישל עם הכ"ק יצטרך ס' נגד הכ"ק לא כשאר כ"ק של אדמיקר דבדיעבד א"צ ס' נגד הכ"ק

סעיף ב. [ז] אם תחב הכף ב"פ ולא נודע בנתיים צריך ב"פ ס' (וי"א דא"צ אלא פ"א ס' וה"נ)

[ז] אם תחב וכו'. עט"ז וש"ך כאן, ונ"ל לדעת הט"ז סוס"י צ"ב דכל כלי כשנתרוקנה מתבשיל של פ"ר נעשית כ"ש א"כ הדבר פשוט דתיכף כשהוציא הכף ריקן נעשית כ"ש וממילא לא בלעה איסור בשעת הוצאתה מהקדרה וכ"ז שהיתה בקדרה היתה מקושרת עם כל מה שבקדרה וממילא גם כשתחבה פ"ב לא נתחדש שום איסור בהוצאתה וחזרת תחיבתה, וגם דעת הש"ך דבלע שבתוך הכלי לא נ"נ, וע"ל סי' צ"ח, ואפי' במאכל כה"ג שתחב איסור והוציאו וחזר ותחבו לקדרת היתר א"צ ס' רק פ"א אף בלא נודע כלק' סי' צ"ח בהג"ה ס"ד ומכ"ש בכף דאין בה רק בלע

א"ה. עכשיו ארשום קיצורי דינים מדיני כף וקדרה חוץ הדינים שרשמתי לעיל בסק"ד, והם י"ג מחודשים

א) אם תחב כף בשר לחלב אפי' כ"פ דדי בפ"א ס' כמ"ש הרמ"א, ואם בכל תחיבה שאב מעט חלב בהכף ונתן לקדרה אחרת אז הקדרה שניה חמורה מהראשונה דבהראשונה די בפ"א ס' ובשניה בעינן ס' נגד כל השפיכות חלב ששפך בה דכל שאיבת חלב בהכף נעשית נבילה דכששואב בכף מכ"ר גם הכף חשובה אז ככ"ר [דרק כלי ריקנית חשובה כ"ש ולא כשמלאה חלב], ולחלב זאת ששאב בהכף אינה מקושרת עם שאר החלב שבכלי שיועיל לה הס' שנתבטל בהם בליעת הכף לכן בעינן בקדרה ב' ס' נגד כל השפיכות שנתן בתוכה, ואף שאם הי' שואב בהכף חלב והחזיר לתוך החלב הראשון לא היינו מצריכים רק פ"א ס' נגד הכף עם החלב ולא אמרינן שכשהגביה הכף עם מעט חלב נעשית נבילה, שאני קדרה ראשונה דלא שייך בה לומר נגד עצמה דהמעט נ"נ, כ"כ הפ"מ סק"ו, והחו"ד בחידושים סק"ו כ' סתם דכשנטל בהכף והחזיר בעינן ס' נגד החזירות ומשמע אפי' החזיר לקדרה זאתי ולכאורה קשה דלא גרע מאיסור שתחבו והוציאו וחזר ותחבו דדי בפ"א ס' וע"כ משום דאין כאן נבילה חדשה, וא"ל דשאני חלב דכל כף הוא חלב אחרת דאינה אותה חלב ממש שהיתה בכף בפ"א ודומה לב' תתיכות דודאי בעינן ב"פ ס', אבל א"א לומר כן דקיי"ל אין הנאסר חמיר מהאוסר וכיון דהאוסר להחלב הוא הכף אינו מביא איסור ואש להקדרה בתחיבות אחרות גם החלב ששאב מתוכה והכניס לתוכה לא תאסור יותר, ושאני ובשפכה לקדרות אחרת שגם אם הי' תוחב הכף לקדרה האחרת הי' אוסר שם משא"כ בקדרה זאת עצמה, ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר מהאי דפסחים, עכבר נכנס ועכבר יוצא אמרינן היינו האי דעל והיינו האי דנפק, והמיקל בזה לא הפסיד ודי בהערה זאת כי איני פוסק

ב) ובש"א כה"ג נאמר קולא אחרת דבש"א אמרינן לח בלח לא נ"נ והבלע שבכף היא לח ואם גם המאכל לח אין הבלוע נ"נ בתוך הכף בשעה שהוציאה מהקדרה, ובין שהחזירה לקדרה א' בין לקדרה אחרת די בפ"א ס' בה"מ

