חידוד הלכה עב

ומכ"ש אש שלו, ולא מצינו שלהבת איסור רק בשל ע"ז שיש חיסור גם על האש וגם הוא איסור הנאה, וכן אש של עצי אשירה שאפרן אסור משא"כ בחלב שאינו איסור הנאה איך נעשה מאש שריפה שלו איסור ושאני זיעה שבא מכח איסור ולא נכלה רק מוליד לחלוחית. וגם במעילה אמרינן הגחלת יש בה מעילה והשלהבת אין בו משום מעילה, לכן נ"ל להתיר הלחם בעובדא דידן ורק אמרתי לזרוק כ"נ מחמת מיאוס ולא מחמת איסור דגם החלב פגום כמ"ש לעיל, ומה שהחרדים נזהרין שלא להדליק שפופרת טאבאק מנר חלב הדולק היינו משום שצריך לשאוף האש ברוח פיו והשאיפה לפיו מכניס ריח החלב לגרונו משא"כ בלא שאיפה וגם זה מכת זריזין הוא

סליק סי' צ"ב בפלפולא אריכא בדברים דעבידן לטעמא שאין להם ביטול עם קיצורי דינים העולים מכל סעיפי סימן זה שהוא מקור להוראות המורים ותלמידהון בס"ד

סימן צג סעיף א

קדרה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב [א] ואם בישל בה [ב] בתוך מעל"ע אסור בנו"ט [ג] (וצריך לשער נגד כל הקדרה) אבל אם שהה מעל"ע וכו' הו"ל נט"ל ומותר התבשיל [ד] אבל הקדרה אסורה [ה] לבשל בה לא חלב ולא בשר: הג"ה. אבל שאר דברים מותר, ודין כיסוי קדרה כקדרה עצמה [ו] וי"מ בכיסוי לומר דאפי'. אב"י דינה כב"י וכ"נ בכ"מ וכן אני נוהג וכו' ומ"מ וכו' או לצורך שבת או ה"מ י"ל דכשאין הכיסוי ב"י וכו', ואם נטלו כיסוי רותחת מקדרה ש"ב ונתנו על ש"ח אם שניהם חמין שניהן אסורין אם יש מאכל בקדרה וכו', ואם הכיסוי צונן והקדרה חמה נמי שניהן אסורין דתת"ג אם התחיל להזיע תחת הכיסוי, [ז] ואם הכיסוי חמה והקדרה צוננת הכל שרי רק המאכל יקלוף, [ח] ואם א"א לקלפו הכל שרי, וכשאין מאכל בכלי הכל שרי מידי דהוה אשני קדרות הנוגעות זב"ז

[א] ואם בישל. הט"ז סק"א מביא דברי הטור בשם הרשב"א שאם בישל ירקות בקדרה של בשר מותר לבשל בה אח"כ חלב [דהוה במקום הגעלה], והב"י מביא בשם הרשב"א בתה"א וז"ל, שנינו בסוף ע"ז השפוד והאסכלא מלבנן באור, ובגמ' שם רמי לי' ר"ע לר"ש מקדשים דהשפוד ואסכלא מגעילן, ומשני רבא שאני קדשים דכל יום נעשה גיעול לחבירו דהבישול במקום הגעלה ע"ש ברש"י] ופריך א"ה הגעלה נמי לא לבעי קשיא עכ"ל, משם נראה דבישול כהגעלה ולכן הניחו בקושיא הגעלה ל"ל, ולדידי אכתי קשיא דעיקר התירוץ שאני קדשים דכל יום נעשה גיעול אינו תירוץ על הסתירה דבע"ז תנן דבעי ליבון, ולמה הניח קושיא ראשונה והקשה הגעלה ל"ל, ומחמת זה הדוחק דייק הרשב"א דהסתירה מליבון ל"ק דבקדשים דבשעת בליעה היתה היתר רק החשש דאח"ז נעשה נותר לזה די בהגעלה דבבלע היתר א"צ ליבון לכן חזר והקשה א"ה הגעלה ל"ל, ולפי"ז אם הפסיק יום א' והאיסור נותר קדים אה"נ דהי' בעי ליבון דהבליעה נעשית נותר קודם שהגעיל, זת"ד

ולי העני הצבתי כננס ע"ג ענק דהא אח"כ כשתי' ר"ש הכא היתירא בלע הקשה רבא סוף סוף כשפלט איסורא קפליט, והו"ל לרבא לתרץ דבמבשל בה או מגעילה ברגע אחרונה של השלמת זמן אכילה ולא נעשה נותר ול"ל לרבא לתרץ דכל יום נעשה הבישול כגיעול עד שנוכל להקשות אדה הגעלה ל"ל, ואף שהתוס' שם בדף צ"ז סוף ע"א כ' דהמריקה ושטיפה הי' אחר זמן נותר מ"מ לר"ט הו"ל לתרץ דהא דס"ל לר"ט דא"צ מרוש"ט משום דהגעיל קודם זמן איסורו, ועוד די"ל דדוקא בקדרות דדינם תמיד בהגעלה איד חילוק במרוש"ט דידהו בין קודם זמן או אח"כ, אבל בשפתי ואסכלא דבלעי ע"י אור ודינם בליבון ודאי דמרוש"ט שלהן היתה קודם זמן איסור ולכן די במרוש"ט דבלא"ה אותו התי' דכ"י נעשה גיעול אזיל לר"ט דוקא כמ"ש ר"נ גופי' שם ועדיף לתרץ דהקדים המרוש"ט לזמן איסור, ועוד תינח בחג שמבשלין בכל יום כקו' הגמ' שם וגם התוס' דצ"ו ד"ה ואם כ' דהיתר דבישול לא הי' רק ברגל, ועוד אטו מבשלין בשפוד ואסכלא הלא אנן שקלינן וטרינן משפוד דאין בו בישול, ואם ר"ל מה שצולין עליו בשר הוה גיעול שלו א"כ הו"ל לדייק מכאן דשפוד של איסור כשצלה עליו נעשה היתר וזה לא מצינו בשום פוסק

