חידוד הלכה מב

בהמות טהורות. והחלב תהי' מבהמה חיה. ולא שחוטה דכתי' אם, ובדרך בישול דוקא. ואז יש בה אה"נ. וגם שלא כדרך אכילתו לוקה וכן איסור הנאתו גם שלא כדרך הנאתו. וחז"ל רבו איסור בישול גם לחלב ומתה אם הם מבהמות טהורות והבשר צריך להתבשל לפחות כמאבד"ר לאיסור הנאה. ובאכילה אסור גם בפחות משיעור בישול אם ניתן בכ"ר רותח עחו"ד סי' צ"א סק"ו והפמ"ג אומר בהנאה ג"כ בפחות משיעור בישול ובב"ח גמור הוא מהנקברין ולא מהנשרפין דהרמב"ם אוסר גם אפרו

וכבוש ומלוח וכלי שני או חם בלא רוטב כבשר שנגע בגבינה בחם כולם אינם מה"ת ומותרין בהנאה וכשמוכרם או נותנם לנכרי יזהר ליתנם קודם שיבשלם דאם יבשלם יחזרו לאה"נ. וספק בישול אסור דהוה ספק תורה אבל ספק כבוש ואינך מותרין ובהם קיל בב"ח משאר איסורין דבש"א כל ספק בליעות אסורין לפי שיעורי חז"ל כגון מלוח בכ"ק וצלי בכ"נ וכה"ג: בב"ח שכבר נאסר ונפל שנית לתבשיל יש פלוגתא אם יש בישול אחר בישול וימכור חוץ מדמי איסור שבו. כלומר ימכור כל הקדרה ונגד אותה חתיכה יפיל ליה"מ

חמאה עם שומן הוה טיגון ומותר מה"ת אבל חלב בחלב אינו טיגון ממש ואסור מה"ת ובפתיחה ראשונה לפלפולא הארכתי בזה בסוגיות הש"ס

חתיכה שלא נכשרה מדמה חל עליה כל חומר בב"ח והדגמ"ר כ' המיקל בהנאה לא הפסיד וצ"ע דלא גרע מנבלה ועוד דכל איסור דם שבה הוא מדרבנן דם האיברים כ"ז שלא פי' מותר וכשנתבשל ופירש בא איסור בב"ח דהדם שבשלו רק מדרבנן ולפי"ז מכ"ש טריפה או נבילה דמותר בהנאה והמורה יעיין

חב"ח בלא רוטב הוה דרבנן ובספק נגיעתם או בספק אם הי' ס' מותר. חנ"נ בבב"ח הוא מה"ת. חהר"ל בבב"ח לא בטיל אפי' בבב"ח דרבנן נחשב לאיסור מחמ"ע לענין חהר"ל וחנ"נ. וערמ"א סי' צ"ב ס"ד לענין לח בלח בבב"ח אם נ"נ

בשר שבלע חלב ונ"נ ונפל לקדרה ונשפך וספק אם הי' ס' כנגד כולה ויש ס' נגד הבלוע שבה אסור דכל הבשר נ"נ מה"ת ואם הי' בשר עוף או בלע איסור אחר מותר דחנ"נ בהם דרבנן להט"ז בסי' צ"ח ולהש"ך שם אפי' בספק אם הי' ס' נגד הבלוע מותר בישל בשר בקדרת חלב ב"י לדידן טכ"ע מה"ת ואסור ואפי' בש"א ורק לאיסור אכילה ובספק אם הי' ב"י מותר. ואם נסתפק אם בישל בה כלל חלב והיא ודאי ב"י ויודע שעבר לילה בין תשמיש ראשון. שיש ס"ס שמא לא בישל ואת"ל בישל שמא לילה פוגמת. וכלי הראוי לאכילה יגעיל וכ"ח ישהא מעל"ע אחר תשמיש זה המסופק בו (ואח"כ יגעילנו ג"פ) ע' בדברינו בסי' ס"ו

אם עירב לענה ורוש בתבשיל של בב"ח אסורה דאין מועיל פגם בבב"ח להרמב"ם ודוקא אם כשבישל תחלה הי' מושבח ונאסר אבל בפגום מתחלה מותר. וכ"ש כשנפל למאכל אחר שהוא בו לפגם דמותר לכן מותר כשבישל בשר בכלי אב"י דתחלתו לפגם: צלי אש דעת הפר"ח דמ"ה וכ"כ הכרו"פ והפמ"ג רק החו"ד מתיר ונ"מ בספיקן

