חידוד הלכה סג

דבלע יותר משאר הקדרה, א"נ י"ל דלהר"י ודאי דס"ל מעם שני שאמרו בא"ד דממהר לבלוע מדבר שנדבק בו יותר ממה שבולע ממה שנפל אצלו במה שיוצא מתוך הרוטב

והנה שם בסוגיא דבשר שנפל ליורה חלב אמרינן עוד תי' א' שלא יוקשה על רב ממה דהחלב שנפלט בחזרה מהבשר אינה אוסרת לכל החלב בכ"ש מחמת חומרת מינה דמיירי ברוטב עבה דאין הבשר פולט ע"ש, וא"כ לדברי הר"ן הנ"ל א"ש בפשיטות דרק רוטב רכה כמים י"ל טבע מים להפליט מהבשר ברתיחה, אבל רוטב עבה נשתנה דינה וטבעה כשומן להסריך ולא להפליט, ולפי"ז אם הי' כאן רוטב עבה לא מהני ניעור, דרוטב עבה ברתיחתה אינה מפלטת כחלב והחתיכה בלעה ונ"נ ואח"ז יפלוט ויאסר, וא"כ רב יוקי למתני' דט"ח דמהני ניעור תחלה ואוסר ניעור בסוף דמיירי או שלא בשעת רתיחה או דס"ל דגם רוטב עבה טבעה כמים ומפלטה

ולפי"ז הא דאמרינן בזבחים דבקדשים בכל ימי החג נעשה כל יום גיעול לחבירו, מיירי להרמב"ן רק כשבשלו ברוטב רכה דהמים עושה פעולת גיעול דלהרמב"ן אין גיעול ברוטב עבה כמו בשאר משקין, וקצרתי במקום שניתן ארכה כדי שלא ילאה הקורא מרוב האריכות

העולה מזה דהחילוק שבין חציה ברוטב או כולה ברוטב ותיקון דניער וכיסוי הוא רק ברוטב רכה דהמים מפליטין מה שבלעה החתיכה, אבל אם אירע מקרה זאת בצלי קדר וכה"ג שהרוטב עבה ושמנה מאוד או בתבשיל של בשר ביין וכה"ג ונפלה טיפת חלב ע"ג חתיכה אחת שבולטת מהרוטב אוסרת לכ"ע ולא מהני מה שמנערה תיכף אם הרוטב מרתחת דהחתיכה בולעת תיכף ואינה מפלטת דרק רוטב רכה כמים מפליט בשעת רתיחה דטבע המשקין כחלב ליסרך ולא להפליט, ולדידן דא"א בקיאין בהנחה מרתיחה תמיד נ"נ [ועבמ"ז סוסק"ב בד"ה שמעתי להקשות וכו'] ומתוך דברינו יתורץ הכל לנכון ודו"ק

ולענין איסור דבוק שנפל ברוטב עבה או צלי קדר או בישול במשקה [שאינה לפגם די"א דחלב פוגם ליין] אף אם הוציאו החתיכה תיכף באופן שידוע שלא עלה מן הרוטב והוחזר מ"מ נאמר נ"נ להצריך ס' נגד כולה מטעם שמא הרתיחה לא נתנה בו כח להפליט כטבע משקין ובלע ונ"נ, ולא נתיר בכה"ג אא"כ היתה הקדרה מסולקת מאש באופן דליכא רתיחה וסילק החתיכה תיכף שיודע שלא עלתה מהרוטב ונחזרה אז יש להתיר בס' נגד החלב הדבוק, ואף שיש טעם שני לא"ד שממהר לבלוע מ"מ בה"מ יש לסמוך אדעת הפוסקים דא"א א"ד וחנ"נ בש"א כיון שלא שייך טעם א' דשמא עלתה פ"א מהרוטב ולמעלה

סליק קו"א לסי' צ"ב ס"ב ולסוגיא דט"ח בקיצור נמרץ

סעיף ג

כשנאסרה חתיכה מחמת החלב נ"נ, [ה] ואם בשלה עם אחרות צריך ס' נגד כולה, ואם מכירה משליכה והאחרות מותרות ואם אין מכירה הרוטב מותר וכל החתיכות אסורות אם היא חהר"ל

[ה] ואם בשלה וכו'. ז"ל הט"ז סק"ז אבל בלא בישול אין אוסרת ולא אסרינן בסי' צ"א חם בחם אלא באיסור מחמ"ע ולא בבלוע, כלומר דאין בלוע יוצא בלא רוטב, ולאו דוקא בישול ממש אלא כל רוטב חמה דכ"ר מוציא הבלע, וע"ל סי' ש בט"ז סק"ה וש"ך סק"ה ובחו"ד סק"ז שם ותבין ועש"ך סי' ק"ה סקי"ז החמיר בבב"ח לאסור חב"ח בלא רוטב אפי' בבלע לח קלת כ"נ ע"ש

