חידוד הלכה מד

סעיף ב

גדי לאו דוקא וכו' אלא [ב] שדיבר הכתוב בהווה. ול"ש בחלב [ג] אם ל"ש בחלב אחרת

[ב] שדיבר בהווה. שכן הוי חוק העמים לניחוש כמבואר בהרמב"ם

[ג] אם. ומ"מ דרשינן תיבת אם את שבא לכלל אם להוציא חלב זכור. וע' בפתיחה ראשונה לענין חלב בן פקועה, וחלב של קודם הנקה

סעיף ג

אין נוהג אלא בבשר בהמה טהורה עם חלב בהט"ה אבל אם מין א' [ד] טמא מותרים בבישול והנאה. ובשר חי' ועוף אף בחלב בהמה טהורה מותר בבישול והנאה ואף באכילה אין אסור אלא מדרבנן ודגים וחגבים אין איסור אפי' מדרבנן: הגה. ונהגו לעשות חלב [ה] משקדים ומניחין בתוכה בשר עוף וכו' אבל בשר בהמה. יש להניח אצל החלב. (עקו"א אות א') שקדים משום מראית עין כלעיל סי' ס"ו לענין דם

[ד] טמא אם נפל זית בשר טמא וזית בשר טהור לתוך נ"ט זיתי חלב יש לצדד לענין הנאה מהחלב ולומר איסורין מבטלין זא"ז אבל באכילה אסורה ממ"נ דעכ"פ טעם בשר יש בה והבשר אסור דשניהם נאסרים בבירור ואם בתר שמא אזלינן והוה א"מ וכאן אפי' אם בתר טעמא ואין טעם בשר טהור ובשר טמא שווין. היה אופן להתיר החלב באכילה כמו ערלה וכלאי כרם דמסייע כל א' לבטל חבירו ע' ערלה פ"ב ואין כאן מקום לפלפול גדול כזה שאפשר להעמיסו כאן ובספרי נמוקי הרא"ה למשניות שם טיילתי באריכות. והנה אם הכיר הבשר הטהור נאסר גם בהנאה ובאין ניכר לענין הנאה כל אחד בספק וימכור שניהם לנכרי בדמי אחד מהם. ובאכילה ודאי שניהם אסורין ממ"נ כידוע

שאלה. נמצא בשר נכבש בחלב וספק מעל"ע גם ספק אם מטהור או מטמא ונתנו מאותה חלב לחלב אחר ויש עכשיו ס' נגד אותו הבשר רק לא נגד החלב הראשונה

תשובה. החלב השני' מותרת ממ"נ אם הי' הבשר טהור היתה החלב ראשונה ג"כ מותר דספק כבוש בב"ח מותר דספק כבוש דרבנן וגם ספק מעל"ע, ואם היתה טמאה דספק כבוש אוסר אבל בכבוש דשאר איסורים לא נאמר חנ"נ דכל חנ"נ בשאר איסורים הוא משום לתא דבב"ח להמחמירין וכבוש דליתא בבב"ח ליתא בשאר איסורים, ובפרט שיש גם ספק אם הי' אז ס' ע"ל סי' צ"ב ס"ד בה"מ בלא"ה א"א חנ"נ בש"א

ואם עדיין החלב הראשונה קיים יש ג"כ להתירה מכח כמה ספיקות שמא הי' בשר טהור והכל מותר ואת"ל שהי' טמא שמא הי' ס' ושמא לא נכבש מעל"ע, ושפיר נוכל להפכו ולומר שמא לא נכבש מעל"ע ושמא הי' ס' ושמא טהור ובלא"ה מותר בספק א' ואף דהחתיכה אסורה מספק דאתחזק איסורה ולמ"ד לא בעינן חתיכה משתי חתיכות יש חיוב א"ת אם הי' כה"ג בספק חלב או שומן מ"מ אין החזקה דבשר עושה בחלב חזקה וגם הט"ז ברס"י ק"ה ס"ל דגם בשאר איסורים מותר ספק כבוש כשיש ספק אם נכבש מעל"ע ורק כשנכבש מעל"ע ונתערב חד בחד זהו ספק כבוש שבשאר איסורים לחומרא גם יש דיעה דכבוש אינה פחות מג"י

אם נאסרה חתיכה מחלב שנפלה אח"כ לקדרה גרע באם הי' הבליעה ראשונה מכבוש מבאם הי' מבישול דאם הי' מכבוש יש לאסרה עכשיו בהנאה אם הי' ספק כבוש דהוה קולתו חומרתו, וגם אם הי' כבוש ודאי מעל"ע החמיר בו הפמ"ג בסי' ק"ה שהבאתי בפתיחה ג'. ופלפלתי שם בדבר. ואם היתה בליעה ראשונה בבישול אף דכבר נאסר הבשר בהנאה אין לאסור תבשיל ב' בהנאה דבב"ח שכבר נאסר שוב אין בישול זה נקרא מבשל בב"ח וגם אין בישול אחר בישול לאיסור הנאה. ואם בפעם א' לא הי' מבושל כמאבד"ר הוה עכשיו כבישול ראשון ובחלב בעין יש איסור הנאה

