חידוד הלכה סב

פ"א חוץ לרוטב עם דיבוקה וברגע זאת היתה עם האיסור בלא ס' וא"כ להר"י נפל חשש זה בבירא דהא גם אם עלתה פ"א חוץ להרוטב אכתי היתה מקצתה בקדירה ולא נאסרה דהוה ככולה ברוטב, ואם נחוש לשמא עלתה אחרת קצת מהרוטב וזאת הדבוקה רכבה עליה זה חשש רחוק מאוד וגם יכול להעיד בבירור שלא נזדמן כך, ועוד דכבר העליתי בחידודי סי' צ"א סק"א בשם החו"ד דחשש זה שיעלה חוץ לרוטב לא חששו רק בזאת החתיכה שדבוק בה איסור שיש לה חזקת איסור וריע מזלה אבל לא חיישינן שמא עלה אחת מהחתיכות היתר פ"א חוץ לרוטב ונשאר האיסור בלא ס' ויש חשש זה גם בלא איסור דבוק כשנפל איסור לתוך ס' לחוש שמא עלה איזה חתיכה מההיתרים חוץ לרוטב והטעם דעל ההיתרים לא שדינן שום חשש וא"כ לדעת ר"י כשנחוש על האסורה שמא עלתה חוץ לרוטב א"א בלתי לחוש גם לאחת מההיתרים שעלתה קצת והעלתה את האסורה על גבה, וכיון שאין מטילין חששות על ההיתרים א"א להטיל גם על האסורה חשש זה, ועוד דלק' בס"ד כ' הרמ"א בדין א"ד וז"ל, ודוקא אם האיסור דבוק בה או שהחתיכה כולה חוץ לרוטב ונפל עליה איסור, אבל אם רק חציה ברוטב הוה ככולה ברוטב ואם אין האיסור דבוק בה לא נ"נ עכ"ל, הרי דבדבוק אוסר אפי' במקצתה ברוטב לומר חנ"נ, ולשיטת ר"י א"א להטיל החשש דשמא עלתה חוץ לרוטב כ"ז שלא נחזיק גם באחת מההיתרות חשש העליה

ולתרץ זה החומר נקדים עוד קושיא א', דז"ל הסוגיא בחולין ק"ח ב' והוא הדין דלעיל ס"א נפל חתיכת בשר לתוך יורה של חלב דאמרינן אם סילקה קודם שתנוח החלב מהרתיחה עדיין לא חזר הבשר להפליט בליעתו להחלב ע"ש דכצ"ל לרב דס"ל מב"מ לא בטל, הרי דטבע הרתיחה למנוע הפליטה ע"ש ברש"י ותוס', רק אם מונח הבשר אחר שנח רתיחת החלב אז חוזר ופולט החלב שבלע, וא"כ יש להקשות מאי מהני כאן בט"ח שנפלה על החתיכה מה שמנערה אח"כ, וכן לסברת ר"י מה שחציה בתוך הרוטב שנאמר שחזרה ופלטה לתוך הקדרה הטיפה שקבלה בהיותה למעלה ולא מצרכינן לדקדק אם היתה העירוי בשעת רתיחה לא פלטה במה שמנערה לתוך הקדרה, דהא קיי"ל דהבשר בולע בשעת רתיחה ואינו פולט רק אחר הרתיחה וגם שמא הי' הניעור בשעת רתיחה דאז בלעה ולא פלטה ונעשית נבילה וכשפסקה הרתיחה פלטה ואז כולה איסור, ואין לומר דמיירי שמנערה בשעה שנחה מרתיחה דוקא דבכה"ג הי"ל לפרש ולחלק בכך כמו שמחלקינן לעיל לרב בבשר לתוך יורה חלב, ועו"ק דבכל איסור דבוק ל"ל לפרש החשש שמא עלתה פ"א חוץ לרוטב הא יש חשש קרוב יותר שמא הרתיח תחלה ואז רק בלעה ולא פלטה ונאסרה ואחר שנחה מהרתיחה פלטה וכולה איסור, אמת שהחו"ד בסק"ו נראה שהעיר בזה במחשבה שכ' וז"ל, ודע דכאן [בסוגיא דט"ח] אין חילוק בין יורה רותחת או לא, דהא דאמרינן בשעת רתיחה אינה פולטת זה רק מה שבלעה מן היורה לא פולטת בשעת רתיחה אבל מה שבלעה ממקום אחר פולטת בשוה דומיא דגיעולי כלים שמביא בתוס' חולין ק"ח, עכ"ל בתוספת דיבורים כדי להבין דבריו

אבל אמת שהתוס' כתבו שם חילוק זה, אבל מה נעשה באיסור דבוק בחתיכה שלא בלעה מעולם מהדיבוק רק עכשיו בשעת נפילה לרותחין שנאמר חשש זה דמה שבלעה עכשיו בשעת רתיחה לא פלטה ונאסרת ואחר הנייח תפלוט והכל אסור, ועוד דהא כאן עיקר ההיתר במה שניער תיכף בהיות הטיפה עליה וא"כ הו"ל ממש כבשר שביורה והבליעה נעשית עכשיו ולא קודם לכן ויש חשש זה לגרוע זה ההיתר ולומר שבשעת רתיחה בלע ולא פלט ונ"נ, ובפרט לפירש"י שם דאינה פולטת שום בליעה בשעת רתיחה לא מה שבלעה עכשיו ולא בליעה הקודמת דקשה מאוד, והר"ן שם באמת חה לכל תירוצי התוס' שם לכל פירושיהם בהאט דלא פליט בעידן ריתחא, וגם דוחק קצת לחלק בין הטבעים לומר דבליעה ישינה פולטת ברתיחה ולא בליעה העתית, האם הרתיחה נביאה להבחין בין הבליעות ולהפליט זאת ולא אחרת ע"ש

