חידוד הלכה מג

ספק מעל"ע דמותר בבב"ח ספק כבוש אבל א"א להתיר כיון דבא לידי בישול נעשה הספק בדאוריתא וכן רצה הפמ"ג שם לומר ע"י הספק לאסור אם אין ס' בחלק שחוץ לכבישה לומר איד וחנ"נ כיון דבא לידי בישול. אבל בהנאה הכל מותר כיון דגוף החתיכה היתה מותרת קודם י"ל ממ"נ אם הכבישה כבישול א"כ עכ"פ הו"ל בישול אחר בישול. ואם לענין בב"ח אין הכבישה כבישול מגזה"כ דלא תבשל א"כ ממילא חומרת הא"ד דבא לה ע"י הכבישה אינה בחומרת בב"ח לכן די לאסור בהנאה אם ליכא ס' בכל הקדרה נגד המקצת שהי' בכבישה רק אותה חתיכה אסורה בהנאה ג"כ מכח אפשר לסחטו כדמסיק ויש לדבר בזה אם חומרת אפשר לסחטו עושה איסור הנאה בכה"ג ודו"ק

והנה ידוע דכל הנאסר ע"י כבישה אסור לבשלו דאז יבא לידי תורה מיהו אם לוקה על בישולו י"ל כיון דבליעה דכבישה לא אסרה התורה וכולו היתר איך נאמר עכשיו דהוה כמבשל חלב דהיתר עם בשר דהיתר כיון דכבר היו מעורבין והיו היתר והתורה לא אסרה רק כשהי' כל א' בפ"ע היתר והבישול מערבם משא"כ כאן שכבר היו מעורבין והיו היתר ובבישול של עכשיו לא נתוסף כלום וצ"ע. ואם הי' מעשה זאת בבשר עוף אם בספק כבוש י"ל דהוה תרתי דרבנן ועכ"פ נרויח שלא נאמר א"ד וחנ"נ אף דאמרינן בבשר עוף בחלב א"ד וחנ"נ. ואם הי' ודאי מעל"ע י"ל דנחתינן חד דרגא שלא נצטרך עכשיו ס' רק נגד חלק שהי' בכבישה כיון דבשעת כבישה לא היה נעשה נבלה וגם עכשיו אין הבישול מה"ת וכל איסור הבא תחלתו ע"י כבישה אין בו משום לתא דבב"ה לומר חנ"נ. ועמ"ז סי' ק"ה אות ב' ובסי' ע"ב אות ו' ובפי' כ"ב סק"ח בש"ד בכללי א"ד וחנ"נ ובדברינו בסי' צ"ב יבואר בס"ד

עוד מצאתי היתר בשר הנבלע מחלב בבישול נגד אם נבלע מכבוש. אם כבר נתבשלה חתיכה בחלב מותר לבשל החתיכה לבדה פ"ב כשרוצה לאסור התבשיל או ביש ס' ויהי' התבשיל היתר אבל משום מבשל אין בו וכשהיתה כבושה בחלב אסור לבשלה עכ"פ [וכמ"ש בסמוך דרק אינו לוקה] ודע דרק כשכבר נתבשלה מותר לבשלה אח"כ בפ"ע דלא אסרה התורה באיסור לאו של לא תבשל רק בהיו תחלה שניהם היתר והבישול מערבם. אבל בשר מבושל בפ"ע בהיתר וחלב מבושלת בפ"ע ועכשיו חוזר ומבשלם ביחד ודאי דאסור דבכה"ג דשניהם היתר יש בישול אחר בישול ואפשר דלוקין דמה"ט אמרתי דקיל חתיכה שבלעה ע"י בישול מאלו בלעה ע"י כבישה משום דהבליעה מכבישה היתה עדיין היתר מה"ת והבישול עירבם. ומכ"ש כאן דשניהם היו היתר גמור. וכמו שיש בישול אחר בישול בשבת. דגם המגיס עובר אף דכבר נתבשל וה"נ בבב"ח רק דכאן בעינן תנאי א' שיהיו קודם לכן שניהם היתר. לכן כשמתיר המורה ע"י ספק כבוש יזהיר מאוד שלא יבואו לבשלו רק החלב יאכל חי והבשר יצלה שלא יבואו לחשש תורה אף שיבשלם כל א' בפ"ע דשמא הי' כבוש מעל"ע ונולד עכשיו איסור תורה. ואם בישלם חוזרני לדין הפמ"ג שכתבתי בסמוך

סליקו פתיחות רבות וזעירות לפלפולים ולדינים להל' בב"ח

סי' פז סעיף א

כתוב בתורה לא תבשל גדי וכו' ג"פ א' לאיסור בישול וכו'. כל בב"ח [א] שאינו אסור מה"ת מותר בהנאה

