חידוד הלכה סו

עי' כתובות ט"ו, וכה"ג מצינו בסי' ק"י בדברים חשובין ברוב חביזח שאין מועיל רוב כשפירש מהחניות, ואם אותו שפירש נתערב ברוב מותר, ושם הקשה הט"ז מסעיף ח' שם דבעינן ב' תערובות, ובחידודי שם סקי"א תירצתי קושיתו בכמה אופנים, ועכ"פ אנו רואין דריבוי הנפילות מכשירין יותר מריבוי המין בתערובות ראשון,. והם אמרו דעדיף רוב התערובות, ולפי שכל הנך דאוסרים ביותר מס' הם מדרבנן וגם מעלות דיוחסין הוא דרבנן והם אמרו דשינוי מעשה התערובות עושים ההיתר, כ"ז כתבתי במהדו"ק

אמנם בשנת תרפ"ז במהדורא לחיבור זה וגם. עשיתי מהדורא לחיבורי העצום ביאור לירושלמי מצאתי וז"ל בפ"ב דערלה סוף הל"ו, ריבר"ב ר"ח בשם ר"י צלוחית של יי"נ שנפל לתוך חבית יין [ויין ביין בכ"ש ובמים בנו"ט כידוע] וחזרו ונפלו [מן החבית] לתוך מים את רואה כל ההיתר כאלו אינו ואותו האיסור אם יש בו בנו"ט אסור ואם לאו מותר עכ"ל, וה"פ אף שעכשיו יש טעם יין ע"י היין דהיתר אבל אנו רואים היין דהיתר כאלו אינו אף שכבר נאסר בתערובות ראשון, ורק אם שיעור האיסור לבד יש בו בנו"ט למים אז אוסר, הרי דאין איסור משהו עושה כל התערובות נבילה לחזור ולאסור, והדברים ק"ו ומה התם דיש שיעור לאיסור תערובות שני דהיינו כדי נו"ט של כל היין שבתערובות ואפ"ה לא אסרינן בתערובות ב' רק כדי האיסור לבד דאין המשהו עושה נבילה, מכ"ש כשגם בתערובות ב' איסור משהו דלא נחמיר במשהו פעם שני, והנה אם היה התערובות בלח בלא"ה אין אומרים חנ"נ בלח אפי' בליכא ס' ומכ"ש באיסור משהו, ופלוגתת הש"ך עם הט"ז רק בבליעה דיבש, ובמהדו"ק הארכתי בפלוגתתם ובדברי החו"ד והגהות רע"ק בענין זה, וגם להש"ך אין אוסר במין אחר רק בנתערב פעם ב' במין ראשון

פתיחה לשלשה שמות חנ"נ וא"ד ואלס"ח

הנה הפוסקים נתנו ג' גדרי חומרות, א' חנ"נ, ב' איסור דבוק, ג' אפשר לסחטו, ויש לעיין אם הנך ג' שמות קשורים זב"ז או אפשר שיחול האחד בלא חבירו, וז"ל הש"ד בהלכות שחיטה סי' כ"ב סק"ח בתמיהת הש"ך שם למה לא הגיה שם הרב שם אהמחבר דלדידן דס"ל חנ"נ וא"ד שיצטרך ס' בעוף גופי' נגד הורידין והחוטין כדפסק הרב בסי' ע"ב בלב הדבוק בעוף, והטור לטעמי' דל"א א"ד בשאר איסורין א"נ לטעמי' בסי' צ"ב דל"א חנ"נ בש"א עכ"ל, מדבריו מוכח דא"ד וחנ"נ תרי מילי נינהו מדכ' התי' דחנ"נ בלשון א"נ, וע"ז כ' הש"ד שם וז"ל, ראיתי להקדים לך והוא דבש"א יש שוה דעות אי אמרינן חנ"נ או לא, גם יש דעות אם אמרינן בהם א"ד, והנה הסוברים חנ"נ אפ"ה מצי סברי דל"א א"ד, שהרי הר"ן פכ"ה פסק כר"ת דאמרינן חנ"נ בש"א ואפ"ה פסק בפרק השוחט דכל הקדרה מצטרף לבטל החוטין, ומאן דאית לי' א"ד יכול לסבור כר"א דא"א חנ"נ ואפ"ה אמרינן א"ד לענין שאותה חתיכה נשארת באיסורה וכהמחבר בסי' ק"ו עכ"ל

