חידוד הלכה נה

דכיון דהצלול א"צ להפליט מהמלוח ולהבליע בהתפל רק שתקלוט המלח ותבלע

ובזה נבוא לפשרת החו"ד ולחלק בין הרבה למעט דאם הי' הרבה חלב עד שכיסה כל החתיכה עם המלח שעליו ממילא נשקט כח המלח, ובחלב מעט אסור דהחלב קולטת כח המלח במהרה ונבלעת וממילא גם החלב נאסרת מהבשר מכ"ש, ובדין דהצ"צ שהדיח בשר בע"פ בשכר דהתיר מטעם דהשכר אינו כולו חמץ דהרוב מים בו ולח בלח לא נ"נ, ועוד נ"ל להתיר שם וגם בחלב דידוע דשכר וכן חלב מתוקה נפגמים מרוב מלח ובע"פ נט"ל מותר, ואם הי' המעשה בפסח ודאי דמשהו יש וגם נט"ל אסור בפסח

קו"א לסק"ט. בסק"ט פלפלתי בקושית הצ"צ באיסור דהתפל צלול נגד ההיתר דסי' ס"ט דגם מים מועטים מבטלים כח המלח, היטב אשר דברתי שם ע"ש. אמנם אכתי יש לעיין בזה דהש"ך בסי' ס"ט סקל"ג ובט"ז שם סקי"ח כ' דכשהדיח בשר בכלי חולבת אם מלוכלך מחלב ממש להרש"ל אסור אם לא היה רק מעט מים בכלי ומשמע שנאסרת הכלי מחמת מעט לכלוך החלב וגם הבשר נאסר, ובס"כ שם כ' הרמ"א ג"כ דבכלי חולבת מלוכלך אסור והט"ז שם רצה לאסור בלא לכלוך רק כשהיתה הכלי ב"י, רק הש"ך סתר זה דבלע של ב"י בלא לכלוך בעין אין אוסר דאין מליחה לכלים להפליט

וידוע דטעם שאמרו אין מליחה לכלים להפליט הוא ממקור דטהור מלוח וטמא תפל כמבואר בש"ך סי' ק"ה ס"ק מ"ב, וא"כ לדברינו בסק"ט דחומרת תפל צלול אינו במליחה לקדרה דבמליחה זאת דדי בהדחה וגם מים מועטים מדיחים אותו וא"כ הו"ל רק כשאר טמוט"ת דבלתי חומרת צלול אין המלוח בולע מהתפל והצלול אינו עושה איסור במליחה לקדרה ואדרבה עושה הדחה וא"כ למה אסור אפי' כשהכלי מלוכלכת בשיורי מאכלי חלב להבשר ואדרבה יותר הי"ל לאסור הכלי דהבשר המלוח מבליע בהתפל אבל הבשר אינו בולע מהתפל, לכן אני אעמוד על משמרתי דסק"ט דבאמת הדבר תולה בין החילוק דמליחה לקדרה ובין המליחה דלאורחא רק אוסיף בטעמא עמא קצת לתיקון הענין, דהחו"ד סק"ט כאן כ' דהא דאמרו שיעור שהייה במלח ובפחות משיעורו אין אוסר היינו דוקא בגוש שאין המלח עושה פעולתו בו מהרה אבל בלח תיכף נמס המלח ועושהו אנמ"מ ע"ש באריכות, ובזה ניחא הכל דשם בסי' ס"ט בלכלוך חלב ממש ואותו הלכלוך נמלח תיכף עד שאנמ"מ כשנוגע המלח בה והלכלוך נאסר תיכף וממילא הוה כשניהם מלוחים ואוסר להבשר תיכף דכששניהם מלוחים שניהם נו"ט זב"ז וזב"ז

ולפי"ז היטב מתורץ קו' הצ"צ דכשהצלול נתמלח ונעשו שניהם מלוחים וכ"ז רק או במלוח דלאורחא אפי' בהדחה קצת, או במלוח דלקדרה ואין שם רק לכלוך אבל אם הי' מים שם אפי' מועטים ודאי דמחלישים כח המלח, ונ"ל דהמורה יראה אם הצלול נתמלח עד שאנמ"מ אז ודאי דבטל דין טהור תפל דהא עכשיו שניהם מלוחים, ובקו"א שבסוף הסי' אפלפל עוד בעניני מלוח בס"ד

[י] ושניהם אסורין, לשון זה תמוה דהא האחד הי' איסור בלא"ה והיל"ל אם התפל צלול נאסר, ולעיל בסק"ט ובקו"א לשם ביארתי הדינים היטב מתי הצלול אוסר ומתי מכשיר ומתיר ע"ש באורך

