חידוד הלכה נ

כמ"ש הרשב"א דעל בשרה אין שום איסור לא נטיל עלי' שום חשש ריעותא, ואי משום החלב הדבוק בה אבל החלב לבדה לא תוכל לעלות חוץ לרוטב בלא הכחל, ועוד דגם החלב בפ"ע היא היתר כ"ז שלא נתבשלה ובשעת בישול שמתחיל האיסור כבר קדמו הששים ובטלום ותו לא מחזקינן חששות, דעד כאן לא מחזקינן החשש של עליה חוץ לרוטב אלא באיסור שהי' קודם הבישול ונפל לקדרה בדיבוק ואנן רוצין להסיר האיסור שהי' שם ע"י ס' שפיר חיישינן שמא עלה פ"א ולא הי' ס' ואף דגם בחתיכה שנתבשלה בל"מ לא הי' שם איסור קודם שהתחיל לבשל דדם האברים שלא פי' מותר, והששים שבקדרה קדמו להאיסור ואפ"ה אמרינן א"ד להצריך ס' בלא צירוף החתיכה ולאסרה אף שיש ס', י"ל דהחו"ד כ' כאן בסק"ו כלל חדש דבבב"ח לא אמרינן אפשר לסחטו במקום דלא אמרינן קודם איסור דבוק וחנ"נ, רק אם כבר אמרו בה א"ד וחנ"נ אז אוסרין אותה החתיכה מטעם אפשר לסחטו, אבל בשאר איסורים הדין בהיפוך דאפי' להפוסקים דל"א חנ"נ אפ"ה חומרת אפשר לסחטו אמרינן לאסור החתיכה, והסברא כך דבבב"ח כיון שכל א' בפ"ע שרי רק החיבור אוסרם ואם אין החיבור שלהם חזק כ"כ לומר חנ"נ גם החתיכה נשארת בהיתירה כבתחלה משא"כ בשאר איסורים, ולפי"ז א"ש דכשנתבשל בלא מליחה שהוא איסור דם אמרינן אפשר לסחטו בכל ענין אפי' אם לא נאמר א"ד, ובפרט להאומרים בה חנ"נ, אבל בכחל דכולה היתר ולא אמרינן בה א"ד ממילא גם אפשר לסחטו לא אמרינן ולכן הדין בה כך אם בשלה לבדה ודאי דמותרת, ואם בשלה עם בשר דדומה קצת נגד הבשר כנתבשל עם חלב דעלמא לא גרע הכחל עצמה שהחשש בה גרוע מהחשש של בשר אחר ולמה תגרע מבשר אחר מלהצטרף לששים. וממילא כשאין אומרים בכחל א"א גם אפשר לסחטו לא אמרינן ומותרת כבתחלה, והט"ז רצה לומר דבאמת להרשב"א גם בחתיכה שנתבשלה בל"מ שמותרת החתיכה כשיש ס' כדעת המחבר בסי' צ"ט, ולדברינו יוכל לסבור שם לאסרה וכאן בכחל להתיר דכזה האופן יש חילוק בין איסור חלב לש"א, כמ"ש החו"ד דבש"א האפשר לסחטו מביא לחומר א"ד וחנ"נ ובבב"ח החומר דא"ד מביא חומרא דאל"ס ואם אין א"ד גם החתיכה מותרת, וגם חשש של שמא עלה פ"א חוץ לרוטב ליכא בדבר, שמותר בפ"ע דאין מחזיקין שום חשש נסתר בדבר המותר בפ"ע הכל כמ"ש לעיל והכל ניחא בס"ד

[ב] כמו ס' בכחל. המ"ז בסק"ב חקר בזה דהחתיכה שנתבשלה בדמה דמותרת להמחבר בסי' ס"ט סי"א אם יש ס' נגדה, והא הדם שנפלט ממנה לתוך הקדרה נתחלקה ויש גם בחתיכה זאת חלק מהדם שנפלט ממנה וגם קצת דם שנשאר בה שלא יצא ממנה וכשיאכל ירגיש בה טעם דם יותר מבהשאר, ואף דהחלק שלא נפלט ממנה היא היתר כ"ז שלא פי' אבל עכשיו שיש גם איסור וחיך אוכל יטעם ובכה"ג האיסור מעורר ההיתר ובסברא זאת הקשה גם בשאר ענינים בכה"ג, ובשער התערובות מעורר כ"פ מסברא זאת, ותירצתי בסברא ישרה, דצא ולמד מדין זוז"ג דמותר במעמיד ומחמץ ע"ל סי' פ"ז בדברינו בקו"א סק"ב ושם המחמץ ומעמיד חמורין משאר איסורין שהם בכ"ש ואפ"ה כיון שיש גם מההיתר מותר ומכ"ש בדבר שאינו אוסר רק בס' שמותר עכ"פ כשיש ס' נגד האיסור והטעם שטועם הוא ההיתר, וכאן בכחל הקילו יותר שהכחל מצטרף לבטל החלב שבתוכה אף שגם כאן מה שהכחל פלט חלב קיבלה בעצמה חלק כשאר החתיכות וגם נשאר בה חלב שלא פלטה וחיך אוכל יטעם, ובסק"א פירשתי היטב טעם ההיתר דכחל נגד חתיכה שלא נמלחה אבל עכ"פ אם יש ס' בלא צירוף החתיכה ודאי דהמתירים אותה אין עליהם שום קושיא מטעם הנרגש בה דהא ידוע דהוא מההיתר

