חידוד הלכה עג

כלום ורק למצוה קעביד, ולכאורה קושיא זאת לא שייכא רק לרבי דס"ל שתיהם בצונן אבל לרבנן המריקה באמת בחמין ושפיר קרי לה הגעלה, וע"כ דאביי ה"ק בין אם המריקה בחמין בין אם שתיהן בצונן הא כיון דעביד ליבון א"כ הגעלה דחמין ל"ל וע"כ דשתיהן בצונן ולמה קרי לה הגעלה, וחזר רבא ומשני תי' אחר שאני קדשים דכ"י נעשה גיעול וכו', כלומר ע"י הבישולים התכופין זל"ז והבישול דקדרות הם במקום הגעלות וממילא גם הצליות דשפודין הם במקום ליבון, ותיכף הקשה המקשן א"כ הגעלה דשפוד דתני במתני' ל"ל קשיא

ואחר שזכינו לפרש המשנה והגמ' בפשיטות וכשם שהי' במקדש בישול דקדרות במקום הגעלה וצליות דשפוד במקום ליבון, ויוצא מזה לדינא דכל איסור שנולד ע"י הזמן המוגבל וקודם הזמן היה היתר כגון נותר וחמץ אם בישל בקדרה קודם הגעת הזמן נכשר בזה ולכן כ' הרשב"א כאן כשבישל ירקות בקדרת בשר שנכשר לחלב, והנקה"כ החזיק בדין הרשב"א רק בחמץ החמיר דשמו עליו והג' במטה יונתן השיג באריכות על הנקה"כ

ולדינא כיון שאנן נוהגין שלאל הגעיל כלי מבשר לחלב או איפכא וגם אנן גזרינן כלי שאב"י אטו ב"י, והכל כדי להרגיל העם שיהי' להם כלים מיוחדים לבשר בפ"ע ולחלב בפ"ע, וגם בבישול ירקות יש חשש שמא לא עלה שיעור הירקות לשיעור הבשר שקדמו שלא נתמלא כ"כ או שלא הרתיח, וגם הבאתי בסי' צ"ב בקו"א לדיני ט"ח דעת הר"ן דאין הגעלה רק במים ושמא מי הירקות עבין ואין מפליטין לכן לדידן א"א ליתן היתר זה אלא בדיעבד כשעבר ובישל שלא בכוונה חלב אחר הירקות שאחר הבשר דהחלב מותר והקדרה יקבע לה תשמיש אחרון אחר שיגעלנה ואז יצא בזה כל הדעות דאם הועיל בישול ירקות כהגעלה הרי היא חולבת ואם לא הועילו הירקות א"כ היא אסורה וקדרת איסור מותר להגעיל ותו לא מידי

קו"א לסק"א. עוד אפלפל מעט דהתוס' חולין קי"ג בד"ה הלכתא כ' דלאו דוקא משום היתירא בלע התירו שיהי' הבישול במקום הגעלה דהא בשלו שלמים גם בקדרה שבשלו חטאת ובליעת חטאת לגבי שלמים נחשב בליעת איסור לנשים ועבדים וזרים, ורק מטעם דמב"מ ברובא בטל מדאורייתא וא"צ גיעול ובמקדש אוקמוהו אדאורייתא (שמותר לבטל הבלוע לדידן ע"י בישול) ובזבחים דצ"ו בד"ה ואם טש כתבו ג"כ כן רק שהוסיפו תיבת ברגל לומר דרק ברגל אוקמוהו אד"ת

ובזה יתורץ קו' המהר"ם אהתוס' דאם אוקמי אד"ת והבליעה בטילה ברובא א"כ למה צוותה התורה מרוש"ט כיון שיש רוב בבישול שני נגד הבליעה של בישול א', והוספתי להקשות למה הצריך שבירה בכ"ח כיון שיש ביטול, ומחומר הנך קושיות נלך בשיטת הראב"ד דאיסור ביטול איסור הוא מה"ת לכן בכל השנה צריך באמת מרוש"ט בכלי נחושת ושבירה לכ"ח ורק ברגל התירו הביטול כיון שיש הרבה נותרים ונגד זה הרבה בישולים וגם אין כוונתו אז לבטל רק להרבות בסעודות מצוה, ולפי"ז צ"ל דבאמת גם אחר חטאת בשלו שלמים ורק דקדקו לבשל שלמים משעיר כדי שיהי' מינו דשעירי חטאות ואז יש היתר דמב"מ ברובא דאם יבשל בשר שור ועגל יש חשש מין בשא"מ ובפרט לרבא דאזיל בתר שמא, ולפי"ז צ"ל דהא דאיתא בזבחים דהאי כמוהו דגבי חטאת בא ללמד דאם החטאת נתן טעם בשאר קדשים דיאכלוהו כחומר חטאת היינו דוקא כשבשלו בא"מ כגון בשר שור מבשר שעיר דאם במינו מותר ברובא

אחר פלפול זה דמצות מרוש"ט ושבירת כ"ח לא שייכא ברגל רק בכל השנה תמוה קצת דבשלמא מרוש"ט דכלי נחושת שפיר לא התירה התורה ביטול איסור במקום שיש תקנה להכלי אבל כ"ח דאין לה תקנה רק שבירה הו"ל כדיעבד וגם יש היפר דרוב ואיך נאמר דהתורה גזרה מינו אטו א"מ, וצ"ל דבאמת מה"ת מותר לבטל ק דין מרוש"ט ושבירה כאם בישל בא"מ וללמדנו דיני הכשר כלים ונדע מזה לשאר איסורים דבמתכות מועיל הגעלה ולכ"ח צריך שבירה דאינו יוצא מידי דפיו והנה במהדו"ק הארכתי יותר וכאן קצרתי כדי שלא להלאות את הקורא למפרע

