חידוד הלכה ה

דינו כמו שטח עליון ומפעפע עכ"פ יש בשופי ס' ובפרט לדעת הש"ך שם דגם חלק העליון אין אוסר רק כס"ק. וממילא דכאן עכ"פ נחית חד דרגא לקולא דעכ"פ אין כאן דם בעין ממש רק שנתנו עליו חומרת ד"ב שלא נאמר ככ"פ דהמקילין שברמ"א ס"ב הקילו מטעם ככ"פ אבל בד"ב ממש לכ"ע לא אמרינן ככ"פ ע' סי' ע'. וממילא אין מקום לחומרא זאת. ודוחק לומר שהאיסור משום רגע אחת של שעת מליחה קודם שהניחה ע"ג כ"מ. דאנן לא מחמרינן ברגע א' רק דהחמירו בלא שהא ש"מ כאלו שהא. וגם ברגע זאת מקצתה למטה. ואפי' במולי בכשא"מ בעינן עד שיראה ציר בכלי ולא ברגע א'

ולהרגיע רעש זה מהמחברים נ"ע אמרתי בדרך שכ' הגאון בחו"ד בסק"א בפלפולו הנעים המשמח אלהים ואנשים והעלה דבין ד"ב בין ד"פ אם כבר היו על הבשר קודם שהטיל מלח על הבשר. והמלח בא ופוגע בהדם שקדמו ונטבע בו. אז לא די שאין המלח עושה בו פעולת פליטה אלא עושה פעולת בליעה. ולפעולת בליעה זאת אין שהות רק מתחיל תיכף להבליע. וטבע המלח כך אם הוא קדום לדם שבתוך הבשר עושה פעולת פליטה ואם הדם קדמו והמלח נופל עליו אז מהפך טבעו ומבליע. ומה"ט אם קדם המלח להדם והתחיל להפליט אז אפי' נפל אח"כ ד"ב על החתיכה. אף שאנו אוסרין כשנפל הדם למעלה אינו מחמת שהמלח החליף אומנתו להבליע במקום להפליט אלא דרתיחת הבשר עצמו בולע ומפעפע בתוכו להש"ך בכ"ק דלא עדיף מכל איסור כחוש שרתיחת המלוח בולע אבל המלח עצמו משהתחיל לעשות פעולתו לפלוט שוב אינו פוסק ולכן לא מחמרינן רק באם הדם למעלה ולא אם הדם למטה. דאם הי' המלח משנה טבעו גם באמצע פעולתו הי' איסור גם ממטה למעלה דכל שהוא נעשה ע"י טבע המלח אין בו חילוק בין למעלה או למטה דהמלח כשמפליט מפליט בין בתחתיתו בין בעליונו. ואם מבליע בטבע מבליע בין למעלה בין למטה. וכשהתחיל להפליט שוב אינו מבליע. ורק בדין דידן שמלח בלא הדחה ולהסמ"ק דס"ל דהדם שע"פ נחשב כד"ב וכשהמלח מוטבע בתוכו משנה טבעו מפעולת מפליט להבליע תו אין חילוק בין להבליעו למעלה או למטה דגם כשהמלח מפליט מפליט בכל צדדים וא"ש מה שהסמ"ק וסייעתו אוסרים מחמת הדם שסביב הבשר שהוא לסברתם כדם בעין והמלח כשפוגע בו מתחיל להבליעו וממילא נבלע כולו ותו לא מהני הדחה ומלח חדש דכל שנבלע ע"י טבע מלח תו אינו נפלט מחמת מלח. והך דסי' ע' מיירי בהניח בשר מלוח בעודו פולט ע"ג דם דאז אין הדם נבלע מחמת רתיחת הבשר ממטה למעלה דשם אין המלח מבליעו דהמלח טרוד בפליטה

וראיה לדברים אלו דבסי' ע"ג ס"א איתא דגם בצלי אם נפל ד"ב בצליתו דאסור דבד"ב לא מהני סברא דמישב שאיב. ואפ"ה מותר לצלות בלא הדחה לכ"ע. וע"כ כמ"ש דבאש לא שייך היפוך הטבע מפליטה לבליעה דחום האש שורף כל דבר לח אם האש גובר ואם הלח גובר אז נכבה האש. והאש עצמו אינו מפליט בטבע רק כל מה שהחום שואב מתוך הבשר נשרף בו. ולכן שפיר מותר לצלות בלא הדחה דהדם בעין שיש סביב הבשר אין חלק התחתון מפעפע וממילא יש ס' נגד הדם שע"פ בשופי כמו שהקשיתי בתחלת הענין. ואם נופל דם בעין ממש על עליונו נבלע בבשר קודם שנשרף באש לכן כשנופל ד"ב על הצלי אוסר עד ס'

וכה"ג מצינו בסי' צ"ב בנפלה טיפת חלב ע"ג קדירה כנגד הריקן דנאסר כל חלק הריקן ובעינן ס' פעם ס'. ואפ"ה אם הנפילת הטפה היתה בצד האש אמרינן האש שורפה להטפה ודי בס' נגד הטפה. ואף דתלינן שהאש שורפה מ"מ חיישינן שמא קודם שנשרפה הטפה נבלעה דזה תולה מי חזק נגד השני אם הלח חזק אז מכבה האש ואם האש חזק שורף ומצרכינן ס' נגד הטפה עכ"פ. וכשתדקדק ברעיון זה יפתחו לך שערי אורה בדינים הבאים בס"ד ובחידודי בסק"ב אתרץ קושיא גדולה בדרך זה