ואני הוספתי להקשות בדין דכחל בין בבשלה לבדה בין בבשר הא מסתמא מלחה קודם להכשירה מדמה וא"כ כבר בלעה ע"י מליחה, דהא בסי' פ"ז בקיבה שמלחה בחלבה אסורה אבאר דבר זה לק' בסק"ג גם בדין כבוש לחלק בין כחל לקיבה ע"ש

א"ה. סעיף ב' וג' לא העתקתי מהש"ע כי לא חדשתי כלום ודברי הש"ע שכיחין בידי כולם ורק דין אחרון שבס"ג וז"ל

סעיף ג. [ג] וכן אם הניחו הכחל מעל"ע שלם עם חלבו מותר ול"א כבוש כמבושל וכו'

[ג] וכן אם הניחו וכו' מעל"ע. דין זה מהאו"ה דלא איסרו בכחל משום כבוש, אבל אם נמלח בחלבו בלא קריעה אסור, וכ' היד אברהם דוקא משום כיבושו בחלבו מותר אבל אסור משום שנכבש בדמו בלא מליחה, והניח דברי האו"ה בצ"ע שכ' דאפי' לכתחלה מותר להניחו בחלבו, וכשמניחו בחלבו הרי מניחו גם בדמו וזה אסרו אם הניחו מעל"ע בלא קריעה וממילא הו"ל כבוש גם בדמו וסיים בצע"ג, ונלע"ד דלק"מ דבלא"ה ק' דהמחבר פסק בס"א דכשבשלו לבדו דמותר ומסתמא מלחו מקודם להכשירו מדמו ולדעת או"ה נאסר אז מחמת שנמלח בחלבו, ועוד היכן מצינו שיהי' בישול קיל ממליחה בכל איסורי תורה או דרבנן, ומתחלה אמרתי להביא מכאן ראי' למה שחקר הש"ד בס"י סקי"ד בחתיכה מלוחה אצל תפילה וקיימ"ל המלוח מבליע בתפל איסור של עצמו ואם נפל חלב על התפילה אם המלוח מבליע גם דבר אחר בהתפילה, וסיים שם דחקירה זאת לא שייכא במלוח להוציא דם, וכתבתי שם בחידוד בסק"ו דבמלח להוציא דם ודאי דכמו שטרוד להוציא דם לא יבלע שום איסור, ושם כתבתי דאפי' מולח בשר עם חלב אין האיסור בשעת מליחה ראשונה שלהוציא דם, ושם בקו"א בסוף הסימן ערכתי תשובה ארוכה בזה, ולכן לא חיישי בכחל במה שנמלחה לדמה דכ"ז שפולטת דם אין בולעת מחלבה ובודאי אם אחר פליטת דם מלחה בכלי גמורה ודאי דנאסרה, ועוד דכמו שהדחה ראשונה משטפת הדם שע"פ החתיכה כן משטפת החלב שע"ג הכחל ולא נשאר רק הכנוס בתוכה כמו שנשאר הדם המובלע בתוכה רק שלדם יש טבע פליטה ע"י המלח והחלב נשארת עד הקריעה דש"ו, וע"כ צ"ל כן דמים של הדחה משטפין גם החלב שע"פ דאל"כ הי' המלח נתמלא מהחלב ולא יוציא דם כמ"ש בסי' ס"ט שימתין עד שיטפטפו המים, ושם די בהמתנה מועטת דודאי תיכף תתנגב הבשר ולכן שם מותר בדיעבד אפי' לא המתין משום דמונח ע"ג כ"מ והמים שורקים ונופלים דרך נקבי הכלי, אבל החלב עב יותר ממים ואם המים לא שטפו אותה ונשארת מלוכלך בחלב א"כ יקלקלו פליטת המלח, ולהחו"ד רס"י ס"ט יש בכה"ג חשש שהמלח יחליף פעולתו ויבליע במקום מפליט, לכן נ"ל ברור דהאו"ה לא נתכוון לאסור במליחת הכשר מדם רק כוונתו לאסור אם מלחה בחלבה אחר מליחת הכשר דם ומליחה זאת השנית היא בכשא"מ כלק' סי' צ"א ס"ה ואז שפיר נאסרת, ולפי"ז גם הקושיא מכבוש לק"מ דשפיר מתיר אם נכבשה בעצמה, כלומר בתוך טיפות חלב שעל פניה דאין זה בכלל כבוש, דאין כבוש אלא בכלי עם מים וכדומה דהמים נעשין אחר מעל"ע כבישול אבל במה שיש לכלוך על פיה אין שמו כבוש, וראי' דהא מניחין בשר בלא הדחה ולא חיישינן לכבוש בדם שע"פ אא"כ כבוש במים בכלי מעל"ע כדין המחבר בסי' ס"ט סט"ו בשר המלוכלך בדמיה שנשרה מעל"ע במים ע"ש, וגם הכחל אם ישרנה מעל"ע במים יהי' דינה כבשלה ואם בלא בשר מותר כמו בבישול, ובלבד שכבר נכשרה מדמה דאל"כ יש איסור דם ג"כ וא"ש הכל

ובזה א"ש דקיי"ל בסי' פ"ז בקיבה דאסרו אם נמלחה בחלב שבתוכה וכן בנכבשה דהיינו שהניחה עם חלב שבתוכה מעל"ע אסור, ובאמת שם החלב כנוס בתוכה בעין ובאמת הוה כבישה