ולתרץ כ"ז אביא לך יתר דברי הר"ן שם אחר שסתר כל פירושי התוס' בחילוקיהם בין בליעות ישינות לחדשות והביא דברי הרמב"ן לחלק מיני הנבלעים בטבען דאין טבע המשקין ברתיחתן שוה, דרק חלב רותח יש לה טבע זאת להבליע בניקל בשעת רתיחה ואינה מפלטת כ"ז שהיא מרתחת, וחומץ יש לה טבע להצמית הבשר שלא יפלוט עוד, מים בטבען להיפוך מחלב שבעידן רותחן מפליטין ולכן מגעילין בהם וצומתין בכבד כלק' וכו' ע"ש באריכות, ולכן אין מועלת הגעלה לכלים בשום משקין חוץ ממים וכו' עד אבל שמן ושומן וחלב בולעין ואין מפליטין עכ"ל, הרי דעתו ז"ל נשתנה טבע מים רותחין מטבע חלב רותח מהיפוך להיפוך וכל משקה י"ל טבע אחרת כמו שחשבן

ולפי"ז א"ש הכל דסוגיא דט"ח והקדרה הוא בשר מבושל במים והטיפה שנפלה על החתיכה היא חלב וא"כ הטיפה של חלב מתנגדת בטבעה להמים שבקדרה שהחלב טבעה להבליע ולא לפלוט, והמים שבקדרה טבעה להפליט ולא ליבלע והמלחמה כבידה בין הטיפה ובין המים ומסתמא המים שהם תתאה וגם רוב גוברת טבע המים נגד טבע החלב המועטת, ולכן כשניער תיכף שפיר נפלט הטיפה להמים דהמים מפליטין ברתיחתן והוה כנפלה החלב לתוך המים בהילוך אחד וכל דרך הילוכה לא נ"נ

השתא דזכינא לזה א"ש גם שיטת ר"י דכל שחציה ברוטב הוה ככולה ברוטב ובלא ניעור המים פולטין תיכף מה שבלעה מהטיפה, ורק כשכולה חוץ לרוטב באופן שמונחת ע"ג חתיכה אחרת שמקצתה ברוטב דאז הטיפה בגובה ורחוקה מהמים ואין שוב כח גדול להמים להגביר נגד טבע טיפת החלב, והחלב עדיין עושה כטבעה ליבלע בבשר במהירות ולא ליפלט ממנה ונשארת בבשר ונעשה נבילה, ולכן אין תקנה רק למהר לתחבו לתוך הרוטב כ"ז שרושם הטיפה עומדת עליו ועדיין רישומה ניכר דאז מקרב כח המים להגביר נגד החלב ולהפליטו כטבע המים, ולרש"י אף שהחתיכה חציה ברוטב מ"מ כיון שהטיפה נפלה בחלק שלמעלה מהרוטב שוב אין המים גוברין על טבע החלב כיון שאין החלב בתוך הרוטב ונבלעת ולא נפלטת כטבע חלב ונ"נ וכשיתערבה אח"כ צריך ס' נגד כולה, וכשניער תיכף בעוד שרושם הטיפה ניכר עליה אז גורם התגברות המים ונפלטת לתוכה וכאלו נפלה החלב לתוך הרוטב, וכ"ז בנפילת טיפה לחה ע"ג החתיכה אז אנו צריכין לדון לפי שכלנו מתי גוברת טבע המים נגד טבע טיפת החלב או לא, אבל דבר גוש הדבוק בחתיכה כעוף שנתבשל עם לבה בלא קרע או כוליא בחלבה וירך עם גידן א"א לומר שהמים בבירור מחלקים את האיסור לכל הקדרה בשוה דהרי עדיין החלב של הכוליא לפנינו וכן עדיין הלב שלם לפנינו, דנגד גוש ממש לא גברו המים כ"כ כיון שנראה לפנינו עולה ויורד בתוך הרותחין לכן שפיר אנו נותנין בו חששות כגון שמא מלה פ"א חוץ לרוטב, ואפי' להר"י דכשחציו ברוטב הוה ככולו ברוטב מ"מ חיישינן בדיבוק אפי' אם יעלה חציו מהרוטב והדיבוק רוכב עליו לעינינו הוה ככל האיסור חוץ לרוטב דעכ"פ לא גברו המים עליו דאפי' אם רק החלב הדבוק בהכוליא עלה חוץ לרוטב וגוף הכוליא מחציתה עם החלב למעלה אף שגם חציה למטה מ"מ עלולה יותר לקבל טעמו

ונ"ל דגם הר"י לא אמר שכל שמחציתו ברוטב הוה ככולו ברוטב רק בטיפת חלב שאין אנו רואין אותה בעין ונאבדה תיכף מראיית עינינו שפיר אמר דכשנחלקה וירדה ממקום נפילתה נתחלקה בשוה משא"כ בגוש העומד לעינינו שפיר יודה הר"י דכל שנגבה קצתו מהמים עם הדיבוק ודאי