[א] שאינו אסור מה"ת וכו'. בפתיחה שניה ושלישית הארכתי בזה וכתבתי דגם דין חומרת בב"ח נגד שאר איסורים כגון חנ"נ וחהר"ל תולה ג"כ במה שאסור מה"ת ואפ"ה לא חלקו כ"כ וגם בבשר חיה ועוף נוהגין כל החומרות ורק בספיקן הקילו ובכבוש ומלוח וצלי וטיגון מחלוקת האחרונים והחו"ד הוכיח דכולם דרבנן וטיגון גמור כחמאה עם שומן דרבנן וכולם מותרים בהנאה ומקילין בספיקן. אם בישל כבד בחלב דעת הדגמ"ר המיקל בהנאה לא הפסיד ונ"ל דהיינו כשנתבשל באיסור שלא נצלה קודם דהוה דם בחלב ויש בזה דיעות דאפי' בשר אחר שלא הוכשר להקל בהנאה אבל אחר שנצלה יש היתר אחר דאין בישול אחר צלי דהפ"מ מתיר בהנאה בבישול שאחר בישול בסי' ק"ה ובכבד יש עוד היתר דהירושלמי מבע"ל בכבד משום שפולטת ואינה בולעת, ואף דאחר צליתו י"ל דבולע אבל אין בישול אחר צלי לכן הכבד מותר בהנאה והחלב אסורה בהנאה. ע' בדברינו בסי' ע"ג בקו"א סק"ב לענין כבד שנכבש בחלב. ועישון ובישול בחמי טברי' דרבנן, ובפתיחה כתבתי לענין כ"ש עם מלח וציר דקי"ל דמתבשל ע"י מלח וציר אפי' בשר שור ומכ"ש גדי מ"מ אינו רק מדרבנן: שיעור בישול הבשר מה"ת לא פחות משליש דהוא כמאב"ד ובפתיחה כתבתי לדינו. שיעור גובה הקדרה ממעל לאש ג"ט ויותר מיכן אינו עובר וע"ל סי' צ"ב לענין זיעה כ"כ מהרש"ק בהגהותיו לפמ"ג. אבל נ"ל דלענין בישול ע"ג אש הכל לפי האש הרב או מעט דמצינו במס' כלים פ"ה מ"ו בתנור שנתנו עפ"י הבור ונתן אבן תחתיו דמשער ר"י אם הסיק למטה והתנור ניסק מלמעלה טמא דהוה היסק ולא ניתן שיעור ג"ט דידוע שבאש גדול מבשל בריחוק יותר ורק בסי' צ"ב בזיעה י"ל דביותר מג"ט אין הזיעה מחמם כ"כ אלא האויר קלטו לצדדין ונתקרר משא"כ באש והגע עצמך אם הציג בשבת קדרה ממעל לג"ט מן האש והרתיחו וכי לא ילקה משום מבשל וע"כ כפי חוזק האש

אם סילק הבשר קודם שהגיע למאב"ד החו"ד מתיר והפ"מ אוסר וכ"ז לענין הנאה ובפתיחה דברתי מזה. אבל איסור אכילה יש מה"ת אפי' רק נתנו בכ"ר אפי' הוסר מאש כ"ז שהיס"ב והחלב לכ"ע אסורה בהנאה דקבלה טעם בשעת רתיחתה מהאש אף דהבשר לא נתבשל כשיעורו דבחלב לא שייך שיעור מאבד"ר. וראי' לזה דבסוגיא דטיפת חלב פרכינן לרב חלב אמאי מותר חלב נבלה היא כלומר אותן טיפות שנבלעו בבשר וחזרו ונפלטו לחלב לא מהני ס' בהו דמב"מ במשהו לרב ומשני שקדם וסילקו קודם שנחה הרתיחה דאז הבשר בלע ולא פלט ולא משני דסילק להבשר קודם שיעור מאבד"ר וע"כ דלענין החלב אין שיעור מאבד"ר. וע"כ כיון דנכנסין טיפות חלב תיכף להבשר ומקבלין טעם בשר וחוזרין ונפלטין א"כ אותן הטיפות ודאי יש עליהם דין בב"ת דאוריתא אף שאין הבשר עצמו נתבשל כמאבד"ר ושפיר פרכינן לרב דמב"מ במשהו אין ביטול לטיפות החלב שנכנסו לגוש הבשר ונפלטו עד דמשני דסילקו בעידן ריתחא דעדיין לא נפלטו: וכבוש ומלוח אם בשלם אח"כ חזרו לאיסור תורה. והגי"ש כ' בשם הכרו"פ דכמו דאין בישול אחר בישול לחייבו מה"ת כן אין בישול אחר כבישה. ובפתיחה שלישית ביארתי דין כזה בשם הפמ"ג סי' ק"ה והוספתי סברא דהתורה לא אסרה רק חלב דהיתר עם בשר דהיתר כשהבליעות נתערבו עכשיו בבישול משא"כ אם כבר היו בלועים ע"י כבישה והיו היתר איך יתחדש איסור בליעה חדשה עכשיו בבישול כיון דכבר היו שביעים מבליעת היתר והבישול לא הוסיף בהם בליעה חדשה. עוד עס"י ק"ה אם בישל חמאה בקדרת בשר ב"י אסורה לנ"ח: