חידוד הלכה עו

או הכל מים וא"צ לשער יותר מכפי חשבון דלא שכיח שיהיה השומן רץ בלא מים

והנה מ"ש לעיל בסק"א דבב' כפות אחד מבטל חבירו וכן בכף א' הוא עצמו מסייע לבטל עצמו להמחבר בסי' צ"ט ולדידן בה"מ זהו בתחובה בה ראשונה אבל בתוחבה פעם ב' נראה לומר דהכף נ"נ בתחיבה א' ותו אינו מצטרף דבתחיבה נפשה איסור, אבל באמת אין זה ברור דהט"ז סוס"י צ"ב כ' דכל כלי כשנתרוקנה מהמאכל נעשית תיכף כ"ש וא"כ ממ"נ כ"ז שהכף בתוך הרוטב הוא מקושר ואחר שנתרוקן שוב דינו ככ"ש ולא נ"נ וממילא די גם בפ"ב לצרפו כמו בפ"א, והנה כף חדש או אב"י רק שנתלכלך מבשר ותחבו לחלב א"צ רק נגד הלכלוך והכף מצטרף לביטולו, ואם הי' ב"י וגם הי' עליו לכלוך צריך ס' נגד הכף וגם נגד הלכלוך וזה פשוט

[ג] בכ"ר. אבל אם נשתמש בכ"ש או עירוי כשר בה"מ דמן הדין אין עירוי מבליע בו רק כ"ק ונגד הכ"ק יש ס' ובאין ה"מ ישער בס' נגדו גם בתשמיש עירוי, ואם הי' השימוש בכ"ר ומסופק אם הי' יס"ב בעת התחיבה בד"ת נחמיר ובדרבנן כגון בשר עוף יש להקל

[ד] בכולו. כלומר כל מה שהי' מהכף בתוך חלל הקדרה דהי' שם זיעה ויס"ב בזיעה אבל מה שיוצא מתוך חלל הקדרה א"צ אף שפעמים גם שם הזיעה חמה אבל האויר קולט לה ומוקירה, ואף דבמחבת שתחת הקדרה דסי' צ"ב ס"ח אוסרין עד ג"ט למעלה מהמחבת, שאני התם דהקדרה רחבה וקולטת כל הזיעה שעולה מהמחבת משא"כ הכף הקצר, ועוד שעפ"י רוב אוחזת אותו בשיפוע בשעה שתוחבתו וכל אורך הכף חוץ משטח הקדרה ושוב אין הזיעה שולטת שה, וחוץ מזה דכמו דעכשיו תולין שלא נתחב רק העוגל שבכף כמו כן אנו תולין גם בשעה ששימש בו בתוך מעל"ע לא שימש בו בכ"ר ג"כ יותר וממילא אין איסור בכף יותר משיעור העיגול כלל, ולפי"ז אפי' אם באקראי נתחב עכשיו יותר מהעיגול או שהי' עכשיו המאכל בעומק הקדרה ונתחמם מהכף יותר מהעוגל אבל תשמישו הקודם לא הי' בסתמא יותר מהעיגול, ולא מבעיא בכף עץ דודאי גוף הכף לא נאסר מעולם יותר מעיגולו ואפי' בשל מתכות להמחמירין משום דחמקח"כ זה רק להבליע בו בכולו אבל לא להפליט מכולו כשלא נתחב רק העיגול, ואבאר הדבר לק' בסק"ה יותר, לכן אין אנו משערין לעולם רק נגד העיגול בין מחמת שעכשיו לא נתחב יותר בין משום דהשימוש דקודם לא הי' יותר

והנה אם עשה להיפוך שתחב חלק העליון מהכף נ"ל דא"צ ס' דודאי לא נשתמש אותו חלק בכ"ר בתוך מעל"ע ובפרט בכף עץ כה"ג דכל חלקו העליון אינו בלוע מאיסור כלל ובכף מתכות דתלינן שיש בו בליעה בכולו אבל לא תפלוט כדי לאסור בפרט בה"מ והכף אסור עכ"פ ויגעילנו בכה"ג, ועי' מ"ש לק' סק"ה

[ה] דחמקח"כ. הרמ"א כ' דאין אנו נוהגין חומרא זאת וכ' הפ"מ דאם הי' באמת הכף חם בשעה שתחבו משערין בכולו וראייתו מסי' ס"ט בקערה שמלחו בה בשר ונאסרה ואח"כ שמשו בה רותח במקצתה שצריך ס' נגד קליפת כל הקטרה אף במקום שלא הגיע שם הרוטב, זת"ד, ולי קשה דהפ"מ עצמו כ' שם הטעם משום שא"א שלא יתנענע המאכל בכל הקערה (וחיישינן לזה) וא"כ כאן בכף דידוע דלא תחבו כולו פשיטא שיש להתיר, ועוד דכבר כתבתי בסק"ד דחוץ ממה שלא תחב עכשיו רק העיגול אבל גם תשמישו הקודם שבתוך מעל"ע בכ"ר שזהו עיקר איסורו הי' ג"כ מסתמא רק עד העיגול ולא איתחזק איסורא על חלק העליון כלל ולא דמי לקערה הנ"ל דבשעת מלייתו בשר בה היתה כולה מלוחה ובלעה ודו"ק

[ו] וסברא א' עיקר. א"ה, כאן ארשום קיצורי דינים בכף וקדרה מהם מסברא ומהם מדברי הפוסקים בלישנא קלילא

