חידוד הלכה ד

פתיחה להלכות מליחה והדחותיה

הפמ"ג בפתיחתו כאן מסיק דדם שבשלו דרבנן. וממילא התיקון של מליחת בשר לקדרה ג"כ דרבנן דקודם הבישול הוה דם איברים שלא פירש דלכן אין איסור לאכול בשר חי באומצא ורק שחששו שכשיבשל הבשר יתעורר הדם לצאת ותקנו מליחה. ואם לא מלח ובישל אסור מאיסור דם דרבנן. רק שנסתפק אולי בתחלת בישול עדיין הוה איסור תורה. ומיהו לזה י"ל דקי"ל הלחלוחית של הבשר נתבשל תיכף בחום כ"ר קודם שגוף הבשר נתבשל כמאבד"ר כלק' ס"ט וא"כ לא שייך נגד הדם חומרת תחלת בישול דכל מה שנתפרש מהבשר ע"י הרגש החום הוה בישול אצלן

ולכן אמרו אם תינוק או נכרי הטילו דם בקדרה רותחת או בשר שלא נמלח וספק אם יש ס' מותר דהוה ספק דרבנן. והנה הט"ז בסק"ח כ' בבשר שנתבשל בספק אם נמלח דההיתר מטעם חזקה על נשים שעשו כהוגן דבאמת בלא"ה הוה ספק דרבנן. ורק הטעם של הט"ז צריכה בודאי נמלח וספק אם הודח הדחה שני' דיש שם דם בעין אבל באמת קי"ל דגם דם שמלחו הוה דרבנן כמ"ש הפמ"ג שם ועש"ך סי' ס"ח סקל"ד

ובדין דם שכבשו מסיק הפ"מ בסי' ק"ה דהוה ד"ת וצריך להחמיר בספיקו. אבל אני הוכחתי בחידוד הלכה סו' סי' ע"ג דא"א לצייר כלל דם שכבשו דכשבא הדם למים נמס ונתבולל. ואם הכבד נשרה במים אין הכבד דם דאורייתא. והדין דסעי' ט"ו בשר המלוכלך בדמים שנשרה במים מעל"ע שם הדין נגד הבשר שיהא דינו כנתבשל בדמו וגם שם אם ספק מעל"ע או נשפך וא"י אם הי' ס' במים יש להתיר הבשר ע"י מליחה ובחידוד ס"ק ל"ד יבואר והמחבר בסט"ו מתיר אפי' בודאי כבוש אם יש ס' במים ע"י מליחה

ועכ"פ לדידן די להתיר בספק מעל"ע. והחו"צ בסי' ע' סק"ד מתיר ספק כבוש בדם ובכלי שני בספק יש להקל

עוד חקר בכבד שנכבש מעל"ע מיהו לדידן אין נ"מ בכבד דבלא"ה אסורה בבישול ולצלי בכל ענין מותר

ולענין בישול אחר צלי לא מצינו רק בבשר ששהא ג"י

וכ"ז בדין דסעי' ט"ו בבשר המלוכלך בדמו (שלא הודח ולא נמלח] ושהא מעל"ע במים. אבל בשר שנפל לתוך דם ושהא מעל"ע ובלע דם בעין זהו כבוש של איסור תורה שבלע דם ממש ואסור גם לצלי דבבליעת דם בעין כזה ע"י כבישה מעל"ע לכ"ע לא מהני מליחתו דלא אמרינן ככ"פ ולא איידי ולא שריק כש"ך סק"א ושם נאמר לענין דם שע"פ החתיכה דחומרת הסמ"ק והר"י טרושין אבל בכה"ג דהדם אסור מה"ת ודאי דהבשר בלע ולא יפליטנו וכאלו בשלו בדם ואפי' בספק כבוש יש לאסור בכה"ג

חקירה ב' בהפמ"ג אם המלח מוציא כל הדם או נשאר קצת כסברת הרא"ה ורק משטח עליון ונ"ל ראיה דמוציא כל הדם מדמועיל מליחת הרגל ע"ג העור ומליחת הראש למוח שבתוך הגלגולת [וע' בדברינו בסי' ע'] ורק להערה באתי ולא להתוכח בטבע מיהו מדנתנו ג' שיעורים למליחה דהינו לכתחלה שעה שלימה ולצורך חצי שעה ולכ"ש י"ח מינוטין מוכח דבי"ח מינוטין מוציא משטח העליון באופן ששוב אין בבישולו חשש זינוק דם שיתפרש ממקום למקום כחשש בישול בלא מליחה. וכל ששהא יותר עד שיעור שעה מוציא יותר עד שיעור שעה ואז יוצא הכל כן נראה לכאורה ובדברינו בקו"א בסוס"י ע' דברתי מזה

