חידוד הלכה סה

שנפל איסור לח לתוך לח שיש שם יבש והי' ס' הכל מותר וזה פשוט, והפ"מ הניח בצ"ע בדין כזה איך נתיר הלח ע"י צירוף היבש דאולי לא נתפשט להיבש כפי חלקם כ"כ, והג' מוהרש"ק ביאר היטב דמותר

אמנם נ"ל מטעם אחר לפקפק איסור בזה, דידוע דאין איסור דבוק בגוש שנפל לקדרה דבעינן ס' נגד כולה היא מטעם שהיא בולעת תחלה, ולכן אף שאח"כ פולטת אין הגעלה באוכלין, וזהו טעם איסור ניעור דלעיל בס"ב כמבואר שם בדברינו, ועוד יש טעם לחומרת איסור דבוק שמא עלה פ"א חוץ לרוטב וגם חשש זה תולה במה שאין הגעלה באוכלין, וא"כ כאן בשעה שנפל איסור לח לתבשיל שיש בו למשל חמשים זיתים לח ועשרה זיתים יבש וידוע דהלח נתערב תיכף והיבש אינו מקבל האיסור תיכף רק כשנתבשל ואז בולע, ובין כך כבר נתערב האיסור בתוך הלח בלא ס', ובפרט אם נפל האיסור ללח ויבש בעודם קרים דהלח נתערב תיכף ועדיין היבש הי' מותר בהדחה וכשנתבשלו אח"כ איך נצרף היבש להתיר והלח כבר נאסר בבילה בעלמא והגוש הי' מותר אז בהדחה, והמשל בזה כגון שנפל זית דם לחמשים זיתים מים ועשרה זיתים בשר דודאי המים קדמו לאיסור קודם הבישול, מיהו בנפל הכזית דם לתבשיל שיש שם רוטב עם בשר אז נוכל להקל ולומר אף דהלח קיבל טעם קודם הבשר אבל אין דין נ"נ בלח, וגם אפשר דהבשר בבישול מקבל בניקל כהלח ומנ"ל להחזיק איסור, ול"ד לא"ד שעדיין דיבוקם עומד לפנינו

והנה בבב"ח כה"ג אם נפל חלב לחמשים זיתים רוטב עם עשרה זיתים בשר בשעת קרירות שאחר הבישול שהרוטב נאסרת תיכף והבשר עדיין מותר בהדחה, ואם עשה כן והסיר הבשר והדיחו מותר לבשלו אח"כ והרוטב באיסורה ואסור לבשלה עוד שהרי יש בה טעם בשר מבישול ראשון וחלב מעכשיו, אבל אם נפל החלב לרוטב שעם בשר בבישול רותח יש להתיר כדלעיל דבשעת בישול הכל מקושר הגוש והלח ואין להחזיק איסור לומר דהרוטב קיבלה החלב קודם הבשר כיון שיש עכשיו ס' עומדת בחזקת היתר ועל היתר לא מחזקינן חששי איסור, ובפרט להר"ן שהבאתיו בקו"א לסעיף ב' דטבע החלב להסתבך בבשר מהר בשעת בישול דאין להחזיק איסור, ובפרט בבשר עוף כה"ג וגם בבשר בהמה נסמוך ארש"ק ולהתיר כ"ז שיש ס'

[יב] יבש ביבש. וגם בבב"ח משכח"ל דין זה כגון בשר שבלע חלב ונתערב ביבש דאין כל התערובות נ"נ ואם יבשלם כולם די בס' נגד החתיכה האסורה וגם מותר להוסיף בידים עד ס' נגד החתיכה האסורה, עס"י ק"ט, ואם נודע התערובות קודם הבישול ולא הי' חהר"ל והותרו כולם מותרים לכתחלה לבשלם אח"כ בלא ס' אפי' נגד אחד מהם רק שיהי' ס' נגד החלב שהיתה בלועה בו דשוב אין איסור רק מחמת הבשר שנאסר ולא עדיף מנבילה ממש שנתבטלה ברוב שנתירה, אבל נ"ל דאין לדון כן דבאמת אם נבלע חלב בחתיכה בבישול ונתערב ברוב ביבש אף שיש בכולם ס' נגד החלב הבלועה בו מ"מ נשתנה הדין מבשאר איסורים, דלמשל אם נתערב חתיכת נבילה ביבש בין כשרות מבואר בסי' ק"ט דאין לאדם א' לאכול כולן רק יאכלו שלשה ב"א, ולבשלם כולם ביחד אוסר הרשב"א ע"ש ובבשר הנ"ל יהיו אסורים גם לשלשה ב"א דהאחד ירגיש טעם חלב בחתיכה שלו, וכיון שכן נפל בבב"ח ההיתר דנודע התערובות בבירא, דאיך נוכל להתירם ע"י רביה וידיעה כיון שאפשר להרגיש טעם חלב שבא האיסור ממנה, וא"כ כל ההיתרים והקולות שבסי' ק"ט אינם רק בשאר איסורים שטעם החתיכות שוות, ולא עוד אלא שאפשר ליתן לקפילא לטעום מכולן ואיך נתירם בפשיטות, וצ"ע כיון דהפ"מ במ"ז סי' ק"ט סק"ב מתיר ולדבריו מותרים גם קודם שיבשלם באכילה, ואם ירגיש האחד בחתיכתו יזרקם ולא עבר על איסור כיון דמה"ת נתבטלו ואולי טעמו דהפ"מ כיון דא"א לקרות איסור על חלב לבדה בלא בשר שעמה וכיון דנתבטל האיסור מהבשר שעמה תו אין שום איסור מעכשיו, וכן ראוי להורות, ודיני סי' ק"ט שפיר שייכים גם בבב"ח כה"ג