א) אם בישל בשר ובתוך מעל"ע מים ובתוך מעל"ע מהמים בישל חלב והי' אחר מעל"ע מבשר א', החלב מותרת והמים שבאמצע הי' היתר וליכא למימר בה נ"נ, אבל אם כה"ג בשאר איסורים כגון חלב ובתוך מעל"ע לחלב מים ובתוך מעל"ע למים ירקות אסורין דהמים שבאמצע נאסרו וחושבין מעל"ע מהמים, וזה באין הפסד אבל בהפסד קצת יש להתיר, חדא דלח בלח לא נ"נ דפליטת החלב לחה והמים לחין ובפרט בכלי מתכות די"ל דנתכשרה הכלי בבישול המים כמ"ש הט"ז בסי' צ"ג בשם בעל העיטור ושם בירקות ומכ"ש מים דהגעלה עקרית במים, ואף די"ל דכשבלע איסורא כחלב צריכין ס' במי הגעלה נגד הקדרה דאיסורא בלע, עי' או"ח סי' הנ"א, זה דוקא לענין שלא להחזיק הכלי להיתר לגמרי אבל עכ"פ לא נעשה נבילה לחשוב מעל"ע משעת המים, וכ"ז כשלא עבר לילה שלימה לא משעת החלב למים ולא משעת המים להירקות כגון שבישל החלב בחצי היום והמים בחצי לילה ואח"כ הירקות אחר חצי היום השני, אבל הי' הפסק לילה בין החלב להמים או מהמים לירקות בכה"ג יש להתיר הירקות בכל ענין דעכ"פ יש יותר ממעל"ע מהחלב

ב) אם בישל בשר ואחר לילה חלב ואחר לילה ירקות, בכל הנך יש להתיר הירקות אף באין הפסד דעכ"פ עבר לילה בין החלב שאסרה הקדרה להמים או בין אותן המים לירקות, ואם לא עברה לילה בין כל הנך תשמישין צריך ה"ק עכ"פ, וכ"ז כשעבר מעל"ע מהחלב להירקות שהיו המים בנתים אבל אם בישל הירקות הי' בתוך מעל"ע של החלב שאחר הבשר ובבב"ח אמרינן נ"נ אף בלח וגם היתר הגעלה אין כאן דאחר שהיתה הקדרה אסורה מבשר וחלב אין להגעילה בתוך מעל"ע אא"כ יש במי הגעלה ס' אז יש להחמיר דהמים נ"נ ואסרו הקדרה מחדש, מיהו בה"מ יש להתיר דהמים הם רק בא מבב"ח ואין נ"נ בלח כשאר איסורים

כבר נתבאר דא"א חמקח"כ אף בכ"מ, ואם ראש הכף נתחב באיסור וראשו הקר בהיתר קר אפי' בפ"א מותר ההיתר והמג"א בסי' תנ"א אוסר בפסח כה"ג, ואם כולו חם ונגע ראשו א' בבשר וראשו שני בגבינה שניהם אסורין באין הפסד אבל בה"מ אמרינן דכל כלי חמה כשנתרוקנה נעשית כ"ש כט"ז סוס"י צ"ב

הפ"מ נסתפק אם בחום שע"י האור שייך תתאה כגון אם הונח על תתאה צונן להקל, ונ"ל דבכה"ג יש להתיר בקליפת אדמיקר דאף דקיי"ל דכל שאצל האש אינו מתקרר מתתאה צונן ומקורו מהיש"ש וכ"כ התוס' פ' כ"צ דע"ו ע"ש, אבל עכ"פ פסק הט"ז סי' צ"א דלא כוותי', וגם דעתם רק כגון שהעמידו כלי רותחת על חלב קר דהם סוברים דהכלי חשובה תתאה אף שהחלב תחתיה ע"ש בתוס' אבל כאן בהוסר ריקן מן האש והעמידוהו על צונן פשיטא דשרי דבכלי ריקנית לא שייך לומר שהיא חשובה תתאה דעכ"פ עכשיו אינו אצל האש וגם היא ריקנית א"א בכה"ג להפוך ולומר העליון נחשב לתחתון והתחתון לעליון ודו"ק, ועוד דידוע לחד פירושא אדמיקר שמכביד החם על הקר ואותו הכובד מביא האיסור דכ"ק, עי' בדברינו בסי' צ"א באריכות וא"כ יותר שייך שם כובד שע"י חום בהוסר מאש מכובד חום בישול דהכובד מביא האיסור של כ"ק, ועוד דאפי' אם נאמר דחום שאצל האש אינו מתקרר מתתאה אבל גם אינו מחממו, וראיה לזה דהא אנן חזינן דבענין תתאה המאכל גרע מכלי דבמאכל גוש אמרינן גוש אינו מתקרר מתתאה ובכלי מתקררת מתתאה וכמו שבמאכל אין חילוק בין אם נצלה באש או נתבשל בכלי א"כ ק"ו אם במאכל דאמרינן בהם חמקח"כ אפי' אם לקח בשר צלוי באש והניח ע"ג דבר קר אמרינן תתאה קר גבר מכ"ש בכלי דלא אמרינן חמקח"כ מכ"ש שגם בהוסרה מאש ממש דכשהעמידה ע"ג קר דתתאה קר גובר, ואם נתחמם באש כ"כ עד שמבעיר כל מה שתחתיו א"כ הכלי גופה נתלבנה מאיסורה דאפי' בכ"ח מועיל חזרת כבשונות ואם לא הגיעה לשיעור זה לא עדיפא מכלי שמבשלים בה, ובלא"ה איני מבין כל רעיון זה לאיזה ענין יכול להיות האיסור דאם למשל הציג כלי של בשר חמה מאור ריקנית ע"ג גבינה קרה א"כ מהכלי להגבינה אין בלוע