[ה] משקדים. עט"ז דגם בבשר עוף יש להניח שקדים, ולהבין דברי הט"ז בס"ק זה מקושי ההבנה דלכאורה יש בדבריו יתיר וחסר וחלוף כמו שהאריכו המפורשים בכאן וביארתיו לנכון בקו"א סק"א

קו"א סק"א לסעי"ג שקדים. עט"ז סק"ד וז"ל ואף כי דברי הרמ"א נכונים [דלבשר עוף א"צ שקדים] מ"מ נ"ל שיש להניח שקדים גם בב"ע לכתחלה (כהרש"ל) אלא כשאין לו שקדים אין לאסור בשביל זה האכילה, דכל מה שאפשר לתקוני מתקינן, ותו דלא גרע מחלב אשה דבסמוך שחשו למר"ע, אבל באם אי"ל שקדים אין לאסור בשביל זה האכילה כמו בחלב אשה דבסמוך, וכ"מ מהרמ"א שכ' ויש להניח, משמע דבדיעבד או שא"א להניח לא מעכב האכילה בשביל זה עכ"ל, ובדבריו יש חסרון ויתרון עבפמ"ג הקשה ג' קושיות, והגר"ע הקשה עוד במה שמביא ראיה מהרמ"א והרמ"א מיירי מבשר בהמה, וגם יתור לשונו שהתחיל שאין לאסור בשביל שקדים וסיים דכל שאפשר לתקוני מתקינן וטעם זה מוכיח להצריך שקדים ולא להתיר בלא שקדים, וגם סיים דלא גרע מחלב אשה דבסמוך, ושם קאי אחומר דלכתחלה ולא אהיתר דדיעבד, וגם כפל ב"פ דלא גרע מחלב אשה דבסמוך, ומשם אין שום זכר להיתר דדיעבד, וגם בחלב אשה דלק' לא החמיר הרמ"א רק בבהמה ולא בעוף, וא"כ הי"ל להתיר בעוף לכתחלה, סוף דבר הדוחקים בכל דיבור זה אין לספר בהם. ובמהדו"ק הארכתי

ונ"ל לפרש דבריו בדרך פשוט, דבסי' ס"ו בדם דגים איתא דאם י"ל קשקשים דמותר ושם כ' הגר"א דמש"ס משמע דבעינן שיהי' הקשקשים בתוך הדם ולא סגי להניח אצלם, וגם בדם מהלכי שתים לא מהני קשקשים שיאמרו שהוא דם דגים דבעינן שיהי' הקשקשים בתוך הדם מתחלה ובדם אדם א"א דההנחה לא מהני לסלק המר"ע רק שיהיו שם מתחלה. וסיים אמנם מהרמ"א בסי' פ"ז משמע שמועיל גם הנחה שאח"כ ולא הקפיד שיהיו שקדים מתחלה בתוך החלב שמבשל, ולפי"ז צ"ל דהא דכ' התוס' שאין קשקשים תיקון לדם מהלכי שתים, היינו דודאי אין לו אז קשקשים דמאין יקח קשקשים כשאינו מבשל דגים, אבל אם יארע לו קשקשי דגים בשעה שמבשל דם אדם אה"נ דמותר ולפי"ז הא דכאן בס"ג דתקנו להניח שקדים בחלב בהמה, ובס"ד בחלב אשה לא כ' תקנת הניח שקדים וכ' איסור היינו משום דמנין יקח שקדים, שנאמר לו תקנה זאת, אבל באמת אם הי"ל שקדים ודאי דיתקן בשקדים כמו בדם אדם אם י"ל קשקשים

השתא דאתינא להכי א"ש כל דברי הט"ז ביושר ובפשיטות וה"ק אבל אם אין לו שקדים, כלומר שלא היו השקדים מתחלה בתוך החלב כס"ד דגמ' רק מניחם אצל הקדרה עכשיו ודאי דמותר האכילה דשוב ליכא מר"ע וכמו שמהני קשקשים אף שלא היו בתוך הדם מתחלה דאם הי' צריך בדם דגים קשקשים מתחלה בתוך הדם לא הי' מהני גם כאן הנחת שקדים אם לא בישלן ביחד בתוך החלב, ועוד דלא גרע מחלב אשה דבסמוך, ר"ל עוד ראי' דדי בהנחה וא"צ שיהיו שם בתחלה דהא בחלב אשה שכתבו סתם אסור הוא רק משום דאין תקנה להמר"ע דאם נאמר להניח שקדים מנין יקח שם שקדים אבל באמת אם הוא בעל שקדים יועיל גם לחלב אשה, דההנאה מסלקת המר"ע, ובמקום אבל אם אי"ל שקדים צ"ל וכן אם