קו"א לחידוד סק"ח. (א) חקרתי שם בדין דלח בלח לא נ"נ אם היתה הבליעה בשעת לחותה ונתייבש כגון גריסין שהם לחין בשעת בישול קודם שנתקפאו ובלעו כזית שומן ואח"כ נתקפאו ונפל בהם חמאה וכה"ג, וכן להיפוך אם בלעו ביבשותן ונעשו לח כגון פלומין שנעשו פאוודלי, ודינים כאלו מבוארין במס' טהרות רפ"ג וז"ל המשנה, הרוטב והגריסין בזמן שהם כמשקה טופח הרי אלו תחלה, קרשו הרי אלו שניים, חזרו ונמוחו וכו', הרי דכשנקפאו בטל מהם תורת משקה, ואף די"ל דל"ד דהתם מי שנגע בהם בלחותן שהיו אז תחלה נעשה הנוגע שני ומי שנגע בהם בשעת קרישותן נעשה שלישי, אבל אותו שנגע בהם בלחותן הוא עדיין שני כמו שהי' משא"כ כאן דאנו דנין על שעת בליעתן ממש שהיו אז לח שפיר כתבתי שאז לא נ"נ, וכן בדין ב' ג"כ הולכין אחר שעת הבליעה, ועי' חו"ד סוס"ק י"ג בזה

עוד אדבר כאן במ"ש הש"ך בס"ק ט"ז דל"א נ"נ בחצי חתיכה, כלומר אם עיקר הבליעה לא הלכה תחלה בכולה כגון כ"ק דמליחה או כ"נ דצלי משום דא"א לבליעות אלו לילך יותר לכן אם נתבשלו עם הכ"ק או הכ"נ א"צ ס' רק נגד הכ"ק או הכ"נ, וזה רק כשהי' אז ס' נגד האיסור רק שאנו אוסרים גם הכ"ק בפ"ע, אבל אם לא הי' במליחה או צלי' ס' דמחמרינן לאסור כולה אם היתה שמינה ואנן לא בקיאין לחלק בין כחוש לשמן א"כ בלא"ה אסורה כולה, ורק אם הי' ס' ורק שאנן מחמירין להסיר גם כ"ק מחשש כחוש אז ודאי דא"צ עכשיו ס' רק נגד הכ"ק והגרש"ק מחמיר בדבר שהוא שמן לגמרי לעינינו להצריך ס' נגד כולה אם לא הי' ס' בתחלה, ובבב"ח כה"ג כגון שנבלע חמאה בבשר צלוי חם או שומן בגבינה ע"י מליחה והי' בגבינה ס' ונפלה אח"כ לתבשיל צריך ס' נגד כולה דשומן הוא שמן וכן חמאה, מיהו י"ל גם סברא להיפך דאדרבה כיון שהבליעות הם שמנים והי' אז ס' א"כ הכ"ק ונטילה אינם מן הדין, ואיסור אין כאן וקליפה אין כאן, ואיך נעשה מקליפה זאת חומרת א"ד כיון דבשמן א"צ קליפה כלל מן הדין, ועי' בחידודנו בסי' צ"א סק"ה באורך, מיהו החתיכה עצמה שנתבשלה עם קליפתה אסורה בכ"ע, דהא גם להפוסקים דא"א בש"א חנ"נ מודים דאפשר לסחטו לאסור, והפ"מ בסקט"ז נסתפק אם אומרים א"ד בקליפה והחו"ד הסכים להתיר ואפי' בבב"ח דרבנן, כלומר דכל איסורי בב"ח שבאים ע"י מליחה או צליה הם דרבנן חוץ מקליפה דעירוי שלא נפסק הקילוח

והנה ספיקו של הש"ד הוא בכוליא שמלחה עם חלבה ועם אחרות והי' ס' נגד החלב וידע שלא נמלחה בפ"ע דאז ליכא חשש דשמא עלתה פ"א חוץ להרוטב שזהו חומרת א"ד, ורק חשש שני של א"ד שממהר לבלוע, והחו"ד סקי"ב מתיר אפי' אותה חתיכה שנתבשלה עם קליפתה אם הי' ס' בשעת מליחה דגם חומרא אפשר לסחטו לא נאמר בחצי חתיכה ולפי"ז אין שום ספק דאין אומרים א"ד בקליפה או נטילה אפי' בקליפה של עירוי דאין הנאסר הולך יותר מהאוסר, ובמהדו"ק הארכתי יותר

א"ה. כאן אערוך שיחתי בענין קולת הט"ז דתרי משהו לא אמרינן והש"ך בנקה"כ חולק עליו ובאמת הכל תמהים על סברת הט"ז בזה דאם הי' למשל בתערובות ראשין אלף הי' אסור, וכשלא הי' בתערובות ראשון רק חמש מאות כנגד האיסור ובשני. ג"כ ת"ק יהי' מותר וזהו תמוה גדולה, אבל ראיתי להביא ראיה גמורה להיתר זה מיוחסין דרוב ראשון אינו מתיר רק בתרי רובי מותר