חידוד הלכה ו

לחזור ולהדיח מכ"ש בשלשה. וע"כ דנ"מ בין שנים לשלשה דבשלשה אפשר שיעכב גם בה"מ וידע שלא להרבות בחיתוכין אם לא ידיח מקומן

אמנם נ"ל דעכ"פ החיתוכין גרועין מאלו לא הדיח תחלה בכ"מ. דידוע דעת הגמי"י בשם סמ"ק בטעם הדחה א' משום דם בעין הזב על שמח החתיכה ע"י דוחק קציצת הקופיץ ולכן כשימלח ויבא המלח בדם זה לא די שהמלח לא יפלוט אבל עוד יהפך טבעו ויבליענו כמ"ש בפתיחה בסברת החו"ד. ובאמת נראה בחוש דאין דם זב על כל שטח הבשר ע"י הכאה בקופיץ. ולפעמים קונין צלע שלימה והחתך מקופיץ לא היה רק בחלק קטן. ולפעמים קונין כבש שלם ורק העור נפשט ממנו. ואנו רואין עופות שלימות ואין טיפה דם ורק בית השחיטה נחתך אטו לא נצטרך הדחה להסמ"ק. אמת שהגאון מוהרש"ק בהגהותיו על הפמ"ג כ' ומזה נ"ל בשומן אוז שהופשט ונמלח בלא הדחה שמותר בהפסד קצת דעינינו רואין שאין שם דם בחוץ רק בצד הבשר ששם יש חתך סכין והוה רק חיוב הדחה דצד אחת ומותר בהפסד. ועוד נראה דעוף שלם שלא הופשט ונמלח כך דמותר דבחוץ אין נראה שום דם ועיקר ההדחה מצד פנימי עכ"ל וכ"כ הש"ד אות י"ח. וא"כ קשה דלפי"ז גם משום צד פנימי א"צ הדחה דגם שם לא היה דוחק קופיץ. ואי משום מראה אדום זהו תמיד מראה בשר. ועוד מה יענו ברגלי העופות או בהמות דאינו חלול לפנים ובחוץ אין דם נראה. ואם נאמר דבאמת הרגלים א"צ הדחה הא הרמ"א כ' או שהסיר טלפי הרגלים אחר ההדחה וכו' וע"ז סיים דאם לא הדיח שם הוה כלא נמלח כלל ע' הגרע"ק. ויותר קשה דהש"ך כ' דבחתך ב' פעמים עדיף מלא הודח רק מצד אחד כאלו נמדד החתך במדה ואיך נאמר דבהסרת הטלפים הוה כל הרגל כאלו לא נמלח כלל ובפרט למ"ש נראה דכל הרגל פטור מהדחה רק מקום הסרת הטלפים מחמת דוחק הסרתם אבל זה חלק קטן במדת הרגל

ונ"ל לתרץ דידוע דכל גוף הבע"ח מלא דם וזהו שנקרא דם האיברים ובכ"מ שיוחתך בבשר כל בע"ח שותת דם. רק דעדיין אין על הדם איסור אא"כ נפרש מהבשר. וחששו לבישול בשר בקדרה ותקנו מליחה והמלח מוציא הדם כל מה שיכול להוציא וכשקוצץ בקופיץ באיזה מקום מהבשר נדחק הדם מאמצע הבשר בכל מקום שהבשר מרגיש דוחקת הקופיץ ויוצא על שטח הבשר ונתנו על זה דין דם בעין כאלו נשפך דם בכל סביבו של הבשר ולפעמים ע"י חתך קטן של הקופיץ נתמעך דם הרבה ואותו הדם עצמו כ"ז שהי' בעובי החתיכה לא היתה איסור וכשיצאה ע"ג השטח נעשה איסור. וכבר הוכחתי בפתיחה דבמקום שהדם עומד ע"ג הבשר ואז כשהמלח פוגע בהדם בעין אז המלח מחליף מדתו ולא די שאינו מפליטו אלא מבליעו. וא"כ אפי' אם נאמר שהקופיץ בדחקו אינו מוציא דם רק בשטח קטן. אבל משום ששם עושה המלח פעולה הפכיית ממפליט להבליע וממילא נתערבו הפעולות של המלח ע"ג החתיכה בקצתו יפליט ובקצתו יבליע ומאן יפיס עד היכן נתפשט אותו המקום שהדם נתגלה בשטחו העליונה. ומליחת הבשר מסור לנשים וע"ה ושפחות וגם פעמים נתיבש הדם שזב מדוחק הקופיץ ואינו נראה בין שערות הרגל. ומכ"ש בהסרת הטלפים שיש יותר חשש לזיבת דם ע"ג אורך הרגל וא"כ גם בחתך החתיכה לשנים יש להחמיר שמא אותו החתך הוציא דם כבקיעה של הקופיץ

אמנם במולח עוף שלם שלא הי' שם שום חתך רק ממקום השחיטה ומקום ביקוע הכרס להוציא הב"מ ועל עורו בחוץ אין נראה שום אודם וכן ברגלי העופות אם אין נראה דם יש להקל כהגאון מהרש"ק ולדעת הש"ך צ"ל דחתך סכין שהיא בקלות ומקום מועט נחשב רק מקום החתך:

[ג] חתך. עש"ך דוקא בסכין אבל לא קרע ביד. והחו"ד נסתפק בנשיכת חולדה והפר"ח מצריך הדחה גם בקרע ביד. ונ"ל דבאמת סברת הש"ך דקרע ביד בלא שום דוחק אין הדם מתמצה מתוכו לברו אבל מ"מ מקום הקרע עצמו נתאדם מדם וכל לכלוכית דם כשנתגלה נעשה איסור דקודם שנתגלה היה היתר. וכשיבא המלח לשם יבליענו כמ"ש סק"ב ובפתיחה דכל מקום שהדם קדים להמלח אז המלח המוטבע בו עושה פעולת מבליע. אבל עיקר ההיתר דיש ס' נגד המקום הקרוע והחשש דסכין וקופיץ עדיף מדיש דוחקא נתמצה דם וזב גם להלן ממקום החתך כמ"ש בס"ק שלפ"ז ובס"ק שאח"ז

[ד] ואם לא עשה כן הוה כלא הודח כלל. הגרע"ק תמה דבלא הודח כלל אף בדיעבד אסור [בדפוס איתא בה"מ וזה ט"ס דבה"מ מותר גם בלא הודח כלל כהג"ה דס"ב] וכאן בחסר הדחת מקום החתך מותר בדיעבד דסומכין אטעמא דריכוך כמ"ש הש"ך בסק"ב עכ"ל. ולדברינו בס"ק ב' דבחתך יש גם חשש מיצוי הדם ברחוק מהחתך ע"י דוחקא וכל הדם שמתמצה מתוכו לברו הוא לכ"ע דם איסור והמלח כשבא ע"ג דם הקדמו נעשה מבליע במקום מפליט והדבר מסופק עד היכן נדחק הדם לצאת ע"י הביקוע דקופיץ או סכין וטעם ריכוך אינו מועיל רק לסתם חתיכה ולא כשחותך אחר ההדחה. עוד נ"ל דגם לטעם ריכוך אינו להקל דלכ"ע צריכין למרק הדם שע"פ וטעם ריכוך מוסיף לשרות היטב עד שיתרכך כמ"ש בס"ק א'. ושפיר כ' הר"ב דהוה כלא הודח כלל כלומר דבעינן ה"מ וגם דיעבד ודו"ק

[ה] ימתין מעט. הט"ז כ' דוקא מעט ולא יניחו להתנגב הרבה דאז לא ימס המלח ולא יוציא דם. ובקו"א סק"א העליתי דעיקר הרבותא במה שכתב המחבר דהדחת הטבח מועיל הוא לרבותא זאת דאף שכבר נתנגב הבשר עד מליחת הבע"ב לכן קמ"ל דסגי דהוה קצת דיעבד

[ו] ואם שהא הבשר מעל"ע וכו'. לק' בסי' ק"ה מחמיר באיסור דם גם בספק מעל"ע וחמור ספק מעל"ע דדם מספק מעל"ע דבב"ח. והנה הש"ך כאן כ' דכשיש ס' במים נגד הבשר מותר אפי' לקדרה. ולק' ס"ק ס"א כ' דלא מועיל ס' לבישול רק לצלי והסברא כך דהא קיי"ל בכ"מ שיש ס' דהחתיכה גופה אסורה מחמת אפשר לסחטו כמבואר לק' בבישול בלא מליחה. ולמאי דקיי"ל כבוש כמבושל א"א להתיר בשר זה לקדרה ע"י מליחה דאין המלח מפליט דם מבשר מבושל ורק בצלי י"ל דהאש שורף גם מזה דעכ"פ אינו מבושל ממש דהא אינו ראוי לאכילה ע"י כבישה. והט"ז לק' בסט"ו תיר לקדרה ע"י מליחה ובתנאי שיהי' במי בישול ס' והיקל בענין ביטול איסור לכתחלה. ובחידוד ס"ק ל"ט נאריך בתי' סתירת הש"ך משם לכאן ואבאר להלכה

[ז] דין בשר שמלא קרח. בדין בשר שנמצא קרוש באמצעיתו אחר מליחתו האריכו האחרונים. ובס' לוית חן פ' אחרי. ובשו"ת ג"ש כ' דבאין ה"מ אין תקנה רק לצלי ובשומן התיר להדיחו מעט מחשש סתימת נקבי הפליטה ע' סי' ע' ס"ו. ובדגמ"ר כ' ג"כ כך. ובסוף מסיק שיש חשש קושי ששם במקום הקרישה לא נתרכך הבשר וא"כ יצטרך הדחה טובה לרככו וחזר חשש סתימת נקבי הפליטה בסביב במקום שלא היה קרוש תחלה. והחו"ד כ' שיחתוך מקום הקרוש [ר"ל ויצלנו] אבל גם עצה זאת לא אפשר רק אם חלק הקרישה היתה בחוץ וידוע עד כמה היה מקום הקרוש משא"כ כשהי' נפשר סביב החתיכה ובתוך הי' קרוש איך איפשר לשער זה. ואולי הי' קרוש יותר ממה שנמצא אח"כ. גם כ' בעצמו דבמקום החיתוך יהי' חשש לא הודח מצד א' גם לחלק הנפשר והי"א כ' דהמלח הוציא כבר כל הדם של חלק הנפשר וכו' ואין שום עצה רק כמו שכתבתי במהדו"ק שיוותר בתווך ויבקיע הבשר לשנים במקום הקרוש באמצע ממש ויניחו להתפשר