ולכאורה דבריו תמוהין דהא דהחתיכה נשארת באיסורה אינו מטעם א"ד רק מטעם אפשר לסחטו וזהו דברי המחבר בסי' ק"ו והוא הרכיב א"ד עם אפשר לסחטו והפרישו מדין חנ"נ ובאמת הדבר בהיפוך, ולתרץ דבריו נקדים דגם ריש דבריו תמוהין דכ' דיש סוברים חנ"נ ולא א"ד ואיך משכח"ל דהא הפירוש של חנ"נ הוא דמש"ה בעינן ס' נגד כולה וזהו ממש חומרת א"ד, וע"כ דה"ק שיש ב' אופנים לומר חנ"נ, אופן א' אם חתיכה בלעה איסור פ"א ונאסרה משום שלא הי' בה ס' נגד האיסור ואח"כ נפלה פעם שנית לקדרה דאמרינן חנ"נ אף שאין האיסור דבוק בה לעינינו, ואופן שני של חנ"נ באיסור דבוק ככוליא בחלבה ואז אף שהכוליא לא בלעה מעולם החלב שלה רק עכשיו נפלה לקדרה עם חלבה ביחד דאמרינן ע"י הדביקות נעשית נבילה עכשיו אף שיש בקדרה ס' נגד החלב, וכיון שעדיין לא בלעה מהחלב קודם נפילתה לקדרה זאת שפיר י"ל דאפי' מאן דס"ל חנ"נ היינו כשכבר נבשלה עם האיסור ובלעה ממנו אבל לא בכה"ג שלא בלעה מחלבה מעולם וגם עכשיו יש ס' נגדו דלא חש לחומרתם לחוש שמא עלתה פ"א ברגע אחת חוץ לרוטב או דממהרת לבלוע, וזהו פי' לראשית דבריו די"ל חנ"נ ולא א"ד, והשתא נפרש גם סוף דבריו דאפי' מאן דל"ל חנ"נ יסבור א"ד לענין שהחתיכה תשאר באיסורה כבסי' ק"ו, ובאמת בסי' ק"ו מיירי מדין אפשר לסחטו ולא מדין א"ד, י"ל דה"ק דחומרת אפשר לסחטו אמרינן בכל ענין בין בבלעה איסור תחלה ועכשיו נפלה לקדרה בין בלא בלעה מעולם רק שהאיסור דבוקה ונפלה עכשיו לקדרה עם הדיבוק לכן אמר דהדיבוק גורם לה לומר בה אפשר לסחטו כמו בבלעה איסור תחלה בלא דיבוק, ואף להסוברים, דל"א א"ד לענין להצריך ס' נגד כולה ע"י הדיבוק כיון שלא בלעה איסור מעולם אבל לאסור אותה חתיכה גורם לה הדיבוק לכ"ע, זהו פי' הש"ד בסי' כ"ח שקיצר בדבריו משום שאין שם מקום הפלוגתות של חנ"נ וא"ד

עכשיו אפרש לך בפרטות הנך תלתא מילי והנ"מ ביניהם לדידן דס"ל חנ"נ וגם א"ד וגם אלס"ח, והנ"מ כגון איסור דרבנן משאר איסורין דאם בלע מקודם ונ"נ אז אין חילוק בין דבוק או אין דבוק כיון שכבר בלע איסור ונפל לקדרה בעינן ס' נגד כולו משום חנ"נ וגם אפי' יש ס' נגד כולו נשאר באיסורו וזה נקרא אפשר לסחטו וטעמו משום דאין הגעלה באוכלין, ואם מעולם לא בלע איסור רק דבוק בו איסור ועכשיו נפל לקדרה עם דיבוקו אמרינן חנ"נ ע"י הדיבוק מטעם שמא עלה פ"א חוץ לרוטב. וממילא נשארת באיסור גם מטעם אפשר לסחטו אף שיש ס' נגד כולה, וכ"ז באיסור תורה אבל באיסור דרבנן גם אנן לא אמרינן חנ"נ אלא כשכבר בלעה האיסור, אבל כשלא בלעה איסורו מעולם ונפלה עם האיסור אף שהאיסור דבוק בה ל"א חנ"נ להצריך ס' נגד כל העוף שהחוטין דבוקין בה, והטעם של חומרת א"ד הוא מחשש שמא עלה פ"א חוץ לרוטב, ובדרבנן לא גזרו חשש זה, וגם לא גזרו חשש שני דממהר לבלוע ע"י שדבוק בו דדם שבשלו דרבנן וגם החוטין קשין לפלוט ורק הבישול מוציא מהם הדם ואמרינן שמחלק לכל הקדרה בשוה, ומה שאמרנו א"ד וחנ"נ בלב הדבוק בעוף ולא בחוטין, צ"ל כדמתרץ שם הש"ד דחוטין קשין הן ולא שייך בהם דממהרין לבלוע, ובלב באמת למ"ד שיע הי' גם בלב היתר כמו בורידין אלא משום דבלב יש דם כנוס החמירו יותר, ולכן י"א שם דהלב עצמו מותר, ואין כאן מקום להאריך, ובדברינו בסי' ע"ב הארכתי אלא דכאן הרווחתי המאמרים בזה כדי לידע מקור הדברים, וכ"ז בש"א אבל בבב"ח אפי' בדרבנן אמרינן כל הנך תלתא מילי לחומרא, ואם הדיבוק נמלח או נצלה אם אומרים א כבר ביארתי כל הצורך בדברינו לעיל

[יב] כלי וכו'. נ"ל אפי' עמדה אח"כ ריקנית אצל אש לא נ"נ כולה ודי בס' נגד הבליעה שבה ובדברינו לק' בסי' צ"ט יבואר: סעיף ה

ט"ח שנפלה על הקדרה שאצל האש מבחוץ אם כנגד התבשיל א"צ אלא ס' [יג] נגד הטיפה שמפעפע לפנים וכאלו נפלה לתוך התבשיל ואם נפלה [יד] כנגד הריקן והיא מפעפעת בדופן הקדירה סמוך לרוטב כ"כ עד שאין ס' נגד הטיפה ונאסר אותו המקום מהקדרה, ואם יערה באותו מקום שנאסר הקדרה הרי יאסר התבשיל, ומה תקנתו יניחנו וכו' שיצטנן: הג"ה. ודוקא בקדרה ישינה אבל בחדשה בכ"ע א"צ ס' אלא נגד הטיפה כלק' סי' צ"ד בכף: