חידוד הלכה נד

בגוש רותח דיש דוחקא ורותח ובכה"ג אוסר בלא רוטב, וכ' החו"ד דלא שייך חיבור בדבר לח ואם נוגע קילוח בקדרה אצל אש א"צ רק נגד הטיפות הנוגעות בשולי הקדרה ממש ולא נגד הטיפות המחוברין באותן הטיפות, משמע דבגוש שנוגע קצתו בעינן ס' נגד כל הגוש, ובדברינו בסי' צ"ב סקי"ז הארכתי בענין זה לסתור ע"מ לבנות ממשניות דטבו"י וכאן קצרתי

סעיף ה

מלוח שאנמ"מ כעין מליחה לקדרה ושהה כדי מליחה לקדרה כ"ו שלא הדיחו מקרי אנמ"מ: הגה. [ז] וי"א דאחר ששהה ש"מ אינו מקרי אח"כ רותח, ולצורך גדול כגון בה"מ וס"מ נוהגין לסמוך אהמקילין אבל בלא"ה אין להקל כלל וכו'. ומלוח כעין דבעי לאורחא אפי' אחר שהדיחו חשוב אגמ"מ כ"ז שלא שראו במים ומקרי רותח [ח] לאסור ב"ק, ואין חילוק בין אם המלוח עליון והתפל תחתון או להיפוך לעולם המלוח מבליע בתפל ואינו בולע ממנו הלכך בשר וגבינה המלוחים שנגער זב"ז צריך לקלוף מקום נגיעתם, ואם א' מלוח והשני תפל המלוח מותר בהדחה והתפל בעי קליפה: הג"ה. וי"א דכל מלוחה בס' ועס"י ק"ה כיצד נוהגין, והא דטהור מלוח וטמא תפל מותר היינו כשהתפל יבש אבל אם הוא [ט] צלול נאסר הטהור וכו' [י] ושניהם אסורין וכו'. ואם הם יבשים אפי' מלוחים או לחים ולא מחמת המלח סגי בהדחה: הג"ה. כל ציר מבשר מלוח אפי' לא נמלח רק לצלי חשוב כרותח לכן אם נפל הציר על גבינה [יא] או כלי אוסר דאפי' במקום שהבשר לא חשוב רותח, הציר חשיב רותח וציר בשר איסור שנפל על הצלי בעי הגעלה וכ"ח [יב] שבירה, ואם לא נפל רק על מקום א' שבכלי עץ וכיוצ"ב קולף מקומו ודיו

[ז] וי"א דאחר ש"מ לא מקרי תו רותח. פלוגתא זאת תולה בפלוגתא דמעשה דרש"י המוזכר בסי' ס"ט ס"כ ורש"י שם ס"ל דאחר ש"מ לא חשיב עוד רותח אף שלא הדיחו ולכן התיר שם כשהניחו בכשא"מ וכו' והחולקין ס"ל דכ"ז שלא הדיחו מקרי רותח ע"ש ונ"מ גם לשאר איסורין

[ח] לאסור כ"ק. היינו בכחוש אבל בשמן לכ"ע בס' וגם קליפה כלק' סי' ק"ה, ואנן אין בקיאין בין כחוש לשמן ומשערין תמיד בס' כלק' בהג"ה, והמחבר סתם כאן וכ' סתם כ"ק ולא חילק בין כחוש לשמן לקמן גבי מלוח דבעי לאורחא אפשר כיון דכ' שם דהדחה לא מועיל שם רק שריה במים וא"כ כיון דעכ"פ הדיחו תו לא אוסר עד ס', ולכן כ' שם המשל בבשר וגבינה וסיים דיקלוף שניהם, ולכאורה קשה נהי דלבשר די בקליפה דהגבינה כחוש ולא מבלעת רק כ"ק אבל הבשר אם הוא שמן מפעפע לגבינה בכולה ואף דהמחבר ס"ל בכ"ד דגבינה סתמה כחושה ואין אומרים פיטום במלוחה אבל הבשר אין סתמו כחוש ויותר שכיח שמנונית בבשר ועכ"פ הי' צ"ל דאם הבשר שמן אוסר וע"כ כמ"ש דשם קאי אהדיחו רק שלא שראו לכן הקיל לאוקים אדינא דסתם מליחה בקליפה, אבל אם גם לא הדיחו ודאי דעכ"פ בשמן אוסר בס' וקליפה, וע"ל סקי"ג לענין היתר מפטם דלק' ס"ו

