חידוד הלכה נט

החלב ונשקע בתוכה ונתהפך ונעשית החלב עליון על הבשר, וגם למ"ד תתאה גבר עכ"פ לא נתבטל שם תתאה מהחלב שעומדת על האש ומרתחת, אבל בדין דכאן דלא מחלקינן בין נח מרתיחה או לא, ומשמע דמיירי אפי' כשאינו עומד על האש ממש רק בסתם כ"ר קשה לרב דס"ל ע"ג

ובמהדו"ק תירצתי ע"פ דעת התוס' פרק כירה בהא דנותן צונן לתוך חם דכתבו דפלוגתא דת"ג או ע"ג אינו רק בשניהן שוין אבל כשהתחתון רוב גובר התחתון למ"ד ע"ג וכן למ"ד ת"ג להיפוך, ואם נאמר כן התימא על התוס' שלא הביאו ראי' ממתני' דט"ח, אמנם עכשיו במהדורא ב' ראיתי סתירה לסברתם זאת מסוגיא דכ"צ שהקשו מדין דסכו לפסח בשמן של תרומה, וז"ל הגמ' בשלמא לרב [די בקליפה שהשמן עילאה וצונן וערש"י שם ובדברינו לעיל בסי' צ"א בחידוד סק"ד הארכתי בדברי רש"י דשם] אלא לשמואל הא התחתון רותח וכו' עכ"ל, הרי דאף דהשה רוב והסיכה דתרומה משהו ואפ"ה שקלו וטרי שם מדיני תתאה ועילאה

וראיתי לתרץ בדרך פלפול לעיל בסי' צ"א בסק"ד דפלוגתתם רק בחום וקר שלא בתוך דופן קדרה שמבשלין בה וכגון בצליית הפסח כשמוציאין אותו מהתנור וסכין אותו בשמן (דאין סכין אותו כשהוא בתוך התנור אבל בקדרה או יורה שמבשלין וכן בתוך התנור איך יכול רב וסייעתו לומר העליון הצונן מקרר התבשיל הלא זהו עיקר הבישול וע"כ דלא פליגו אלא בחום שאינו במקום בישול ממש דאז אם נופל קר ע"ג חום לרב עליון הקר גובר ולשמואל התחתון החם גובר, והחילוק קל להבין דההבל שבקדרה שבא מבישול האש לכ"ע גובר ואין הקרר שניתן בו מקררו, אבל מה אעשה שהטומ"ח בסי' ק"ה ס"ז כ' להדיא להיפוך דרק בכלי שייך תתאה לדידן לאסור הכל אבל חום שאינו בכלי כצלי חשוב ואין איסור רק כ"נ, וא"כ איך יתורץ משנתינו לרב דס"ל ע"ג, וכשהביאו בסוגיא דכ"ל סייעתא לשמואל מברייתא שם למה לא הביא ממשנתינו דט"ח, וגם בקושית הגמ' שם אדשמואל מדין דסכו בשמן דהגירסא בגמ' שם כך אלא לשמואל, דת"ג כיון דהוא חם אמאי סגי בקליפה נתסר לגמרי, הרי דס"ל לגמ' דרק בחוץ לכלי פליגי ושיאסר כולו למ"ד ת"ג וע"כ הא דקיי"ל צלי אוסר כ"נ היינו כשאין הצלי תתאה א"נ בכחוש אבל בכה"ג שהשה שמן וסכו בשמן אוסר בכולו, וגם בלא"ה צלי אוסר בכולו אם אית בי' פילי ובשה שלם יש מקומות שיש בו פילי, ואין לומר שסכו בתוך דופני התנור חדא דאין זה סברא ועוד דהתוס' שם בד"ה מש"ה סגי בקליפה וכגון שסכו חוץ לתנור דאל"כ ע"י רתיחת התנור הי' נבלע אפי' למ"ד ע"ג עכ"ל, הרי דתפסו להיפוך דבתוך הכלי לכ"ע החום גובר, והדבר נבוך ברעיוני ומצוה גדולה ליישב הענין

והנה ידוע שיטת הרש"ל דגוש אין מתקרר מתתאה וא"כ ממילא לרב הגוש לא יתקרר מעילאה ואיך אמרינן שם בשלמא לרב דעילאה גבר מש"ה סגי בקליפה דעילאה צונן, הא השה גוש ואינו מתקרר מעילאה, אמנם הבאתי בסוס"י צ"א דברי ההפלאה דהא דגוש אינו מתקרר היינו בתוך אמצעיתו כגון שתוחב סכין בתוך בשר אבל דופנותיו שפיר מתקררין, ולפי"ז א"ש דהסיכה היתה ע"ג דופנות השה, ואכתי צע"ג דבסי' צ"א מוכח מהמחבר עצמו דרק בחום דצלי שהוסר מאש שייך פלוגתא דתתאה או עילאה:

[ג] וכן אם נפל וכו' גוער וכו'. הגרע"ק הקשה איך נתיר לו לנער הא לענין שבת קיי"ל דהמגיס חייב משום מבשל ומכ"ש המנער וה"נ יעבור על איסור מבשל דאלו לא היה מנער היתה הטפה עומדת במקום שנפלה וע"י ניעור יערבה בכל הקדרה ואולי ירגיש טעם החלב ויהי' מבשל ואם לא ירגיש הו"ל מבטל איסור לכתחלה), ונ"ל דמכאן ראי' דאין בישול אחר בישול בבב"ח בכה"ג דהחתיכה כבר נאסרה מחלב דדוקא בשר מבושל עם חלב מבושל אסור לבשלם פעם שנית אבל לא כשכבר נאסרה החתיכה מחמת חלב, דהפמ"ג בסי' ק"ה סק"ב בד"ה עוד למדתי כ' דהנכבש בחלב אסור לבשלו דעושה מהיתר, איסור דכבוש מותר מדאורייתא אבל חתיכה זאת קבלה טעם חלב בהיותה בקדרה והפמ"ג שם מסיים בצ"ע בכה"ג אבל מכאן מוכח בהדיא דבכה"ג אין איסור

והנה החו"ד כאן כ' דכיון שהחתיכה למעלה מהרוטב הוה כנצלה בחלב ואינו דאורייתא, אבל במחכ"ת א"א לומר כן כמ"ש בסק"ב דא"כ הי' כאן דין עילאה על הטיפה והי' מותר לרב דעילאה צונן אינו אוסר ע"ש באריכות, ואי משום מבשל איסור כשלא ירגיש טעם, י"ל דלא מבעיא כשנפלה לתוך הרוטב ודאי דשפיר עביד שמערב כדי שלא ישאר הטעם במקום א', אלא אפי' כשנפל על חתיכה וא"י לאיזה י"ל דשפיר עביד כדי להנצל מאכילת איסור כשיאכל החתיכות ויזדמן לו אותה חתיכה שנפל עליו, ובפרט דכן דרך המובשלים לנער כדי שיתבשל מהר, שוב מצאתי סברא זאת בספר הפלאה כיון שע"י ניעורו ינצל מאיסור ויהי' מותר בבירור ובלא ניעור א"א לאסרו בבירור לכן מותר לו הניעור

[ד] נוער. כאן ארשום הקיצורי דינים המסתעפים מכל סעיף זה הנובע ממשנה וסוגיין דטיפת חלב כי רבה היא ויש בזה ז' מחודשים וזהו החלי בעזה"י

א) חתיכה שכולה חוץ לרוטב ממש דהיינו שמונחת על חתיכה אחרת והתחתונה בולטת ג"כ קצת מהרוטב ונפלה ש"ח על עליונה, וכן שאר איסור צלול בעינן עכ"פ ס' באותה חתיכה נגד הטיפה להתירה ג"כ, ומשום דכולה חוץ לרוטב נותנין לה גם חומרת צלי לאסור ממנה כדי נטילה אף שיש בה ס', ואם אין בה ס' ונאסרה אז כשיש עכ"פ בכל הקדירה ס' ואז או תה חתיכה אסורה כולה והחתיכה שתחתיה אסורה כ"נ, ובזה חמור כאן מצלי דבצלי קיי"ל דבעינן בכל הנוגעים באותה חתיכה שהאיסור דבוק בה ס' ואותה חתיכה אסורה רק כ"נ, וכאן מחמת שהאיסור צלול וגם יש הבל הקדירה קצת נאסרה כולה ולא מועיל לה מה שיש ס' בכל הקדרה, וכ"ז בלא ניער אותה החתיכה להשקיעה לתוך הקדרה אחר נפילת הטיפה עליה רק נוטלה משם או הניחה כך עד שנתקרר, אבל אם ניערה או כיסה הקדרה אז אם לא היתה בחתיכה עצמה ס' נגד הט פה נעשית נבילה ובעינן ס' בקדירה נגד כל החתיכה והחתיכה עצמה אסורה לעולם, ואם היא חהר"ל אין לה ביטול בין החתיכות וכל החתיכות אסורות רק הרוטב מותר כשיש ס' נגד כל החתיכה, ואם כיסה נאסרה הכיסוי תיכף שנגעה באותה חתיכה, ואם הי' באותה חתיכה ס' דאז לא נאסרה רק כ"נ מחומרת צלי כמ"ש בסמוך אף שניערה אין אומרים איסור דבוק על הכ"נ שנצריך ס' נגד הכ"נ דאין זה צלי ממש, ואפי' בצלי ממש רוב פוסקים ס"ל דאין אומרים חנ"נ בכ"נ או כ"ק ולק' אות ג' יבואר

ב) אם נפל חתיכת חמאה על בשר שלמעלה מהרוטב ונמסה עליו הוה איסור שמן וצלול כיון שנמס מחום החתיכה, אבל אם נטלה קודם שנמסה א"צ רק נגד מה שנמס ממנה ונבלע בחתיכה

ג) אם ניער בסוף אבל בתחלה הי' ס' בחתיכה נגד הטיפה דכתבתי באות א' דהחתיכה עדיין אסורה כ"נ מחומרת צלי ורצה החו"ד לפסוק דבבב"ח אמרינן דגם הכ"נ הוה איסור דבוק ובעינן ס' נגד אותה הכ"נ, ומסיים כיון דכל איסור הכ"נ אינה באה מתורת בישול דבבישול אין דין כ"נ לכן אינו חשוב בב"ח דאורייתא לומר בה א"ד, ומדברי השיך כאן סקט"ז ובצ"נ סק"ט משמע דבכ"ע אין אומרים בחצי חתיכה א"ד אפי' בבב"ח, ולפי"ז י"ל להיפוך גם לקולא אפי' לא הי' ס' בחתיכה כה שלא נעשה נבילה כולה רק כ"נ שבה, ואף דאנן אסרינן החתיכה כולה דהניעור מוליך הטעם בכל החתיכה וממילא נ"נ כולה ושפיר צריכין ס' נגד כולה דהניעור עושהו בישול, אבל עכ"פ דין חהר"ל לא נאמר עליה שלא תתבטל כלל כיון דאין עיקר איסורה רק בכ"נ רק באין ה"מ נצריך ס' נגד כל החתיכה ובפרט אם הבשר כחוש דודאי אין עיקר איסור רק בכ"נ, ובש"א לעולם א"צ ס' רק נגד הכ"נ וגם כל החתיכה מותרת חוץ מהכנ"ט כיון