חידוד הלכה עא

מצונן לחם טמא, רש"א אף המערה מחם לחם וחום של תחתון יפה מהעליון טמא, וע"ז כ' הרמב"ם שם דרק ע"י הניצוק שנתחמם ע"י האיד העולה מהתחתון והניצוק מעלה הבל האיד גם לעליון ומטמא, ודוקא כשהעליון קר דכן טבע הקר לשאוב לחלוחית איד החם התחתוני, זת"ד, ובאמת כן נראה בחוש שבחורף ע"י חום שבבית וקרירות שבחוץ נראין בזכוכית החלו ציורי הזיעה שנקפה בקור גדול ונתלחלח בקור אמצעי, אבל בקיץ שגם בחוץ האויר חם אין החלון מזיע, ור"ש מוסיף דכ"ז שחום התחתון חזק יותר מהעליון אף שגם העליון חם מ"מ מוליד לחלוחית בעליון, דכן בימים הבינונים שחום בחוץ ובבית חם יותר תיכף נראה זיעה בזכוכית החלון, והנה שם מיירי בדיני טומאה ואנן בדידן באיסור דקיי"ל אין ניצוק אוסר ואפי' בעליון קר אין האיד אוסר ובפרט דכאן אין ניצוק כלל ודאי דאין איסור אא"כ יס"ב הזיעה לא עדיפא מבישול וא"ש הכל

אמנם אם האמת כן לחלק בין הזיעות ולהקל בזיעת מאכל הדבר פלא, דמצינו בנזיר ד"נ ששם הביא הגמ' הך משנה דכל הניצוק טהור חוץ מדבש הזיפין וצפחת, ושם אין חום ולא זיעה רק מטעם דטבע יציקת הדבש כשמגיע הניצוק לכלי התחתון ופוסק מלצקת אז סולד בחזרה מאויר התחתונה לעליונה והוה כנתחבר הדבש מכלי עליונה עם של תחתונה ובעי הש"ס שם אם גם לאוכלין יש תורת ניצוק לטמא את העליון ע"י יציקתו לתחתונה הטמאה מכאן נראה דס"ל לש"ס דדבש וצפיחית אינם אוכלין ולזה יש סתירה מסוף עוקצין ומטהרות רפ"ג ואין כאן מקום בחיבורי זה להאריך, ובספרי נימוקי הרא"ה למשניות שם הארכתי], עכ"פ אנו רואין בזה דלענין ניצוק מספק אם גם ניצוק אוכלין מועיל לטמא וממילא הבעי' תהי' גם לחום זיעה אם מועיל באוכלין כבמשקין, ולפי"ז זיעת אוכלים בספיקא וא"כ כשיש אוכל כבשר למטה עם רוטב שיש איד עכ"פ מהרוטב דכן נראה בחוש שהגוש אין מעלה עשן איד ורק הלח מעלה איד, וא"כ י"ל דעכ"פ האיד מהרוטב יוליך טעם הבשר למעלה ויצטרך ס', אבל שומן ממש או חלב ודאי דבספיקת בעיית הש"ס קאי ובה"מ יש להתיר בכ"ע ואין לאסור רק זיעת חלב כדין הש"ע

סעיף ט

[כו] נר של חלב העשוי כנר של שעוה שנטף ממנה טיפה על כלי א"צ אלא גרידה אבל חלב מהותך חם שנפל ממנה טיפה על כלי צריך הגעלה

[כו] נר של חלב. הש"ך מחלק בין אם החלב בנר העשוי כקרויזל שהפתילה בוערת תוך החלב אז צריך הגעלה, ונר עומד כשעוה די בגרידה, וחלב הניתך בקערה שנרתח ע"ג האש ונטף ממנה ג"כ די בגרידה כנר עומד, ולפי"ז גם שקרויזל כשנטפה הטיפה מצד שני שלא במקום הפתילה ג"כ יהי' די בגרידה כמו מקערה וכ"כ הפמ"ג, וצ"ע דגם נר עומד אף שכל החלב של העומד צונן אבל הטיפה הנוטפת היא אצל הפתילה הדולקת והיא אצל האש ולמה די בגרידה, ויש מתרצים דנר כפתילה דמתיר בגרידה מיירי בחלב חי וסיפא דקרויזל מיירי בחלב מהותך לכן כשמרתיחין אותו באור דינו כאור, וא"כ אם הנר העומד הי' בחלב מהותך הי' צריך הגעלה כקרוזל, וחכם א' מביא ראי' לחילוק זה מפסחים מ"ו בנטף מרוטבו על החרס דאסור ושם מיירי אחר שנצלה דאז כל מה שמנטף ממנו הוה כאש, ולעניותי איני מבין זה, דהא גם שם הי' הכבש חי ונצלה עכשיו ודומה לחלב חי דדולק דהטיפות כבר צלויים ועומדים, וע"כ דאין לחלק בין אם האש שורף מחלב חי ונוטף ממנו מה שניתך או אם שורף מחלב מבושל ונוטף משם, והפמ"ג רצה לחלק בין טיפה קטנה שנפסק הקילוח או לא נפסק ובעצמו מסיק שזהו דוחק דעכ"פ בנפסק הקילוח בעינן קליפה, ומדין דסעיף ז' אין ראי' דשם נזחל ע"ג כירה צוננת איזה המשך ואצל הקדרה נתחמם, ועוד דא"כ לפלוג בקרויזל עצמו ויאמר בד"א בחלב חי אבל במהותך בעי הגעלה ולא לחלק בין צורות הנרות, וכן להפמ"ג היל"ל בד"א בנפסק הקילוח וכו', ועוד דגם נר עומד לפעמים נופל כולו עם האש על הקערה ומשם מטפטף ויורד דאז הוה כיורד מן האש ממש וא"כ הי' צריך ליבון כמ"ש הפ"מ עצמו, ועו"ק לתי' הנ"ל דמאי פסקא לומר דסתם נר עומד הוא מחלב חי וסתם קרויזל הוא ממהותך, חוץ מהדוחק אבל אנו רואים במשנת במה מדליקין להיפוך דשם מיירי מקרויזל כמ"ש התוס' שם דנר עומד מותר להדליקו ורק בקרוזל אסור, ושם תנן אחד חי וכו', וראיתי בהגרע"ק מחלק דבנר עומד אין שם אצל הלהב רק טיפה א' אבל בקרויזל יש הרבה שניתך שם בדופני הקרויזל מחום האש, וגם זה דוחק דזה ממילא ידעינן, אבל למה בטיפה אחת מחום אש יהי' די בגרידה דמ"ש

ולי העני נ"ל בפשיטות דהמחבר לשיטתו בסי' צ"ט בכלי שדרכה לשמש בשפע ונבלע בה איסור מיעוט דברוב תשמישה יהי' בה ס' נגד הבליעה דמותרת בלא הגעלה, ולפי"ז א"ש דבנר עומד כשנוטף על הקערה ודאי דכשישתמש בקערה יהי' תמיד ס' נגד הטיפה שנפלה מנר עומד לכן לא הוצרך הגעלה, ובקרויזל שיכול לזוב ממנה הרבה עד שכשישתמש בה לא יהי' ס' לכן הוצרך הגעלה, ועי' ביאור הגר"א שנראה כוונתו כך בחילוקו, ובאמת בקערה גדולה שאם ישפוך בה כל החלב שבקרויזל יהי' בתשמישה ס', אה"נ דלהמחבר לא יצריך הגעלה רק כאן בסתם קערות וסתם קרויזלין וא"ש הכל

כ' הכרו"פ דסתם חלב הוא פגום מחמת ישנו, ובזמנינו שמתיכים אותו במי גפרית ונפגם עי"ז מאוד שעפ"י רוב נמאס גם לחתולין פשיטא שיש להקל

עובדא בא לידי שהי' נר חלב דולק על השולחן ולמעלה מהנר הי' בולט מהפאליצי ככר וחום הלהב של הנר הי' מחמם הככר. ואם לומר שצריך ס' בככר נגד כל הנר כמו שמצריכין ס' בקדרה של בשר נגד החלב שבמחבת כאן בס"ח, י"ל דשאני התם דכל החלב רותחת והזיעה עולה מכל החלב שבמחבת, אבל כאן הנר עומד לפנינו וכולו קר ורק מה שהאש שואב ממנו ומחממו ושרפו ובכל רגע נתחמם טיפה אחרת ונשרפת וא"כ א"צ ס' רק כערך הטיפות שנתחממו בכל העת שהי' הככר מאהיל עליו, וכאן לא שייך להתיר מסברת הפ"מ דאין זיעת אוכלין כמוהו כמ"ש בס"ק כ"ז דשם הוכחתי מש"ס נזיר דזיעת אוכלין היא בעי' דלא נפשטה וגם הוכחתי שם דזהו טבע נראית בחוש דחום עולה בין מגוש בין מלח רק דהאיד כמו עשן אין נראה רק מלח דרק מים רותחין מולידים דאמפף ואייזן באהן יוכיח, אבל חלב או שומן אם הם על מים עולה איד מהמים שמתיך בו ואם נתבשלין בלא מים אין איד נראה וא"כ שפיר כ' הגרש"ק דלהב הנר אוסר כזיעה דעכ"פ הלהב מחמם ושפיר אמרתי להצריך ס' נגד מה שנדלק מהנר כ"ז שהי' הלחם על גבו

כל זה אמרתי במהדו"ק ואח"כ ראיתי לסתור רעיון זה, דהמחבר כ' בס"ז דאם נטף על דופן הקדרה בצד האש דמותר הכל דהאש שורף טיפת החלב ומכלהו ולכן אין כח בטיפה לאסור הקדרה, וא"כ מוכח בהדיא שאין אש עושה איסור רק להיפוך שורף ומכלה, ואף דשם הטיפה חלב, וכאן חלב והחלב לבדו נותן האש משמנוניתו, אבל איך נוכל לומר לשון איסור על אש השורף אטו ע"י האש הזה נרגש טעם חלב בהלחם הלא שיעור ס' אנו נותנין תחת טעימת קפילא ובאמת אין טעם חלב באש רק שהאש נולד ממנו אבל עיקרו נשרף, הלא גם חלב חי מותר משום שאינו דרך אכילתו