שוב ראיתי שגם הפ"מ הולך בסברא זאת דהדם בעין שהקדים להמלח אז המלח כשנפל ונטבע בו מבליעו בתוך הבשר דכתב בד"ה וגם וז"ל. ומינה בשר שפלט דמו וצירו. או שהודח דנסתמין נקבי הפליטה [הט"ז בסי' ע' חולק אסתימת נ"פ ע"י הדחה וכ' שהרב עצמו חזר בו מדבריו שבת"ח] ובלע כזית דם דנ"נ וצריך ס' נגד כולה עכ"ל. וסתם דבריו ולא פי' איך היתה הבליעה דלכל הדינים שבסוס"י ע' דהיינו הדין היותר חמור שם היינו שנפל לציר אחר יב"ש או בה"מ אחר מעל"ע דנאסר [להש"ך שם ס"ק ל"ו דוקא כשאין לציר מקום לזוב] אין זה מכח דהבשר נ"נ מכזית אחד דאם באמת לא נשקע כולו בתוך הציר חותך החלק שהי' מונח בציר והשאר מותר עפ"י דין דגם מולח בכשא"מ אין אסור רק מה שבתוך הציר ואפי' להאוסרים כולו אבל לא שיהי' צריך ס' נגד כולו מחומרת נ"נ ואיסור דבוק כמו שהארכתי לק' בסעי' י"ח. וע"כ דכונתו בדין שמלחו הבשר אחר מעל"ע והדחה לקיום ונפל עליו במליחתו כזית דם דהמלח כמו שמפליט הדם שבתוך הבשר כך מבליע דם בעין וכשם שכשמפליט מפליט מכולו כן בדם בעין כשמבליע מבליע בכולו. ואף שהש"ך בסי' ע' ס"ו בדין ד"ב שנפל על הבשר במליחתו אין אוסר רק כ"ק ודוקא למעלה ולא למטה היינו בתוך זמן המליחה שכבר המלח עוסק בפליטה ושוב אינו מחליף אומנתו להבליע ולכן חלקנו שם בין הדם למטה או למעלה אבל אחר פליטת דמו וצירו דאז אין המלח מפליט ואז אין חילוק בין הדם למטה או למעלה והמלח מבליעו בכולו ונ"נ כמ"ש הפמ"ג וצריך ס' נגד כולה כנלע"ד פתיחת הענינים ואידך פרושא זיל גמור

מחבר ורמ"א לסי' ס"ט

ס"א

[א] צריך להדיח הבשר קודם מליחה (א' עקו"א) ואם הדיחו הטבח א"צ להדיחו בבית [ב] ואם חתך [ג] כל נתח לב' או לג' (ב' עקו"א) או שהסיר טלפי הרגלים אחר ההדחה צריך לחזור ולהדיחם. הגה [ד] ואם לא עשה כן הוה כלא נמלח כלל. הדחת הבשר לכתחלה יזהר לשהותו כנגד חצי שעה ולהדיחו היטב במי השריה. ואם לא שראו רק הדיחו היטב סגי לי' ואח"ז ימתין מעט [ה] עד שיטפטפו המים וכו' ונהגו שלא להשתמש בד"א בכלי שדחו בו בשר. [ו] ואם שהא הבשר בשרייתו מעל"ע הבשר וגם הכלי אסורין וע' סט"ו וכו' [ז] דין בשר שמלא קרח כיצד נוהגין בשרייתו ע"ל סי' ס"ח

חידוד הלכה לסי'

ס"ט

[א] צריך להדיח. הש"ך סק"ה כ' דשיעור שריה חצי שמה לכתחלה ובדיעבד שכבר הוציא הבשר מהמים וממהר למלחו די בהדחה היטב. ובדיעבד גדול שכבר נמלח די בהדחה מועטת. והגרעק"א מחמיר להצריך הדחה ומליחה שנית אם מלחו בהדחה מועטת. גם החמיר אם הדיח במים קרים מאוד דמטרשי להבשר כחשש הב"י להצריך ג"כ הדחה ומליחה ב' גם סיים דאפי' כבר נתבשל ע"י הדחה במים קרים מאוד לאסור באין ה"מ. ל הרש"א מתיר בשניהם כשכבר נמלח

[ב] ואם נתח. הש"ך מתיר בה"מ כשלא חזר והדיח מקום החתך דלא גרע מהודח רק מצד אחד דכשר ובפרט בחתך קטן דכשר גם בלא ה"מ. ולפי"ז אם חתכו לשלשה באופן שעולה עפ"י חשבון ליותר מחצי יהי' אסור גם בה"מ דשוב יהי' גרוע מהדיח חציו. ולפי"ז נתרץ דיוק א' בדברי המחבר שכתב לשנים או לשלשה דהשתא לשנים צריך