ג) חילוק יש בין כף חלב לבשר או בין כף בשר לחלב, דכשנטל בשר מהקדרה בכף חולבת והחזירו לקדרה וחזר ונטל חתיכה זאת עצמה והחזירה, די בפ"א ס' דלא גרע מכף עצמו דדי בפ"א ס' נגד כמה תחיבות וכן בחתיכות איסור אם בכל פעם נטל אותה חתיכה עצמה והחזירה כלק' סי' צ"ח, אבל אם נטל בכל פעם חתיכה אחרת והחזירו צריך ב"פ, אבל בתחב כף בשר לחלב ונטל חלב והחזירה כ"פ כתבתי לעיל דלהחו"ד צריך נגד כל חזירה משום דא"א לומר דזאת החלב של פעם ב' היא החלב עצמה של פ"א דיש בילה בלח ובאות א' הוכחתי גם בחלב דדי בפ"א ס'], ובבשר אם מסופק אם נטל בשני הפעמי' אותה חתיכה עצמה או אחרת יש להתיר, דהחו"ד כ' בטעם דהכף אינו אוסר בפעם ב' יותר אף זה כף אסור אף שנתבטל בס' משום די"ל שנתעגל בהרוטב כדעת בעה"ט שבט"ז סי' צ"ג סק"ב ונשאר בו טעם קלוש והוא אסור רק מדרבנן וספק דרבנן לקולא, אבל אני העליתי שם דהבעה"ע לא התיר שם אלא ע"י הגעלה ג"פ אבל ודאי דאין על הכף רק איסור דרבנן דהוה רק בא מבב"ח, ואם ודאי דבפעם ב' היתה חתיכה אחרת וצריך ב"פ ס' ונשפך וא"י אם יש ב"פ ופעם א' ס' ודאי דהי' יש להתיר בפשיטות

ד) וכ"ז אם אין החתיכה גדולה יותר משיעור הכף ואם היא גדולה יותר צריך ס' גם נגד המעט שהיא בכמות יותר ויועיל גם לחזרת החתיכה ב"פ אם היא זאת עצמה כמ"ש באות ג'

ה) ושאיבת רוטב של בשר וחזירותי' כדין שאיבת חלב וחזירותיהן הכל כמ"ש בסוף אות א'

ו) הא דכתבנו באות ג' דכשנטל בהכף חתיכה והחזירה כ"פ דא"צ ס' רק די באותן ס' שבטלו הכף לבטל החתיכה, ואף שיש להקשות דהכף הי' מתחלה חולב ונתחב לבשר ויש בו ב' בליעות לדידן דלא ס"ל כדעת בעה"ע שבט"ז סי' צ"ג סק"ב דנחשב כהגעלה והחתיכה שהוציא בהכף יש לה שם בשר וחלב והוה כשני שמות איסור, שם הכף מחלב לבשר ושם החתיכה בשר וחלב יחד ובכה"ג לא שייך לומר איסורין מבטלין זא"ז דהכל בב"ח, מ"מ מותר ממ"נ אם שם אחד הוא הרי לא גרע מתחיבת הכף עצמו כ"פ, ואם נחשב כשני שמות ושם בשר לחלב לחוד ושם בב"ח יחד נגד שאר בשר לחוד א"כ שפיכ י"ל איסורין מבטלין זא"ז, ועמ"ז בסי' צ"ח אות ח' ובש"ד אות כ"א שם

ז) לדברינו אלו י"ל דכשהוציא בפ"א בשר והחזירו ותחבו פ"ב והוציאו ריקן והחזירו נצריך ב"פ ס'. מטעם דכיון שהוציאו בפ"א עם בשר נתחדש שם איסור חדש על הכף עצמו דמעיקרא הי' כף חולב היתר לקדרת בשר ועכשיו הוא כף של בשר וחלב ביחד לקדרת בשר ודמי לכאורה לתוחב ב' כפות ובכל אחד איסור אחר, מ"מ יש להתיר גם בכה"ג בפ"א ס' משום הממ"נ שכתבתי באות ו' לענין החתיכה בחזירה ב"פ דאם נחשבם לשני מיני איסור א"כ איסורין מבטלין זא"ז

ח) דע דכמו שהכף אף שיש ס' נגדו מ"מ נשאר אסור, כן החתיכה שהוציאה והחזירה נשארת איסור ודינה