אמת שהפמ"ג בסי' ע"ו בש"ד ס"ק כ"ג הביא כן בשם או"ה דאם צלה בשר הנכשר מדם על שפוד שנצלה עליו בשר עם דמו דכשר, אבל אין זה דומה לשאר איסור דבאיסור דם באש מקילין הרבה קולות דדם שבישלו דרבנן וככ"פ ושריק וכה"ג, דאל"כ ק' הא שם לא הוה היתירא בלע והי' צריך ליבון אי לאו קולות דדם משא"כ בשאר בליעות איסור דשפוד

ולתרץ הכל על נכון אציע לפניך מחדש כל הסוגיא הנ"ל, וז"ל המשנה רט"א בישל בתחלת הרגל יבשל כל הרגל (בלא מרוש"ט) וחכ"א עד זמן סעודה [מ"פ בגמ' ר"נ אר"א דממתין עד זמן סעודה אחרת ועביד מרוש"ט] השפוד והאסכלא מגעילן, עכ"ל המשנה, ובגמ' מ"ט דר"ט וכו' עד אלא אמר ר"נ אראב"א בכ"י נעשה גיעול לחבירו עכ"ל, ולפי"ז קשה אותה קושיא עצמה שהקשו לרבא א"ה הגעלה ל"ל קשיא אר"ט דל"ל הגעלה דשפוד ואסכלא כיון דהבישולין הם כהגעלות דע"כ סיפא דשפוד לכ"ע קאמר, דא"ל דגם סיפא דשפוד רבנן קאמרו לי' תקשי הא ליבון בעיין דעיקר רומיא דשפוד מלבנן אשפוד מגעילן הי' לרבנן והתי' הי' אליבא דר"ט דכ"י נעשה גיעול ואי ס"ד דסיפא דשפוד רבנן אמרו לי' א"כ ליכא שום תי' ארומיא דליבון אהגעלה, ועוד דהא התוס' כ' דהמרו"ש עבד אחר שנעשה נותר א"כ ע"כ סיפא דשפוד מגעילן ר"ט אמר לה, ועוד דא"כ רישא וסיפא רבנן ומציעתא ר"ט וזה תמוה במשניות, ומפלפול זה נראה דהסוגיא כולה מוקשה

וקודם בואי ליישב כ"ז נקדים עוד תמיהות במשנה הנ"ל וז"ל, מריקה כמריקת הכוס שטיפה כשטיפת הכוס זו"ז בצונן, ובגמ' ת"ר מרוש"ט בצונן דברי רבי וחכ"א מריקה בחמין שטיפה בצונן וכו' עד ורבנן א"כ לימא קרא או מורק מורק או שוטף שוטף, ומורק ושוטף ל"ל ש"מ מריקה בחמין שטיפה בצונן, ורבי אי כ"ר תרי זמני מריקה או שטיפה ה"א מריקה ב"פ או שטיפה ב"פ כ"ר כן לומר מריקה כמריקת הכוס וכו', רש"י בד"ה מריקה בפנים שטיפה בחוץ עכ"ל, ולפי"ז דרבי מחמיר בזה דלעולם לכ"ע א"א בלא הגעלה ורק דפליגי אם גם אחר ההגעלה צריך לקיים ומורק ושוטף דלרבנן שניהם בצונן פעם אחר פעם ולרבי א' בחוץ וא' בפנים, ועתו"ס שם צ"ו ע"ב ד"ה ל"צ, וא"כ שפוד דאין לו תוך גם לרבי יעשה רק שטיפה אחת דאין לו פנים, ולפי"ז א"ש פי' המשנה דסתמא כרבנן וה"ק מוש"ט בצונן וזה בקדרות שי"ל פנים וחוץ לקיים אחר הגעלתן גזה"כ דמורק ושוטף, השפוד והאסכלא מגעילן, כלומר בהם דאין להם תוך לא גזרה בהם התורה מרוש"ט אחר הגעלתן דלאו בכה"ג גזרה התורה ומורק ושוטף, וכ"ז הי' עולה כהוגן לפי' המשנה בזבחים אי לאו רומיא דשפוד ואסכלה דמס' ע"ז דבעיין ליבון, והרומיא זאת מונע אותנו מלפרש המשנה כן דה"ק שפוד ואסכלה די בהגעלה וא"צ אח"כ מרוש"ט דהא הם חמורים יותר מקדרות, לכן בא רבא בתירוצו מאי הגעלה נמי שטיפה, כלומר דבאמת בעיין ליבון ורק דגזירת הכתוב דגבי קדשים לשטוף בצונן וזהו גמר הכשירן דקדשים וכאן נקראת השטיפה בשם הגעלה מדזהו גמר הכשרו, ואביי פריך מי דמי שטומ"ר בצונן והגעלה בחמין, ר"ל ואיך תוכל ליתן שם הגעלה על צונן דהצונן אינו מפליט