[ב] תוך מעל"ע. הט"ז כאן סק"א מביא דברי הטור בשם בה"ע דאם עבר ובישל חלב בקדרה של בשר ויש בה ס' שמבשל אח"כ מאיזה מין שירצה ושהב"י נדחק מאוד בדין זה וביותר דעכ"פ נעשית הקדרה חולבת ואיך ישתמש בה בשר עכשיו, ותי' ע"ש אבל בתירוצו הגדיל הקושיא דתי' דבישול החלב הוה כהגעלה לבשר אבל בזה הקושיא נתרבית יותר דא"כ נעשית כולה חולבת דאין בה מהבשר כלום, ועוד דא"כ א"צ שיהי' בה ס' דבהיתירא בלע א"צ שיהי' ס' במי הגעלה, עי' או"ח סי' תנ"א, עוד כ' דר"ל אחר מעל"ע מהחלב אכתי ל"ל כל זאת הא אחר מעל"ע בדיעבד גם כל איסור מותר אבל כאן הא יכול להשתמש בה חלב בלא המתנת מעל"ע ולמה נתיר לו בשר אחר מעל"ע. וגם קיי"ל אין הגעלה בחלב ולא בשאר משקין כמ"ש בדברינו בסי' צ"ב בקו"א לסוגיא דט"ח בדברי הר"ן פכ"ה בשם הרמב"ן, וגם בתורה כתיב בגיעולי מדין תעבירו במים, ובקדשים ומורק ושוטף במים והאי במים מיותר כידוע, ואף שהחלב בעצמה מותרת היינו מטעם ס' ולא מטעם הגעלה, ולחומר בקודש נ"ל דהבעה"ע לשיטתו הביאו הטור בסי' קכ"א וז"ל ולולא דמסתפינא אמינא דכל כ"ח שנאסרת ע"י בישול מועיל לה אחר מעל"ע הגעלה ג"פ וכו', אלא דהטור חולק עליו שם ואינו מתיר רק באיסור דרבנן כגון חלה בזה"ז, וא"כ כאן דבישל בקדרה של בשר חלב והי' ס' דמן הדין נאסרה הקדרה בין לחלב בין לבשר דאין הגעלה בחלב ואכתי יש בה מעט בלע מבשר ושמא לא ישתמש בה פעם שנית כדי שיעור שיהי' ס' נגד הבשר הראשון דלא ס"ל דין היתר של כלי שדרכה להשתמש בשפע המבואר בסי' צ"ט לכן אסורה גם לחלב מדרבנן, וכיון שיש עליה איסור דרבנן גם לחלב יש להתירה ע"י הגעלה ג"פ ככל קדרה שנאסרה מדרבנן וכיון שיגעילה ג"פ ודאי דנתרוקנה מכל איסוריה וממילא יוכל אחר הגעלות אלו גם בשר, ואיסור דרבנן שאסרוה גם לחלב הביא לה הקולא להגעילה ג"פ וכיון שנתגעלה ג"פ נתכשרה מכל, דמה"ת בלא"ה מותר דהא אחר מעל"ע מחלב היא ולא נגע בשום איסור תורה במה שיקבע לה אפי' תשמיש בשר אחר המעל"ע של החלב אפי' בלא הגעלה והאיסור דרבנן הביא לה הקולא של הגעלה ג"פ ואח"כ שפיר יכול לקבוע איזה תשמיש שירצה, וקיצר בהעתקת דברי בעה"ע שלא הביא דין היתר דהגעלה ג"פ שאחר מעל"ע של החלב רק הביא ההיתר דיש ס' בחלב נגד הבשר משום דאם ליכא ס' והיא אסורה ממש כ' הבעה"ע דמסתפי להתיר, ורק כשהי' בה ס' ואינה רק איסור דרבנן שוב לא מסתפי להתיר אבל כל ההיתר אינה בלא הגעלה ג"פ כמ"ש בסי' קכ"א בשמו, וקיצר כאן וסמך על מ"ש שם

[ג] צריך לשער נגד כל הקדרה. ומשכח"ל שיהי' ס' בקדרה נגד כולה בכלי רחבה ונחושתה דק, ודוקא אם א"י כמה בלעה תוך מעל"ע אבל אם יודע שיעור בליעתה של תוך מעל"ע די כנגד זה בלבד, וכשמבשל חלב עם מים א"צ רק לפי חשבון חלב וכן כף חולבת שנתחב לבשר שבסי' צ"ד אם בשעה ששימש בו בחלב היתה חציה מים א"צ רק נגד חצי כף, וכן בקדרה של בשר שהדרך לבשל עם רוטב ותבלין והם כשיעור הבשר או יותר א"צ לשער רק נגד הבשר דבהיתר אין נ"נ, ורק בכף בשר ששימש בו בתחיבתו לקדרה נוהגין לשער נגד כל התחיבה משום דדרך שומן הרוטב לעמוד למעלה ונמצא הכף ששימש בו בקדרה כולו משומן הבשר, ובזה יחולק בין כף חולבת לבשר או בין כף בשרי לחלב, ולפי"ז ה"ה אם שימש בכף חולב בתבשיל שיש בו חמאה והחמאה עומדת למעלה ובלע הכף מחמאה כנגד כולו ואח"כ תחבו לבשר ודאי שיצטרך ס' נגד כל התחיבה וגרע מכף שהשתמש בו תבשיל חלב עם מים דהחלב ועורבת עם המים אבל החמאה