ובטעמי ההדחה ראשונה הביאם הפמ"ג והם חמשה. א' טעם הרא"ה שהיא רק עצה שמא יונח במלח י"ב שעות ואז יותך הדם שע"פ הבשר ותבלע אז מחמת דהבשר אחר יב"ש פוסק מלפלוט ציר ויבלע אם לא יהי' נידח מהדם שע"פ. והר"ן פירש דבריו יותר דכ"ז מליחה שפולט דם או ציר עדיין הדם שע"פ קשה להתבלע ואח"כ יהא ניתך ויתבלע. ולפי"ז אם הדיחו ממלחו אחר שעה כשר בלא הדחה ראשונה ועיקר החשש שמא יהא מונח יב"ש במלח. ונראה דלהרא"ה אם הדיח ונשרה במי שריה מעל"ע כדין דסט"ו גרע יותר מאלו לא הדיחו כלל. דבזה יש כבישה כדין דסט"ו ובעינן ס' במים נגד הבשר והבשר אין לו היתר רק לצלי. אבל בלא הדיח כלל ואפי' שהא במלח יב"ש עדיין אין האיסור רק באין ה"מ דבה"מ אמרינן דהבשר פולט ציר מעל"ע כמבואר בסי' ע' ס"ו. וגם דם שמלחו לכ"ע דרבנן כגון בספק יב"ש שלימות דמותר יותר מספק מעל"ע ודו"ק

והנני להרחיב קצת הדיבור בדיעה זאת של הרא"ה דלכאורה מוכח דלא ס"ל ההיתר במעשה דרש"י בס"כ דלרש"י שם דאחר ש"מ פסק רתיחתו בין מהמלח בין מהבשר וא"כ מי יבליע הדם אחר יב"ש בהבשר וע"כ דהרא"ה מכת החולקים במעשה דרש"י וס"ל דלא פסק כח המלח לגמרי. א"כ למה תלה הטעם בחשש רחוק שיניח במלחו יב"ש. לימא בפשיטות שמא יניחו בכלי גמורה אחר ש"מ בלא הדחה אחרונה כמעשה דרש"י ואם היתה נדחת עכ"פ הדחה ראשונה אז אין איסור רק כ"ק אפי' להחולקים במעשה דרש"י. אבל כשגם בראשונה לא הודח שיש דם ע"פ החתיכה שלא פלטו המלח ויבליענו כדין מולח בכשא"מ. ורק להערה באתי לחידוד התלמידים ובפנים יבואר יותר

טעם ב' מהר"ן לרכך הבשר ואז יצא הדם בקל ובשפע והדעת מכרעת לסברא זאת דריכוך דכששהא הבשר ג"י בלא מליחה אסרו הגאונים הבשר למליחה לקדרה מטעם קושי יותר מדאי ודו"ק

טעם ג' מהמרדכי שהמלח יתמלא מדם שע"פ ולא יהא בו כח להוציא דם. ונ"ל דזה גרע ממ"ש הרמ"א בס"א שיזהר לשהות קצת כשמניחו ע"ג כלי מנוקב שיטפטפו ממנו מי הדחה. דחיישינן שהמלח יתלחלח מהמים ויתרשל מלהפליט. דבחשש לחלוח מים מותר בדיעבד והוא רק זריזות בתחלה ע' הגר"א אבל בנתמלא מדם אסור בדיעבד וגם אין מועיל טפטוף דהדם עב וסביך בבישרא וזה פשוט

והנה לטעם ריכוך כיון שנתרכך פ"א אין מזיק אם הניחו אח"כ בהפסק גדול קודם שמלחו [ורק פחות מג"י] וזהו הסברא שאמרו דמועיל הדחת הטבח והרבותא דמועיל הדחת הטבח הוא רק מדסתמא נשתהא הרבה בין הדחתו למליחת הבע"ב כמו שהארכתי בקו"א סק"א. והטעם דכל שעשה כתיקון חז"ל תו לא הטריחוהו יותר ורק למי שלא עשה כתיקונם החמירו או מטעם ריכוך או מטעם אחר

והנה הפ"מ מפלפל בהנ"מ בין הטעמים להדחה א'. והנפקותא היותר גדולה הוא מ"ש המחבר בס"ב לדעת הסמ"ק והר"י טרושין דדם שע"פ הבשר דינו כדם בעין דלא אמרינן בו לא קולא דככ"פ ולא איידי דטריד ולא שריק עט"ז וש"ך ס"ק א' ב'. ולא מהני הדחה אחרת באמצע המליחה ויחזור וימלחנו ע"ש במחבר

ומדי דברי בפלפולא תמהתי על חומר זה. דהא אפי' בדם בעין ממש קי"ל בסי"ע ס"ו דאינו מפעפע ממטה למעלה ואם הניח בשר במלחו על דף חלוק [בשיפוע באופן דנחשב ככולו מנוקב] ויש שם טיפות דם בעין דא"צ ס' נגדם דדם אין מפעפע למעלה. ורק אם נפל דם בעין למעלה על שטח הבשר הנמלח אז אוסר עד ס' ע"ש בהג"ה ולהש"ך שם גם למעלה אין איסור ס' רק כ"ק ולמטה אין שום איסור. וא"כ כאן במלח בלא הדחה וחיישינן ללכלוך דם סביבותיה והיא מונחת ע"ג כלי מנוקב א"כ כל הדם שבצד מטה מהבשר אינו אוסר ואין חשש רק נגד הלחלוחית של שטח העליון. וידוע שיש בחתיכה שלשים נגד כל הלחלוח סביבה ע' ברמ"א ס"ב ובטו"ז. וממילא נגד דם שע"פ שטח העליון יש בשופי ס' ולא עוד אלא שאמרו שיש שלשים בחתיכה גם נגד מלח והדם שעליה כמבואר בס"כ ולכן אפי' אם נחמיר לומר שהלחלוח שבצדדין