חידוד הלכה נג

כ"ר רק בחוץ אין בו דין תתאה גבר לאסור בכולו רק כחום דצלי דרק בכ"ק אסור ולא כולה אפי' התחתון חם, וצ"ל דכן הכריעו להלכה שלא להחמיר להצריך ס' נגד כל האיסור רק בגוונא דתוחב כף בקדרה, ואין כאן מקום להאריך כ"כ ואי"ה בסי' צ"ב אבאר הענינים על בוריין, ובסי' ס"ט ס"ק ל' כתבתי אם איסור דתתאה אוסר בבב"ח גם בהנאה ובפתיחה דיברתי מזה באם לא הגיע למאבד"ר לענין הנאה

[ה] קליפה. הש"ך תמה בכאן ב' תמיהות, א' אמאי הבשר מותר אם לא קלפוה ולא הוצרכו ס' נגד הקליפה, ובחלב מותר כולה בתחלה, והט"ז תמה יותר שהרב עצמו כ' בכ"ד שצריך ס' נגד הקליפה כריב"א בתוס' פ' כ"צ דע"ו, ונ"ל דבאמת גם הרב ס"ל דבעינן ס' נגד הקליפה גם כאן ולא בא רק למעט שלא נאמר דהקליפה הוה איסור דבוק דעי"ז נצריך ס' נגד כל החתיכה וממילא גם החתיכה הזאת תהי' אסורה מטעם אפשר לסחטו לכן כ' סתם אם לא קלפוה ובשלו כך מותר, ר"ל שיש היתר להחתיכה והיינו ע"י ס' נגד הקליפה דבזה כ"ע מודים דל"א א"ד באיסור שע"י קליפה, עש"ך סי' צ"ב סקט"ז וסי' צ"ו סק"ט, אבל מדין דבעינן בקדרה ס' נגד הכ"ק לא מיירי כאן דסמך עצמו אמ"ש בכ"ד דבעינן ס' כמ"ש הט"ז בפרוטרוט, ונ"ל דגם מ"ש הרמ"א בסי' צ"ג דאם א"א לקלוף הכל שרי י"ל דהכוונה ע"י ס' נגד הקליפה רק שא"א א"ד, וראי' לזה דאיך י"ל שיתיר לכתחלה לבשל חלב שיש בה איסור קליפה שבלעה מבשר דעכ"פ עבר על איסור בישול שהחמירו ביותר דאפי' לחתות אש תחת קדרה של נכרי אסרו משום שיש באפר בליעת בו"ח כמ"ש בסי' פ"ז, וע"כ דמיירי ביש ס' נגד הכ"ק דאז אין בו איסור ולכן מותרת בבישול אבל בלא ס' אפי' לר"ת דהתיר לאכול בלא ס' אבל רק בדיעבד ולא לכתחלה עכ"פ, וע"כ דמיירי ע"י ס' נגד הכ"ק

והנה הגר"ע רצה להחמיר כשנאסרה חתיכה ע"י עירוי שלא נפסק הקילוח אפי' יש ס' דבזה הכ"ק דאורייתא, ורצה לדמותו להך דסי' ק"ז בעירה שומן על העכבר, אבל נ"ל דאין הנידון דומה, דשם החשש שמא בכל יום עירה שומן ונאסר ולמחר ג"כ ונאסר עוד הפעם עד כמה עיראות אבל כאן שאירע עירוי אחת א"א לאסור יותר מס' נגדה דלח בלח לא נ"נ, ואף דבבב"ח גם בלח נ"נ אבל החו"ד כ' כאן בס"ק י"ז דאין קליפה של עירוי מה"ת אפי' בלא נפסק הקילוח דאין איסור תורה בבב"ח רק כשנתבשל כמאבד"ר, ועוד טיפה ראשונה שנגעה בבשר אז לשיטתי' הוה מה"ת, אבל כשעירה עוד על מקום זה עצמו ועוד עירה ועוד עירה הוה מקום זה של הבשר שעירה עליו בא מבב"ח השני והשלישי וליש פוסקים כבר אזלא חומרת בב"ח ושפיר עכ"פ יש להתיר ע"י ס' נגד הכ"ק, ובחלב ישער בס' כפי החלב הסובבת את הבשר מעירוי ראשון דעכ"פ החלב שסבבה את הבשר בפעם שני כבר הי' הקליפה שסביב הבשר נבילה ואין לו שוב שם בשר לאסור רק בא מבב"ח ובאין ה"מ יש להחמיר על החלב ולומר דכל טיפה שעירה נאסרה כ"ק וכן לעולם וכל החלב כולה הם קליפות אבל בבשר אם יש ס' בתבשיל שני נגד הכ"ק שפיר דמי להתיר

קיצורי דינים מסעיף זה מסתימת הפוסקים

אם חתיכה דבוק בה מאיסור נפלה לתוך רותחין ודאי דתתאה גבר ואנן אמרינן א"ד וחנ"נ בכל איסורין וצריך ם נגדה, ובלבד אם שהה שם עד כדי שיסתפק בהיסח דעתו שמא עלה פ"א חוץ לרוטב דזהו טעם חשש של איסור דבוק דאמרינן חנ"נ, דאם ראה בשעת נפילתה וסילקה תיכף אזיל חשש זה ולא אמרינן א"ד וממילא א"צ ס' רק נגד האיסורין אבל אפשר לסחטו אמרינן גם בכה"ג ואסורה אם ניכרת והרוטב מותר כשיש ס' נגד החתיכה הדבוקה או נגד כולה כשאמרו חנ"נ, ובסי' צ"ב יבואר יותר, וכ"ז כשנפלו לתוך קדרה, ואם נפל לח צונן על חתיכה חמה הבלועה מאיסור רצה הפ"מ בסק"ה ליתן שם רוטב על הלח צונן שנתחמם מתתאה חם, אבל לענ"ד א"א לומר כן, דבסי' ק"ה איתא בהדיא דאין החם מחמם לעליון כ"כ עד שהעליון יבלע ממה שעליו ומכ"ש שלא נאמר שהלח הצונן נתבשל מזה ונעשה כרוטב לחזור ולהפליט מהגוש שלמטה, ועוד דדין תתאה חם נגד הצונן שעליו דומה למלוח שמבליע בתפל ואינו בולע מהתפל וממילא אין להתפל דין מלוח במה שנוגע במלוח שאצלו ואיך נאמר שהלח הקר נעשה רותח שיהי' לה דין רוטב כאלו נתחמם באש, ואם נפלה חתיכה חמה לקדרה צוננת הכל מותר דאין על הצונן שם רוטב לכ"ע להפליט הבלוע, עחו"ד סק"ו, ונ"ל, דאפי' לרב דעילאה גבר היינו באיסור בעין ולא בבלוע, וצלי רותח להמחבר אם הוא כחוש אין אומרים בו תתאה גבר, ולדידן דאין בקיאין בין כחוש לשמן אמרינן תתאה אבל רק לאיסור בעין אבל לא נאמר דין תתאה למר ועילאה למר נגד בלוע דכלל אמרו אין בלוע יוצא בלא רוטב וחוץ לקדרה אין שום רוטב, ועי' סי' ק"ה ס"ז דחוץ לקדרה אין שום דין תתאה אפי' לבעין רק דין צלי ועי' בדברינו לעיל בסק"ד בענין זה, והבירור יבוא לק' בסי' צ"ב בס"ד, וכל כ"ר י"ל דין רותח אפי' הוסר מאש כ"ז שהיס"ב ומפליט ומבליע כאחד ואפי' שניהם יבשים דהוה כצלי קדר, ובה"מ גם בכה"ג יש להתיר כדין חם בחם בלא רוטב, דכשאין רוטב גם הבל קדרה אין כאן, ובסי' ק"ה אבאר מזה

בהא דכ' הרש"ל דדבר גוש אינו מתקרר מתתאה צונן, נ"ל דהיינו לענין שאם נפל עליו איסור קר, כלומר אם נפל גוש חם על חתיכה קרה לא נתקרר הגוש לגמרי רק דופנו דהוא קליפתו נאסרת ואוסרת התחתון מחמת אדמיקר ואחר שבלע נתקרר תיכף אבל אמצעיתו לא בלע מהתחתון הצונן אז וגם לא נתקרר עכשיו, ונ"מ שאם חתך באמצעיתו בסכין היתר נאסר כ"ק וכה"ג, אבל ודאי דדופנותיו חוץ ממה שנאסרו כ"ק אבל תיכף נתקררו ותו אין אוסרים להנוגע בה, שוב ראיתי בספר הפלאה שהעיר מזה וכתב כן, ואם מונח איסור חם אצל היתר קר או להיפוך מבואר בסי' ק"ה דסגי בקליפה אפי' לדידן, והט"ז שם כ' להחמיר ולדון בהם כדין מליחה דאם האיסור מלוח וההיתר תפל דאסור דהמלוח מבליע בתפל ואינו בולע ממנו וא"כ אם האיסור תפל מותר, וה"נ כך אם האיסור חם מבליע בההיתר הקר ולא בהיפוך אם האיסור קר אין ההיתר החם בולע רק לכל היותר קליפת אדמיקר, ולפי דבמליחה הדין דאם האיסור התפל הוא צלול דנאסר ההיתר המלוח באה"מ וה"נ כן אם יהי' האיסור הקר צלול, ובה"מ יש לסמוך אהרמ"א דבהונחו זה אצל זה להתיר בכל אופן אם אחד קר בזה אצל זה, וגם בזה על זה דתתאה חם גובר היינו לאותה שעליה אבל לא מחמם את השלישי שמונח ע"ג אותה שעליה

הרמ"א בסי' ק"ה כ' דגם באוכל נגד כלי שייך תתאה, ונ"ל דרק לקולא משכח"ל דאם הניח מאכל חם ע"ג כלי קרה דלא נאסר רק כ"ק דלא עדיף מעירוי אבל להחמיר כשהניח אוכל קר ע"ג כלי חמה לא נחמיר בזה, חדא דכלי תוכף שנתרוקן ממנה המאכל תו אינה כ"ר כמ"ש הט"ז סוס"י צ"ב ודינה ככ"ש ואין בה איסור, ואם הוחמה ע"י אש ולא הגיע לחום ליבון או הגעלה או בכ"ח, ואם סחף כלי קרה ע"ג מאכל חם א"צ נגד כל הכלי דבכלי לא אמרינן חם מקצתו חם כולו כמו בכף שתחבו שא"צ רק למה שתחבו וכאן לא היתה תחיבה ודי בס' נגר מה שנתחמם ממנה

הש"ך בסי' ק"ה כ' בס"ק כ"ג דמכלי יוצאת הבלע בלא רוטב ודי בלח קצת לאסור בכולו, וצ"ל ג"כ בחם מחמת האור ולא בחם שעירו מתוכה רותחין, או בסכין שתחבו