סעיף ד

ל"א חנ"נ אלא בבב"ח ולא בש"א כגון שנבלע חלב בבשר ואין בה ס' לבטלו ונאסרה ואח"כ בישלה עם אחרות א"צ ס' אלא כנגד הכזית חלב ואז אפי' החתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת: הג"ה. וי"א דאמרינן חנ"נ בכל איסורים וכו', ודוקא [ו] אם האיסור דבוק בחתיכת ההיתר [ז] או שהחתיכה כולה חוץ לרוטב כשנפל עליו האיסור, אבל אם מקצת החתיכה תוך הרוטב ואין האיסור דבוק בו ל"א חנ"נ ומצטרף כל הקדרה לבטל האיסור, ומ"מ יש להחמיר לאסור אותה חתיכה, וכ"ז בש"א אבל בבב"ח אף שאין האיסור דבוק וגם מקצת החתיכה בתוך הרוטב אמרינן חנ"נ: י"א דל"א חנ"נ אם נתערב איסור לח [ח] בהיתר לח ואח"כ נתערב הכל בהיתר אחר וא"צ ס' רק נגד איסור שנפל, ויש לסמוך על זה בש"א בה"מ [ט] ולא בבב"ח, [י] ויבש [יא] ביבש ל"א בשום איסור חנ"נ, וע"ל סי' צ"ח מדיני חנ"נ [יב] כלי הנאסר מבליעת איסור ל"א חנ"נ וא"צ ס' רק נגד האיסור שבלעה

[ו] אם האיסור דבוק. ז"ל הט"ז סקי"ב, באו"ה בשם סמ"ק מאחר שהתולע דבוק בגופו, וכן דג טהור שבלע דג טמא ונמצא במעיו אחר הבישול ובדג לא הי' ס' כנגדו וכה"ג וכו' עכ"ל, ונ"ל דלא מבעיא בתולע שיש להתיר גם מטעם שפליטתו פוגם כמ"ש בסי' ק"ד ס"ה דכל הדברים המאוסים שא"צ ביטול אף שהם עצמם אסורים עד שיפסדו מאוכל אדם, אלא אפי' בבלע דג טמא ונמצא במעיו יש להתיר דהדג טמא כשהוא כבר במעיו הוא פגום ושיעור שהייה במעים של דג מעל"ע, עי' אהלות פי"א מ"ז, וכגון שצדו הדג לתוך כלי מים וחי מעל"ע והדג במעיו [ולרש"ל שם בעופות ודגים כדי שתפול לאור ותשרף, עי' משנה שם ועש"ך סי' פ"ג באם אין הדג שבמעים שלם, ולט"ז שם אם נלעס חשוב כמעוכל ובכל הנך יש להתיר אפי' תוך מעל"ע, ובדברינו לעיל סי' פ"ז הארכתי ושם מיירי לענין גוף הדג הנלעס, ומכ"ש כאן לענין ביטול טעמו פשיטא שאחר מעל"ע לבליעתו טעמו פגום ואינו אוסר אפי' נמצא שלם ומכ"ש שלא נאמר עליו א"ד וחנ"נ, [והנה הג' יד שאול רצה להתיר מטעם דציר דגים טמאים דרבנן לכן הקיל שלא אמר א"ד וחנ"נ, אבל במחכ"ת קשה דהא גם דם שבשלו דרבנן ואמרינן בלב הדבוק בעוף א"ד]

עוד נ"ל כיון דכמה אנשים נפשם קצה באכילת דג המונח מכבר במעי דג אחר אפי' הי' טהור אם רק נתרכך מחום המעים א"כ עכ"פ פגום הוא לו, ולפי הדין אם אחד מואס בדעתו וקץ באיזה מין דאם נתערב לו בבישול דהתבשיל מותר עבורו, דכ"כ הש"ך בסי' ק"ד סק"ח בדין שכ' הרמ"א שם דבמקום שהשומן מאוס לאכול מחמת שנמצא עכבר בתוכו] שאסור להדליקו בבהכ"נ, ע"ז כ' הש"ך דאם רק מאוס לדידי' אף שאינו מאוס לאחרים אסור לו להדליקו בבהכ"נ אף שיש ס' אם עדיין מאוס לו עכ"ל, וזהו לחומרא וממילא ה"ה להקל עליו להתיר לו התערובות במאכל הנמאס לו, ועמ"ז שם סק"ד וש"ד סק"ח שם, ועוד דנט"ל ושלא כדרך אכילתו דין א' להם להתיר בכל איסורים חוץ מבב"ח וכ"כ וע"ז דבהם האיסור גם שלא כד"א ואפ"ה נט"ל מותר בבב"ח, עחו"ד סי' ק"ג סק"א, ושלא כד"א היינו שאכלו כשהוא שבע וקץ במאכל אף