[יא] או כלי אוסר, עפמ"ג דרק כ"ק אוסר בכלי לכן כ' הרמ"א דבכלי עץ קולף מקומו, ולפי"ז יכול להגעילו ע"י עירוי ומ"מ מחמיר להגעילו בכ"ר, ודע דהא דכאן כ' הרמ"א להחמיר יותר בציר מבמליחה דציר אפי' ממליחה מועטת אסור והסברא פשוטה, דכל ציר הוא מזיעת המלח ומה לי אם בא ממלח הרבה או ממעט, וכ"ז בציר של קודם כלות ש"מ דכן משמעות הש"ע דהא לא כ' צד חומרא שניה דהציר של אחר ש"מ אוסר רק חומרא דמליחה מועטת, והטעם דהציר של אחר ש"מ הוא מוהל בעלמא דזהו ההיתר דמעשה דרש"י, ובבשר שכבר הוכשר ונמלח שנית לא שייך זה דפסק כח המלח אחר ש"מ, ובסי' ע' הארכתי בזה

[יב] שבירה. צ"ע דלעיל בסק"ב הבאתי בנשתמש בכלי איסור יכול להשתמש בה צונן לח או יבש אפי' חריף ע"כ כמה פרטים בזה וא"כ שבירה ל"ל, ויש לדחוק דה"ק ינקבנו באופן שלא יבוא להשתמש בו לח רותח או חריף, והדין נובע מפינכא דר' אמי דתברה ואף שהי' יכול לשמש בה צונן, וע"כ דכלי שרגיל להשתמש בה רותח חיישינן שיבוא להשתמש בה רותח וישברנה

סעיף ו

היכי אמרינן דאין מליחה אוסרת רק כ"ק כשאין שום אחת מהחתיכות שמינה [יג] שאם היתה אחת שמינה אסורה כולה, וכן חברתה אסורה כולה שהשומן מפעפע וע"ל סי' ק"ה

[יג] שאם אחת שמינה. וזה לא משכח"ל רק בבשר וגבינה דאז די לאסור שתיהן ע"י שאחת שמינה כמ"ש הש"ך סקי"ט, אבל בשאר איסורים בעינן שיהי' האיסור שמן וגם מלוח אז מפעפע בהיתר כחוש אבל אם ההיתר לבד שמן אינו מפטם את האיסור הכחוש שיחזור ויבליע בההיתר כמ"ש הש"ך בסי' ק"ה ס"ק כ"ח דלא אמרינן במליחה היתר מפטם לאיסור ובפרט בטמוט"ת לכ"ע לא אמרינן היתר מפטם, וק"ל דא"כ דבמליחה אין ההיתר מפטם להאיסור לעשותו כשמן ויבליע בחבירו וא"כ גם בבשר וגבינה תינח שהגבינה תיאסר מהבשר השמן אבל איך נאסור הבשר השמן מהגבינה כיון דהגבינה כחושה ואיך כ' הש"ך דבבשר וגבינה כשאחד שמן ר"ל הבשר נאסרו שניהם, והמחבר אפשר דס"ל פיטום גם במליחה אבל הש"ך דלא ס"ל פיטום איך כ' בס"ק י"ט כלומר וכו' וכוונתו דלא משכח"ל שיאסרו שניהם רק בבשר וגבינה דאין פיטום ור"ל בשאר איסורים לפעמים אין איסור בא מחמת השומן דאחד משום דבעינן שיהי' האיסור השמן, אבל בבשר וגבינה כל א' חשיב איסור לגבי חבירו וא"כ תינח שהכחוש נאסר מהשמן אבל איך יאסור השמן מהכחוש, ולעיל בדברינו סוסק"ח דגם המחבר דס"ל פיטום אבל עכ"פ אינו אוסר רק כ"ק אפי' בשמן ושם מיירי שהי' מליחה דלאורחא ושהדיחו ורק משום דלא הי' שרי' כדבעי לכן די בקליפה, לכן נ"ל דגם בבשר וגבינה אין שניהם נאסרים מדינא, מיהו לדידן. אין נ"מ רק בה"מ דבאין ה"מ בלא"ה אנן אוסרין הכל דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן

סעיף ז

הא דמפלגינן בין נאכל מחמת מלחו או אנמ"מ דוקא חי אבל [יד] צלי רותח שנפל למלוח אפי' נמ"מ בעי קליפה, ואם יש בו בקעים או שהוא מתובל בתבלין והוא צלי רותח כולו אסור: הג"ה. [טו] וה"ה אפוי ומבושל, וי"א דאפי' צוננים דינא הכי וכן יש לנהוג אם אין ה"מ

[יד] צלי רותח. הש"ך סקכ"א כ' כאן ג' שיטות, ושיטה אמצעית בשם רש"י דרק צלי רותח בעי קליפה אבל צונן סגי בהדחה, ותימא דהמעיין ברש"י שם בפ' כ"צ דע"ו יראה בהיפוך דהא שם מיירי בקרבן פסח צונן ואפ"ה