[ט] צלול נאסר הטהור וכו'. כ' הש"ך סקי"ד דחלב רך שאינו מהותך לא מקרי צלול, הצ"צ הקשה אדין זה דצלול למה לא נאמר להיפוך דהצלול כמו הדחה ומחליש המלח של חברתה ולא שיוסיף עוד אומץ להמלח דכן בסי' ס"ט דהדחה מועטת מחלשת כח המלח, ותי' דאדמחליש בלע קצת וחמץ במשהו, ע"ש דמיירי שהדיח בפסח בשכר, והחו"ד כאן סקי"א תי' דשם אין אוסר רק בשיעור כבישה לא שייך לומר אדמחליש דאז כבר החליש, אבל כאן המלח אומר מיד שייך אדמחליש, וגם לא דמי לתרנגולת מלוחה שנשרה במים שנמצא שם חטה דאין אוסר, דשם בעינן שהמלח יפליט מהחטה ויבליע בתרנגולת ושני פעולות אלו אינו יכול לעשותם ברגע של אדמחליש וכו', וכ' עוד דלפ"ז עכ"פ לא יאסרו רק כ"ק כמו באדמיקר דבסמוך, ולפי"ז ק"ק דכאן כ' המחבר שניהם אסורין דמשמע לגמרי ובקליפת אדמיקר פסק המחבר לעיל דאם לא קלפו ובשלו כך כשר בדיעבד, ועכ"פ צ"ל דהצלול דכאן מיירי שאין שם רק מעט צלול שלא נוכל לחשבו להדחה כגון שאינו מכסה אפי' טובי החתיכה רק מלחלח המלח ועושה כעין ציר אבל אם הי' צלול הרבה שנוכל לחשבו להדחה ודאי דלא נאסר רק כ"ק זת"ד

והנה כל מעיין ישפוט בצדק ויראה דוחקים רבים בדבריו במחכ"ת, דלדבריו דהדחה אף שמחלשת כח המלח מ"מ אדמחליש בלע כ"ק א"כ כשמדיחין הבשר ממלחו יבליע כ"ק עכ"פ ואם אין כדי להדיח יאסר כולו, והרב כ' בסי' ס"ט ס"י דאפי' מים מועטין בכלי מבטלים כח המלח, ומעולם לא שמענו שכשבא מים על מלוח יעשהו כציר, וא"ל דשאני דם דאין המלח מכניסו לבשר לעולם רק פולטו כ"ז שאינו בכשא"מ, דא"כ מה מקשה הצ"צ ומאי תי' החו"ד הא אין קושיא וא"צ תירוץ הא בסי' ס"ט דאמרינן מים מועטים מבטלים כח המלח מיירי לענין דם דליכא למיחוש לבליעה כ"ז שאינו מניחו לכשא"מ ודי במעט מים משא"כ בשאר איסורים, ועוד דהרמ"א פוסק שם בס"כ דלא כמעשה דרש"י וגם שם לא פסק כח המלח אחר ש"מ, ועוד דהש"ך שם בסקל"ב כ' דלהפוסקים כרש"י אפי' מעט מים א"צ רק אותו המוהל שיוצא מהבשר עצמו מחליש כח המלח, ונמצא שקושית הצ"צ לדעת החולקים ארש"י עומדת במקומה וגם שם הי"ל לאסור

ולתרץ עיקר הקושיא נ"ל בהקדם דהמחבר כאן מחלק בין מליחת בשר לקדרה דדי בהדחה ובמליחה דלאורחא בעינן שריה ואין די בהדחה, ולפי"ז א"ש הכל דבאמת בסי' ס"ט דמיירי במליחה לקדרה לכן גם מים מועטים דינם כהדחה ומחלשי כח המלח, וכאן דמיירי בחומרת תפל צלול מיירי במלוח דלאורחא כדמוכח מהלשון של המחבר כאן, וע"ז אמר הרמ"א בחומרתו בצלול ובמלוח זה דאין מועיל לו הדחה רק שריה אה"נ דמעט צלול ילחלח רוב המלח שעל חברתה דכן טבע המלח כשמרגיש לחלוחית ונעשו שניהם כמלוחים, וראה ודוק בלשון הרמ"א בדקדוק וז"ל, „מאחר שאנמ"מ בולע מאיסור שאצלו“ ולכאורה למה כ' טעם זה דאנמ"מ אטו לא ידעינן דכל דיני איסורי מליחה מיירי באנמ"מ הא המחבר פתח דבריו באנמ"מ, ועוד הא הרמ"א עיקר חידושו כאן משום הצלילות והיל"ל מאחר שהוא צלול מקבל מהר כח המלח וכה"ג, וע"כ דה"ק מאחר שגם אחר הדחה עדיין אנמ"מ דכן כ' המחבר במלוח דלאורחא לכן פעולת הצלול כאן אינו להחליש רק לחזק המלח, והמחליש במליחה דלקדרה הוא המחזקו במליחה דלאורחא ובזה שקטה תלונת הצ"צ

העולה מזה לדינא דחומרת הרמ"א בצלול תפל אצל מלוח אינה במלוח לקדרה רק במלוח חזק דלאורחא אבל במליחה דלקדרה ודאי דהצלול יפעול פעולת חלושה להמלח כמו הדחה, ובפרט אם גם מליחת קדרה לא הי' רק מליחה מועטת ודאי בכה"ג הצלול יתיר הכל וא"צ ה מ ג"כ, וכ"ז כשהצלול הוא מהתפל והוא היתר אבל אם הצלול עצמו איסור כגון בשר מלוח עם חלב צלול, ולכאורה י"ל