חידוד הלכה מט

וסברת התוס' היא בפשיטות דכל מלאכות דשבת גמרינן מעושי מלאכת המשכן וכליו, והוצאת משא הלוים במשכן הי' בשני אופנים דדברים קלים ככלים הי' אחד נושא בלא סיוע, וקרשים שהם כבדים היתה נעשית ע"י כמה אנשים וכן המזבחות והשולחן והארון הי' נישא ע"י ד' משום שכל אחד א"י לכן בכה"ג מחייב ר"י ולא ממעטם מפסוק בעשותה דהפסוק קאי אדבר קל שאפשר ליחיד לשאת דודאי מזלג או כרכר לא ניתן לשני לוים לשאת לכן בכה"ג אם נעשה ע"י שנים פטורין לכ"ע כגון אם שנים נשאו מחט וכה"ג, ובדבר ממוצע שהגבור יכול והחלש א"י בזה אין אנו יכולים לידע איך נהגו במשכן בכה"ג אמרינן לר"י דהיכול ודאי חייב דאף די"ל דבכה"ג הי' רק הגבור בעצמו מן הלוים נושא אבל אמרינן להיפוך דמעשה החלש בזה כלא חשוב ואולי גם שם לא בקשו גבורים רק בינונים והי' נעשה ע"י שנים והמקשן ס"ד בכה"ג לחייב גם הא"י דהא בשניהם א"י שניהם חייבין וא"כ מה לו לזה שא"י אם חבירו יכול, וכ"ז לר"י אבל ר"ש ס"ל לא מבעיא בשניהם יכולין דפטורין דבמשכן ודאי דבר שיכול האחד לישא לא נשא עם חבירו, אלא אפי' דבר כבד כקרש פטורין דכן גזיה"כ דתרי, מיעוטי כתיבי כמבואר בגמ', וס"ל דלא גמרינן ממשכן רק איזה דבר הוה מלאכה ואיזה אינה מלאכה, עי' תוס' ב"ק ד"ב ד"ה ממשכן אבל אופן המלאכה איך היתה נעשית לא גמרינן מהם ורק באם א' יכול והשני א"י גם לר"ש חייב היכול דמעשה שני לא חשוב כלום נגדו, עי' זבים פ"ד מ"ד בזב עומד על ב' כסאות אם רחוקין זמ"ז טהורין דאין רובו על אחד לר"ש שם, והגאון בס' א"ר שם כ' דר"ש לטעמי' בשבת דהמסייע אין בו ממש לפטור היכול ורק בשניהם א"י פטורין, וז"ל הפנ"י שבת דכ"ג, ואין לדמות דיני שבת לדיני איסורין בענין זה דמצינו בשוחט ומעלה בחוץ דבשחיטה פטורין בשנים ששחטו מגזיה"כ ובהעלאה שניהם חייבין מגזיה"כ עכ"ל, ואני מוסיף דמצינו בניקף שחייב משום שמושיט זקנו להמקיף דאינו רק מסייע, וכן אם שני זרים העלו אבר א' על המזבח אם חייבין כשנים שהעלו בחוץ או לא וצ"ע בזה, ועכ"פ נראה דאין לדמות שום דבר לשבת ומכש"כ באיסורי אכילה וקושית הגאון נשגבה מאתי

קיצורי דינים לסימן פ"ח

א) אסור להעלות על שולחן שאוכלין עליו בשר וגבינה אפי' בשר עוף וכן בשר נבילה וטרפה על שולחן שאוכל עליו וכן שאר איסורים דלא בדיל מיני' כגון יין לנזיר או שהי' נדור מאיזה מאכל ומכ"ש חמץ בפסח וכן שני ב"א המכירים זא"ז אסורים לאכול על שולחן א' זה בשר וזה גבינה, ואם הם שניהם אכסנאים מותר דאין דרך אכסנאים לכבד לחבירו ממאכלו, ואם יש היכר על השולחן כגון מנורה שאין דולקת מותר ואפי' בשני ב"א המקפידים זע"ז החמיר הט"ז כיון שמכירין זא"ז אם לא שנדרו הנאה זה מזה

ב) אם יושבים דחוקים זמ"ז שאין א' יכול לפשוט ידו וליטול מותר, וע"י היכר הנ"ל מותר אפי' אוכלים על הוצאה אחת, גם לחם שלם שאין אוכלין עכשיו ממנו הוה היכר, וכלי ששותין ממנה הוי הפסק אם כל א' נוטל מהכלי לכוסו שלו, ולא חיישינן לנר חלב שעל השולחן שמא אכל ממנו דצורתו הוה היכר אפי' אינו דולק דלא גרע ממנורה, ועכ"פ לא גזרו רק על לחם ובשר שרגילין בו, וע"ל סי' שכ"ג דמותר לכהן לאכול חלה על שולחן שהזר אוכל חולין

