חידוד הלכה נב

בכה"ג לענין חתיכה שנתבשלה בדמה, וא"כ בסכו בשמן של תרומה ונאסר הבשר לזרים בכ"ק וא"כ ממ"נ אם אנו רוצין ליתן לקליפה זאת דין שלא תתבשל בתוך הבשר א"כ סבירא לן שהשמן הלך מהקליפה להלן וא"כ נולד האיסור שעל הקרבן בתערובות דקודם שסכו לא הי' בקרבן זה שום איסור זרות, וכיון דלדידן חומרת דשיל"מ לא מחמרינן בכה"ג לכן גם חומרת רב דמינו לא נחמיר בכה"ג דכל חומרת דשיל"מ לדידן נובע מהא דמב"מ כסברת הר"ן בפרק השותפין כדיוע, וא"ל דא"כ גם בהא דפריך הש"ס לרב בחולין קע"ב בטיפת חלב שעל חתיכת בשר אמאי החלב מותרת, כשיש ס' נגד הבשר הא החלב שנבלעת בבשר וחזרה ונפלטה לתוך החלב הוה מב"מ ולרב אין ביטול לישני דהאיסור בא להחלב בתערובות, י"ל שאני התם דהטיפות בזמן שהיו בלועים בחתיכה היו איסור מחמ"ע דכל בשר וחלב כשנתערבו נעשו שניהם איסור א' וכשחזרו ונפלטו לתוך החלב הוה חלב איסור בהיתר ושפיר הוה לרב מב"מ, דבשר וחלב כשנפגשים בתוך בישול אין זה כאיסור שנתערב בהיתר רק נעשה איסור משניהם יחד, אבל קליפת אדמיקר למר כשהעליון צונן ולמר כשהתחתון צונן קודם שנבלע בהקליפה לא הי' איסור וכשנעשה איסור קדמה התערובות ודי להצריך ביטול ס' ולא לאסור בכ"ש מכח מב"מ

עוד נ"ל דהך איסור קליפה של אדמיקר אינה אלא לשמואל דתתאה גבר ואם התחתון צונן והעליון רותח והתחתון מקרר להעליון בזה אמרינן שפיר קודם שגובר הצונן בולע כ"ק ולא יותר דבתוך כך בא הצונן וגובר, אבל לרב דעילאה גבר ואם הוא צונן אז העליון גובר ומקרר את התחתון ליכא אפי' כ"ק בלע, ואף שזהו רעיון חדש לא נמצא בין הראשונים והאחרונים אבל לפי פירושם של תיבת אדמיקר הוא דבר מוכרח כמו שאבאר, דהרבה מהמפורשים פירשו דאדמיקר לשון כובד כלומר בשעה שבא העליון החם ומכביד על התחתון אף שקרירת התחתון גוברת לקררו אבל הכובד של החם עדיין מבליע כ"ק, עי' או"ה בשם המרדכי, ולכאורה הכוונה דרק הכובד של החם עושה בליעה דאם כל דבר המונח על התחתון עושה כבידו בליעה אם גם בצונן על צונן תאמר כן, ועוד איזה שיעור תתן לאותו כובד, וע"כ דרק החם המכביד על הקר עושה רושם בלע, דכן אנו רואים במלאכת החייטים כשרוצין ליתן קושי לבגד ולצחצחו מכבידין בברזל חם מאוד ומלחלחים הבגד ואז נתקשה ונצחצח פני הבגד אבל הכובד הצונן אינו עושה שום פעולה בבגד הקר, וכן להיפוך אם התחתון חם והעליון קר אין שום פעולה ניכרת, ולפי"ז שפיר אמרתי דהכ"ק של אדמיקר לא שייכא רק לשמואל דהעליון חם והתחתון קר וזה דומה למלוח ותפל המבואר בסי' ע' וגם לק' ס"ה דהמלוח מבליע בתפל אבל אין התפל מבליע בהמלוח, אבל לרב דעילאה גבר ואם העליון קר אין איסור דנתקרר הכל מקרירות העליון, אבל איזה קליפה תבלע ע"י כובד הקר, וממ"נ אם התחתון החם מבליע יבליע בכולו ואם העליון מבליע הא כשם שאין התפל מבליע במלוח כן אין הקר מבליע ואין כובד הקר עושה שום רושם וע"כ לרב כשהעליון קר אין שום בליעה, והא דפריך בפ' כ"צ דפ"ו מסכו בשמן של תרומה יקלוף (דהעליון צונן ומבליע כ"ק ולא כולו דעילאה גבר ואתיא שפיר כרב) אלא לשמואל הא התחתון רותח (והי"ל לאסור בכולו) עכ"ל הגמ', וא"כ מוכח דגם לרב יש בליעה דכ"ק כשהעליון קר י"ל דאדרבה משם מוכח דאין העליון מבליע מחמת כובדו כשהוא קר, דז"ל רש"י, שם צונן היא דאוקירי מוקיר לי', ומ"מ קולף מיהא דאפי' צונן גמור מאחר שנצלה ויבש א"א דלא בלע פורתא עכ"ל רש"י

ולכאורה הרבה לדבר יותר מדאי ואין זה דרכו בקודש דבקיצור היל"ל דאוקירי מוקיר לי' ואדמיקר בלע כ"ק כמו דאמרינן לשמואל אדמיקר לי' באם התחתון צונן וע"כ דרש"י ידנו דהסברא של אדמיקר בלע לא שייך כשהעליון המכביד הוא צונן דפעולת הכובד ליכא רק כשהעליון חם, לכן הוצרך לפרש הקליפה בדרך זה דכיון דהבשר נצלה ודרך הצלי לבלוע בניקל אפי' אם הקר מגביר עליו, דבאמת כ' המחבר כן בסוס"י דכל צלי בולע אפי' בצונן, וכן במתני' שם כ' רש"י וז"ל דצלי בעי קליפה משום דבלע עכ"ל הרי דכן שיטת רש"י דדוקא דבר שכבר נצלה בולע מהקר ואין דרך לסוך הבשר אלא בסוף צליתו, וגם התוס' במתני' בד"ה ואם כתבו וז"ל דצלי בולע בצונן, ואף דרש"י נשמר מזה ולא כ' פירוש של אדמיקר לשון כובד רק פי' אדמיקר קודם שגברה הקרירות מלשון קר ולא מלשון כובד, וא"כ י"ל גם לרב דקודם שגברה הקרירה מבליע, מ"מ גם לפירוש זה א"א לומר לרב בעליון צונן כמו לשמואל בהתחתון צונן, דאיך נאמר דקודם שהצונן מגביר עצמו ומצנן בין כך החם מגביר ומחמם עד כ"ק ומפסיק מלהבליע יותר כאלו החלש עושה מלחמה עם הגבור וקודם שהגבור כובש המלחמה מקדים החלש ומבליע ופוסק תיכף, ואיזה זמן תתן לבליעה זאת ובשלמא במלוח נגד תפל אמרינן שיעור מליחה בכדי מיל אבל כאן לא ניתן שום זמן ומה יהי' דינם אם הניח העליון על התחתון רגע א' ונטלו תיכף ולא הי' זמן שהשני יגביר כנגדו וזה יפסיק בליעתו, האם יגרע בכה"ג ותאמר שברגע זאת הבליע בכולו כיון שיש בכחו להבליע רק השני גובר נגדו, ואם יהי' מונח עליו זמן ארוך אז לא יבליע הרבה כיון שהשני כבר גבר נגדו, ואיזה זמן ניתן לזה וע"כ דלכ"ע אין הבליעה באה משום צד רק הכובד החם עושה פעולה כ"ק בהתחתון הקר כטבע כובד החייטים, וזה באמת לא שייך רק באם העליון חם כסברת שמואל ולא כשהתחתון חם לרב ולכן אף לרש"י שמפרש אדמיקר בפי' הפשוט אב אפ"ה הוצרך לפרש הקליפה דסכו בשמן משום שהפסח כבר נצלה וצלי בולע בצונן משום דאדמיקר לא שייך לרב, וגם הש"ס שם לא פריך מסכו בשמן רק לשמואל, ולק' בסי' צ"ב בחידוד סק"ב ביארתי כמה מחודשים בפלוגתתם דעילאה או תתאה גבר, ובענין זה דתתאה גבר או עילאה הקשה הכרו"פ הביאו המ"ז סק"ז איך משכח"ל פלוגתא בזה יטעמו קפילא ארמאי, ואני הוספתי להקשות הא אפשר לישרא לטעום בשני היתירים כיוצ"ב אם התחתון גבר או העליון ולא יטעום למעלה מהחתיכה ששם הכדי קליפה אלא בתוכו וידע אם התחתון קיבל טעם מהרותח העליון או להיפוך

והיה נ"ל לדייק מסוגיא דכיצד צולין דאין הפלוגתא רק באם שניהם אינם בתוך כלי רק בחוץ כהא דסכו בשמן של תרומה דהיינו כשהעלוהו מן התנור סכו אותו בשמן קר, וכן בנפל מרוטבו על החרם כמ"ש התוס' שם בחוץ לתנור, וכן בנטף על הסולת דהסולת אינו בתנור, אבל בתוך הכלי שיש שם הבל וזיעה לכ"ע תתאה גבר וכן מבואר במכשירין פ"ה מ"י דרק הזיעה מתחתון על העליון מכשרת וגם בחוש נראה כן דזיעה עולה מהתחתון לעליון ולא להיפוך, וכן אם תוחב כף איסור לתוך קדרה לא אמרינן עילאה גבר והכף צונן ויהי' מותר, ואיך נוכל לומר בכל הנך דינים דלרב יהי' הדין בהיפוך דלא יאסור רק כשהקדרה שפכה ע"ג כף דזהו עירוי ולכ"ע אין אוסר רק כ"ק, ואם תוחב הכף בקדרה רותחת לכ"ע אסור וצריך ס' ואפי' נגד מה שבתוך אויר הקדרה שלא תחבו לתוך המאכל עצמו כמבואר בסי' צ"ד, וכן בסי' צ"ב ס"ח במחבת של חלב תחת קדרה של בשר, וכי יפלוג רב אכל הנך דינים שלא נגד החוש, וע"כ דלא פליגי רק בצונן וחם של חוץ לקדרה, ולכן לא ק' קו' הכרו"פ לטעמי' קפילא דבאמת כל שאין האיסור תוך הקדרה אין הבליעה באה ברגע א' רק מעט מעט ולכן כשיטעום ויאמר למשל שאין טעם בהתחתון מחמת חום העליון נאמר אולי עדיין לא נתפשט הטעם וכן להיפוך, כן הי' נראה בהכרח לומר מחמת דוחק הסוגיות אבל מה העשה והטור והמחבר בסי' ק"פ כ' להיפוך דרק בכ"ר אמרינן דין תתאה גבר אבל אם אין הרותח בתוך