סליק פתיחא זעירא וקרוב הדרך ליכנס לטרקלין בס"ד

עוד דברתי בענין בשר שנפל לחלב רותח והסירו אותו קודם שהגיע למאכל בן דרוסאי דאסור מה"ת באכילה ומותר בהנאה ואין לוקין עליו עחו"ד סי' צ"א סק"ו והפ"מ אסרו בהנאה רק אין מלקות ואף דכל דאין לוקין אין בו אה"נ אבל הפמ"ג דייק מסוגיין דחתיכה ליורה וסלקוהו מיד. דפרכינן לרב חלב אמאי מותר חלב נבלה היא מה שנבלעת בו וחזרה ממנו ולרב מב"מ במשהו. ואם איתא לישני משום דהבשר לא נתבשל שליש ואינו אוסר גם להחלב זת"ד. ובכרו"פ סי' ס"ט סקי"ז הביא פלפול גדול בהא דבישרא דתורא אם נתבשל גם בכ"ש ע"י מלח וציר או בכ"ר בלא מלח וציר ואחר פלפולו שם דעתו דבשר שור בחלב רותח דנאסרין מדרבנן ע"י הלחלוחית שבבשר שנתבשל תיכף [ולפי"ז צ"ע דפריך לרב דהחלב נבלה ולא משני דבדרבנן לא אמרינן מב"מ במשהו ליש פוסקים בדעת ר"י] ומ"מ מסיק שם דלדעת רמ"א בסי' ס"ט ס"ט משמע שיש איסור תורה על שניהם גם בבשר שור ובבשר גדי וטלה י"ל דנתבשל ברותחין תיכף. ובתורה גדי כתי' י"ל דלכן כתב גדי לשער שיעור הבישול בגדי הרך. ומ"מ נ"ל דבין גדי בין שור כל שלא נתבשל כמאב"ד להקל בהנאה למכור חוץ מדמי איסור שבו ומכ"ש שאין לוקין וא"כ אם נפל חתיכה או חלב זאת כזאת אח"כ לאחת משני קדרות והיתה אחת מאיסור דתולין דנפל לאיסור כיון דאיסורו מדרבנן. ואם בשר במלחו נפל לחלב כ"ש דהרמ"א בסי' ס"ט מחמיר במלח וציר דמבשל בכ"ש נ"ל דבבב"ח עכ"פ אין כאן איסור תורה כמ"ש הכרו"פ הנ"ל דאין דין זה מוסכם ועוד דלא בכה"ג אמרה תורה איסור דלא תבשל. ובפרט בחלב מתוקה דתיכף נפגמת ממילחא יתירא דעל הבשר. ובחידודי בסי' ס"ט בסק"ל דברתי בזה. וז"ל החו"ד סי' צ"ב סק"ה וז"ל וכל מבושל בלא רוטב דינו כצלי וצלי וטיגון אינו דרך בישול ולכן כל דיני נטילה אינם דאוריתא ואין נחשב לאיסור מחמת עצמו שיאסר כ"נ את חברתה [ול"א א"ד וחנ"נ בכ"נ] ובפנים בסימנים הבאים יבואר כל א' על מקומו

דע דבישול אסור בב"ח. ובשבת. ובפסח וכולם למלקות. ובמעשרות אמרו דבישול קובע. ואמרינן בפ"א מ"ז דמעשרות ונותן [שמן שאינו מעושר] לחמיטה ולתמחוי אבל לא לקדרה וללפס כשהם רותחין [דכ"ר קובע] רי"א לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר כלומר כל שאינו עומד על האש אינו מבשל לר"י בלא חומץ וציר וכן ס"ל לר"י לחומר איסור שבת דמתיר ליתן תבלין לכלי שהוסרה מאש אא"כ יש שם מלח וציר. ולפי"ז לר"י גם אם נתן בשר לחלב רותח שהוסרה מאש מותר ומשום בישול אין בו ואין איסורו רק מדרבנן. וכשיש מלח וציר אם החלב מתוקה והבשר מלוח ודאי דהחלב נפגמת. ואף שיכול לעשות ממנה גבינה אבל כ"ז שלא הקפה לגבינה אבדה מתיקותה ונפגמה. ואף דלא קי"ל כר"י אבל עכ"פ נ"מ גם לדידן דעכ"פ לא לקו. אבל נ"מ לדידן דטכ"ע דאוריתא. וגרע אם נפל בשר מלוח למים רותחין בקדרת חלב ב"י מאם נפל לחלב ממש דהחלב נפגמת מרוב מלח והמים לא נפגמו. מיהו לענין אה"נ יש מקום להתיר בכל ענין דהתורה לא אסרה רק בבישול ממש ולא כשהבישול נעשה ע"י סיוע ין וציר דזה כמלוח ועישון. דגם הא דטכ"ע אינו רק לאיסור אכילה דכ"מ שאין איסור בישול אין הנאה באיסור. ונהי דלקולא לא קי"ל כר"י להתיר בכ"ר שהוסר מאש ע"י שאין בו מלח וציר אבל לחומרא פסקינן לאסור בכ"ש כשיש מלח וציר. אבל בהנאה בכ"ע אין לאסור. ולפי"ז גם אם נתן מבשר פסח לכ"ש ויש מלח וציר או לר"י גם בכ"ר עם מלח וציר לא עבר על איסור ובשל מבושל דאין זה בישול שאסרה תורה ודי בהערה זאת

הפמ"ג בסי' ק"ה סק"ב כ' וז"ל חתיכת בשר שנשרה מקצתה בחלב מעל"ע שצריך אח"כ בבישול ס' בחלקה שחוץ לרוטב נגד מה שבתוך השרוי ואז יהי' אסור מה שהי' בתוך הכבישה מחמת אל"ס אבל אם אין בחלק העליון ס' נגד מה שהי' בתוך הכבישה אמרינן איסור דבוק ובעינן ס' בתבשיל נגד כולה [דגם בבב"ח דרבנן אמרינן א"ד וחנ"נ ואפשר לסוחטו ואם לא שהא מעל"ע הכל מותר ודי בס' נגד לחלוחית חלב שנדבק בעין על החתיכה זת"ד. והנה אם הי'