חידוד הלכה סח

ולא בבב"ח, ובסי' צ"ח במ"ז סק"ח כ' דזה להש"ך כאן אבל להט"ז כאן תמיד מותר בה"מ דהה"מ מועיל אפי' לנפל נגד הריקן ומכ"ש לזה שעירה בצד זה, והמורה כשמתיר בע"ש או ה"מ יאמר להשואל שרק היום מתיר ואם יארע בפעם אחר יהי' אסור

ד) ובענין אם בישל אח"כ באותה קדרה או שמילא אותה ברותחין או שכיסה אח"כ ועלתה הרתיחה אחר שנפלה שלא כנגד הרוטב דינו כמו בעירה בצד הטיפה דלעיל ולהש"ך בעינן ספ"ס אם לא שיש עוד צד היתר דהיינו או כ"מ ובב"ח או ש"א בכ"ח, ולט"ז א"צ ספ"ס כמו קודם לכן בפעם ראשון כלעיל באות ג', ואם אסרנו המאכל בפ"א או שלא הי' ה"מ ע"ש וכה"ג ובפעם ב' הי' ע"ש מותר עכשיו רק שיודיע להשואל טעם הדבר שמתיר בפ"ב שלא יאמרו דכשמבשלין בקדרה אסורה דהתבשיל מותר, אבל לא יקל להתיר בפעם ב' בלא ע"ש או ה"מ דמה שבפעם ב' הגיע הרוטב למקום שהיתה הטיפה בפעם א' דזה לא הכשיר הקדרה כמ"ש בסקט"ו, ושם כתבתי אם בפ"א הי' כנגד הרוטב ובפ"ב הרוטב למטה או להיפוך שבפ"א לא הי' כנגדו ובפ"ב הי' מלא בין שהטרפנו בפ"א ע"י שלא הי' ע"ש, בין שהכשרנו ע"י ע"ש תמיד בעינן גם בפ"ב ה"מ או לכ"ש כי הקדרה אסורה תמיד: [יח] אפי' שלא כנגד הרוטב, ואם נפל על אוזן הכלי או על ידה אם היס"ב שם דינו כקדרה דכשמגיע האוזן כנגד הרוטב מותר ע"י ס' ואם הוא למעלה אסור (ודוקא יס"ב דגם בדופן הקדרה אין איסור באין יס"ב, עי' חו"ד], ונ"ל דאם האוזן משוך מדופן הכלי יותר משלש אצבעות יש להקל דהחום שבו אינו מחום התבשיל רק מאש הכירה, וראיה לזה מכלים פי"ז מ"ה בפטפוטי הכירה, ולפי' הרמב"ם שם הם בליטות המשוכות מדופני הכירה לחוץ וזהו כצורת אוזן לקדרה, ושם אם נמשכו הפטפוטים יותר מג' אצבעות בטל תורת טומאת אויר כירה ששוב אינם מכלל דופני הכירה, וה"נ נוכל לדון לאיסור דידן והבן שם וכאן

הש"ך בס"ק כ"ג כ' דההיתר דקדרה חדשה הוא באופן שגם חלק התבשיל שלמטה לא הי' חם עדיין, וצ"ע דא"כ גם חלק העליון לא הי' ג"כ חם וא"כ דבמקום הטיפה לא הי' חם א"כ אין שום איסור אפי' בקדרה ישינה כמ"ש לעיל בשם החו"ד, ואם למעלה כבר הוחם מחמת ריקנותו קודם שנתחמם למטה אז החימום מחמת האש ולא מחמת המאכל ואין חימום זה עושה איסור, דהא בנפלה הטיפה נגד האש מותר בפשיטות דהאש עושה שריפה ולא מבלעת וצ"ע

הט"ז כ' שאם בישלו בקדרה החדשה או אב"י רק מים ונפל ט"ח נגד המים או אפי' תוך המים ולא הי' ס' ועתה בישלו בה בשר תוך מעל"ע וגם עכשיו אין ס' דמותר דבשעת בליעה היתה היתר ולא חשבינן עכשיו רק כערך שנשאר מהטיפה בלוע בדופן הקדרה עכ"ל, ונ"ל דאם נתן בשר באותן המים עצמן דע"כ כשיש עכשיו ס' שרי דבהיתר לא נ"נ וזה פשוט, ולפי"ז הא דכ' הש"ך בס"ק כ"ג באופן השלישי דבחדשה ונתן אחר נפילת הטיפה בשר באותן המים דמותר כשיש ס' נגד הטיפה הוא ג"כ מטעם זה דאפי' אם מעיקרא לא הי' ס' ועכשיו יש ס' דמותר

קו"א לסקי"ז. בקיצורי דינים בחומרא של נפילת הטיפה על הקדירה שלא כנגד הרוטב דבעי ספ"ס עחו"ד סקט"ו באורך, והנה לכאורה יש לדמות דיני דופן הקדרה לחתיכה העומדת למעלה מן הרוטב בס"ב וכ"כ החו"ד בסקי"ג באריכות, וכמו שאין מועיל הגעלה באוכלין וזהו טעמא דאפשר לסחטו אסור אף שיש ס' עדו למ"ד חנ"נ, כן אין מועיל הגעלה לכ"ח, והא דמועיל ס' נגד הטיפה אם נפלה כנגד הרוטב דכמו כן בנפלה על החתיכה שחצי' ברוטב די בס' נגד הטיפה והטעם בין בקדרה בין בחתיכה משום דכל דרך הילוכו לא נ"נ, וכמו בחתיכה אם בלעה כבר אמרינן חנ"נ וכן בקדרה אם בלעה איסור בעינן נגד כולה, והקשה בסוס"ק י"ד דכמו בחתיכה שחציה ברוטב אף שנפל עליה בחלק שלמעלה מותר לר"י עד ס' נגד הטיפה א"כ גם בקדרה נאמר כן דגם הקדרה ודאי עדיין חציה ברוטב, ותי' דזהו חומר בכלי מבמאכל דמכלי יוצא בלא רוטב משא"כ בחתיכה ע"ש, ותי' זה דוחק קצת דעכ"פ אין זה מסכים לומר על אותו חלק הקדרה חנ"נ להצריך ספ"ס, ע"כ נ"ל משום דהכלי מגולה לאויר דאפי' בצד שכנגד הרוטב עדיין חציה מגולה לאויר ומכ"ש החלק שלמעלה מהרוטב ולכן הוה הטיפה שבחוץ כאיסור דבוק כיון שאין הרוטב מגיע שם, אבל החתיכה איתו החלק שברוטב מסובב ברוטב ויש לה קישור ודיבוק טוב עם הרוטב

ונ"ל דמה"ט אמרו דבמגע חם דצלי אף שיש ס' מ"מ כ"נ במקום הנגיעה אסור ונמצא בזה צלי חמור מבישול וה"ט משום דמקום המגע אינו ברוטב רק מגולה לאויר ושם נוגע ולא נחלט מן האיסור, ולכן גם בקדרה אין הדופן נמלט מאיסור אפי' בנפלה נגד הרוטב דמקום הנפילה מגולה לאויר ולזה אין מועיל ס', ולכן כשנפלה על מקום הריקן שלמעלה אין הקדירה נמלטה מאיסור דכל החלק חשוב כנטילה דצלי דשם כולה מגולה [דמיירי באין שם כיסוי כמ"ש בס"ק י"ד], ומה"ט אמרינן דכשבישל בקדרה פעם ב' דהדין כמו בפ"א, והט"ז רצה להתיר בישול שני והש"ך וכל האחרונים אוסרים, וזהו מטעם שכתבתי דהקדרה דינה כצלי דכ"נ תמיד נאסר, וסברא כזאת מצינו בסי' צ"ט דעצמות האיסור מצטרפין לההיתר לבטל האיסור ליש מתירין, אבל חרסי הקדרה אין מצטרפין לעולם להתיר, וכתבתי שם סברא זאת דהעצמות הם בתוך הרוטב מסובבים ונקשרים עם המאכל משא"כ דופן הקדרה וכ"ז ברור

השתא דאתינא להכי יתורץ ג"כ למה לעיל בס"ב בנפלה על החתיכה שלמעלה נתנו היתר למהר לנער או לכסה הקדרה בכיסוי תיכף כ"ז שנראית הטיפה ע"ג החתיכה ולמה לא נתנו עצה זאת בנפלה ע"ג הריקן של הקדרה שיכסה תיכף או יעלה הרוטב תיכף נגד מקום הטיפה וליתן גם כאן החילוקים שבין לא ניער כלל או ניער בסוף או ניער תיכף ולומר אם ניער בסוף בעינן ספ"ס ובניער תיכף די בס', ובלא ניער כלל די בצינון, ולדברינו ניחא דשאני כלי שהיא מגולה לאויר משני צדדין והיא ישינה (דבחדשה או אב"י באמת מותר) שיש בה בליעה מבשר ואינה מקושרת עם הרוטב כלל ואמרינן חומרת מנהגנו לאסור אותה ברגע של נפילת הטיפה כמו הכ"נ של צלי, ומשום דעכ"פ חציה ברוטב חזרו והתירו בה"מ או לכ"ש ע"י ס', ואף דהכ"נ של צלי לא הותר גם בה"מ וכ"ש, י"ל דשאני, כ"נ שאין שייך בה ה"מ ולא כבוד שבת כ"כ וגם היא גוף איסור משא"כ הקדרה דבאמת אסרינן אותה לעולם ורק שלא תאסר גם המאכל שבה ע"י שאין שם ספ"ס לא החמירו כ"כ, בפרט דחומרת כ"נ אינה בישול ממש וכל שאינו דרך בישול ל"א חנ"נ גם בכ"נ עצמה, לכן הטיבו אשר דיברו חז"ל ופוסקים ונתנו שפיר ג' דינים בזה לאסור באין ה"מ עד ספ"ס ובה"מ התירו בס' כחתיכה שחציה ברוטב לדעת ר"י, וההיתר דבצד האש לא נזכר בש"ע רק בדין דכנגד הריקן ולא נזכר בדין דכנגד הרוטב להתיר בלא ס' ולהתיר הקדרה לפעם שני רק כתבו סתמא בנגד הרוטב דבעינן ס' והקדרה אסורה, ולדבריו ניחא דכנגד הרוטב טבע הרוטב הרותחת למשוך הבליעה לתוכה כמו שאמרו בדין דס"א בבשר שנפל ליורה חלב לרב דבעידן רתיחה מבלע בלע וכו', ואף שטבע האש לשרוף ולכלות, אבל כנגד זה טבע הרוטב בפנים לשאוב וממילא אין האש שורף ומכלה לגמרי, דכך הוא דרכה של בישול האש בוער והרוטב מבשלת האש עושה כטבעו והרוטב פושה כטבעה בכח של שריפת האש והוה דרך בישול והחמירו בו בצד א' משא"כ כנגד הריקן שאם נפלה בצד האש, האש שורף ומכלה כטבעו ואין שם שום בישול: