חידוד הלכה נא

גמורה, ושם החשש דמליחה טובה ג"כ אפי' במליחה של הכשר דם כיון שיש דם כנוס בתוכה והוא מולח בצד החיצון ודאי דהחלב שבתוכה נעשית רותח וגם אין מחזיקין דם בב"מ ודמי לעופות ודגים וגם אפשר דגם שם אין איסור במליחה ראשונה של דם לפמ"ש בקו"א בסי' ע' ואכ"מ

עוד נ"ל לדון בדבר חדש דאין דין כבוש לעולם רק במשקה דאתי מעלמא ולא ממה שיש בו בטבע דגם לענין הכשר שע"י משקה אין דם האיברים מכשירים כ"ז שלא יצאו רק דם שחיטה שזב כמים מכשיר, ומכ"ש לענין לעשות כבוש כבישול, ושאני קיבה דהחלב בתוכה בעין, ועוד שהחלב שבתוך הקיבה י"א שחשובה כדם חיה משום שינקה מהאם ואינה חלב שחוטה, ובדרך זה א"ש למה הלב שהי' מונח מעל"ע בלא קריעה ושם הדם שבתוכו כנוס ולדונו ככבוש, וטעם שיע לא נאמר לאיסור כבוש דדם שכבשו דאורייתא וחמור מדם מליחה ובישול, וגם למליחה י"א דלא מהני שיעתו לדם בעין רק הא דמותר במלחו ולא קרעו משום דע"י מליחה נתייבש הדם שבתוכו, עי' ש"ך סי' ע"ב סקי"ג, וע"כ כמ"ש דכל משקה שכנוס עפ"י טבע במקום גידולו לא חשיב משקה לשום דבר עד שיקבצנו לתוך כלי, והלב טבעו כל ימי חיי הבע"ח להוריק הדמים בחזור ושוב בלא הפסק והדם האחרון נשאר בלא חזרה שנפסק הדפק

ובזה א"ש דתנן השוחט ולא מצא דם נאכל בידים מסואבות ופריך והא הודח קודם המליחה ונכשר במים, ותי' התוס' שהודח במ"פ וא"כ כיון שהלב יש בתוכו דם כנוס, ואף דעיקר הדחה משום דם שע"פ ובדם שע"פ עצמו לא נכשר י"ל דשאני דם שע"פ דאינו מכשיר דבעינן דם שיוכל לשפוך כמים עכ"פ ודם שע"פ אינו זב ואינו יכול לזוב, אבל דם שבתוך הלב נשפך אם קרעינן לי', וע"כ דכ"ז שלא ניטל ממקורו וממקום תולדות טבעו אינו משקה כמו יין שבתוך הענבים שאינו משקה לא להכשיר ולא לעשותם כבוש עד שיצאו, ושאני חלב שבקיבה שכבר נפרש ממקום תולדתו שינקה מאמה ועכשיו כמונח בכד, ואף שי"א דהוה כחלב שחוטה אף שינקה אותו מבהמה חיה היינו משום שנשתנה מדדי חיה ובא למעי עגל שחוט אבל עכ"פ מידי משקה לא נפק, ועוד דעיקר מה שחלב נחשבת בין המשקים להכשר מדכתיב ותקח את נוד החלב ותשקהו ושם הי' כנוס בנאד, ויש להעמיס כוונה זאת ברש"י הביאו הט"ז סק"א וז"ל, שלא יצא מדדי הבהמה בחייה ולא נאסוף רק מובלע בבשר, הרי דחשב ב' טעמים לא יצא ולא נאסף ודו"ק, וגם בחולב בשבת עיקר האיסור שעשה מאוכל משקה, וגם חולב תולדות מפרק דומיא דסוחט ענבים, ולא תקשה מהא דהשיב ר"ע לחכמים בסוף מכשירין חלב בהמה תוכיח דתחלתו וסופו משקה, אין הכוונה דבעודה בדדים היא משקה רק השיב להם נגד דין רצון בעלים ע"ז אמר דתחלתה כשחולב אותה הוא ע"מ לשתותו וגם סופה לשתותה משא"כ מי גשמים דאין רצון אדם בשעת ירידתם

אחר פלפולי זאת מצאתי בתוספתא טהרות פ"ב וז"ל, חישב על חלב שבכחל אינו מטמא על חלב שבקיבה מטמא עכ"ל, הרי להדיא כמ"ש דחלב שבכחל אינה משקה דזהו מקום גידולה ושל קיבה כבר נפרשה ממקום מעינה והקיבה ככדא בעלמא, ושמחתי שכוונתי לדברים שיצאו מפי קדושים

סימן צא סעיף א

בשר וגבינה שנגעו זב"ז בעי הדחה וכו' [א] ומותר לצור אותם וכו'

[א] ומותר לצור אותם וכו'. צ"ע מלק' סי' צ"ה ס"ו דמותר ליתן כד של בשר בתיבה אצל כד של חלב ובהג"ה שם מתיר לכתחלה ומיירי שם במגולים, עש"ך שם סקכ"ג, ולמה לא הגיה הרב כאן ג"כ דמותר לכתחלה, ואי משום דגם לשון המחבר יש לפרש כן א"כ גם שם לא הי' צריך להגיה דמותר לכתחלה, ואולי שם אחת לח וא"א להדיח ונראה דעת המחבר שלא להתיר לכתחלה הוצרך להגיה דמותר, אבל כאן בשני גושים ואפשר להדיח שניהם א"א לומר דהמחבר לא קאי אלכתחלה לכן לא הוצרך הרב כאן להגיה

סעיף ב. [ב] כל מידי דבעי הדחה וכו' אסור דילמא משתלי וכו' עד סוף הסעיף

[ב] כל מידי דבעי הדחה. לכן לא מתיר בסעיף א' רק כל א' במטפחת בפ"ע, והקיצור בדינים אלו לדעת הש"ך הם כך, אם שימש בכלי בחמין עראי או בצונן קבע כגון כלי שכובש בה ירקות וכה"ג אם הודחה היטב מותר להשתמש בה צונן היתר לח בדרך עראי, ואם השימוש דצונן לח הי' בלא קביעות כגון בפחות ממעל"ע מותר להשתמש בו רותח יבש אפי' בקבע, ואפי' יבש חריף (בלא דוחקא) ע"י קינוח, ולח חריף אסור (כגון בארשט מחומץ), וכ"ז בשאר כלים ובכ"ח אם שימש בה רותח אסור אפי' עראי וכן בשאר כלים אם שימש בהם קודם הגעלה או ליבון אסור, וכ' החו"ד דע"י שפשוף מותר אפי' לח, וסתם ולא פי' אם לח חריף דהא הש"ך עצמו מתיר ביבש חריף וצ"ע

סעיף ג

צריך ליזהר [ג] שלא יגע בשר ברחם שאם יגע בו אסור לאכלו בגבינה

[ג] שלא יגע בשר בלחם. ואם נגע אם בצד הקשה ידיח שם ואם ברך שבפנימי צריך גרידא, ובסוף הסי' יבואר אם נפל חלב צונן על הרך שבלחם דאסור מפני שנתפשט בין הבקעים, ובבשר גוש ליכא חשש זה ע"ש

סעיף ד

בשר וחלב רותחין שנתערבו יחד ואפי' בשר צונן והחלב רותח או חלב צונן לתוך בשר רותח הכל אסור דתתאה גבר, אבל חלב רותח על בשר צונן או בשר רותח לתוך חלב צונן קולף הבשר ושאר הבשר מומר [ד] ובמקום שהבשר צריך קליפה אם לא קלפו ובשלו כך מותר, והחלב מותר כולו, ואם נפלו זל"ז צוננין מדיח הבשר והכל מותר

[ד] ובמקום שצריך קליפה וכו'. עט"ז שזה דעת ר"ת בתוס' שהקליפה א"צ ס' נגדה, והריב"א ס"ל שצריך ס' נגדה, עי' פסחים בסוגיא דע"ו, וביד אברהם מביא ראי' לדעת ר"ת מגמ' שם דלרב דס"ל עילאה גבר ואם העליון צונן די בקליפה, וגבי סכו בשמן של תרומה דבעי קליפה וא"כ למה מותר לאכלן לחבורת כהנים הא כל מידי דבעי לדידן ס' אם גבי מינו לרב אסור בכ"ש, ואם איתא דלדידן בעינן ס' נגד הקליפה הי' איסור משהו לרב, וגם בסי' פ"ז הביא בס' הנ"ל ראי' זאת לענין דחום של תתאה למר או של עילאה למר אינה כבישול דא"כ היתה הבליעה נאסרת ואוסרת השאר, ולי נראה דאין ראי' מסכו בשמן כלל, דידוע דעת המרדכי סוף חולין דכל א סור שנולד בתוך התערובות ולא הי' האיסור בעולם קודם שנתערב בטיל אפי' בדשיל"מ ע"ל סי' ק"ג ברמ"א ו פ"מ סי' ס"ט