קיצורי דינים לסימן פ"ט

א) נוהגין להמתין ו' שעות בין אכילתו בשר לאכילתו גבינה אפי' אחר בשר עוף אפי' משומן של בשר, ומתבשיל שאין בו שומן רק נתבשל בקדירה ב"י א"צ להמתין רק דינו כמו מחלב לבשר דאחר סילוק ובירך מותר מיד בקינוח והדחת פה, ואפי' יש שומן רק יש ס' נגד השומן דשומן נרגש ביותר מס' וגם נראה קצת מ"מ מותר, ואסור למהר לברך בהמ"ז כדי לאכול בשר אחר חלב מיד, ובשבועות מתירין זה ולא בשאר ימים, ואם הגבינה ישן יב"ח או הוא מתולע מרוב חריפותו ושמנו יש מחמירין להצריך ו' שעות בינו לבשר

ב) סכין של בשר אסור לחתוך בו גבינה אפי' אחר נעיצה ובדיעבד מותר וינעץ אח"כ הסכין בקרקע קשה או ישחיזנו באבן, ולחתוך בו לחם ושיאכל הלחם עם גבינה מותר ע"י קינוח הסכין מבעין, וכן בסכין של איסור

ג) אסור להגעיל כלי מבשר לחלב או להיפוך ואפי' ללבן אסור, ובפסח שמגעילין מאיסור חמץ יכול לקבוע לו תשמיש ההיפוך

סימן צ סעיף א'

הכחל אסור מד"ס וכו' לפיכך אם קרעו ומירק החלב שבו מותר לצלותו ולאכלו, ואם קרעו ש"ו וטחו בכותל עד שלא נשאר בו לחלוחית חלב מותר לבשלו עם בשר, ואם לא קרעו בין של קטנה שלא הניקה עדיין בין של גדולה אסור לבשלו ואם עבר ובישלו בפ"ע (וכ"ש אם צלאו) מותר לאכלו, ואם צלאו עם בשר אחר צריך ס' והכחל מן המנין, כיצד אם הי' בין הכל [א] עם הכחל [ב] כמו ס' בכחא אסור והשאר מותר ובפחות מס' הכל אסור, ב"כ וב"כ אם נפל לקדרה אחרת אסור ומשערין בס' כמו בראשונה שהכחל עצמה שנתבשלה נ"נ וכו': הג"ה. וי"א שאם נפל תחלה לקדרה שאין בה ס' ונאסר ונפל לאחרת אין הכחל מצטרפת לס' וכן עיקר

[א] עם הכחל. הט"ז בסק"ב בשם הרשב"א דלא הקילו לצרף הכחל רק משום שהוא רק מדרבנן אלא שגם אם הי' איסור דאורייתא הי' מצטרף משום שעל בשר הכחל אין שום איסור רק שמחובר בו איסור וכשמבטלין אותו אזיל האיסור המחובר עכ"ל, ובסי' ס"ט ס"ק כ"ח כ' הט"ז בבשר שנתבשל בלא מלחה שיש אוסרין החתיכה אפי' יש ס' נגדה דהוה איסור דבוק ויש בה החשש שמא עלתה פ"א חוץ לרוטב ונאסרה וא"כ גם כאן נחוש שמא עלה הכחל חוץ לרוטב אפי' רגע א' דגם שם הוא איסור דרבנן דדם שבישלו ובפרט דהרשב"א כאן כ' דאפי' אם הי' איסור תורה הי' מתיר כאן, וכן בסי' צ"ב כ' הט"ז בס"ק י"ב בקרעפס שנמצא מונח בראש הדג בבישול דאם אפשר להרוטב לבוא לכל צדדי הקרעפס אז אינו איסור דבוק והדג מותר כשיש ס' נגד הקרעפס וא"כ כאן ודאי דא"א לרוטב לכל צדדי החלב המדובק בכחל ובגומותיה וכמו הדם בבשר וא"כ שפיר י"ל איסור דבוק ולא לצרף הכחל לס' וגם תהי' אסור אפי' יש ס' נגדה מחשש שמא עלה פ"א חוץ לרוטב

ולתרץ זאת נקדים מה שק"ל מימי חורפי דכמו דחיישינן בא"ד שמא עלתה החתיכה שהאיסור דבוק בה פ"א חוץ לרוטב ונאסרה כן בלא דבוק נחוש שמא עלה איזה חתיכה מהמותרים חוץ לרוטב ונשאר אז האיסור בלא ס' דאפי' ברגע א' אוסר כל התבשיל אם נשאר בלא ס', ואח"כ ראיתי שהחו"ד בסי' ע"ב הרגיש בזה וכ' דבחתיכות ההיתר לא מחזקינן ריעותא להטיל עליהם חששות ורק בהאיסור אנו חוששין לריעותות, ולפי"ז ניחא דכיון דגוף הכחל היא היתר