חידוד הלכה מא

דמדאסר עם בשר ש"מ דלחודי' שרי דאל"כ מיותר חד לא תבשל דהאיסור קאי רק אחלב המבשלת ולא על הנתבשל וא"ש דברי הי"מ והגמ' בכורות דקיימו בחדא שיטתא

וז"ל הרמב"ם בפ"ט ממאכ"א אם בישל ח"ז חלב עם ח"ז בשר לוקה (וזה כלוי שחולק עם רב בחולין קי"ב] ומדקפיד בלשונו וכ' כאחד וגבי שבת כ' אחד נתן האור וא' הציג המאכל ואחד הגיס בכף כולן חייבין משמע דלענין בב"ח אם אחד נתן חלב על האור ועדיין לא עבר והשני נתן בשר בתוך החלב בשעת רתיחתו דרק השני עבר דהראשון לא עשה איסור ועדיין יכול אותו שנתן הבשר להוציא הבשר קודם שיתבשל כמאכל בן דרוסאי. והרי לא לוקין לשום אחד מהם. ואם להיפוך הראשון נתן בשר ונתבשל כמבד"ר ואח"כ נתן השני החלב עבר מיד דהחלב נתבשלה תיכף דלח תיכף כשבא לתוך. רותחין נתבשלה. אמנם י"ל דכיון דכבר היה הבשר מבושל אם אמרינן דאין בישול אחר בישול בבב"ח א"כ בכה"ג לא עבר הנותן החלב אחר שכבר היה הבשר מבושל דעיקר האיסור אינה על שבישל חלב בתוך בשר אלא שבישל בשר בתוך חלב כדכתי' לא תבשל גדי בחלב וכו'. ובתוך הספר אדבר מזה

עוד ראיתי לדבר במה שחקר המל"מ פ"ג הי"א מאיסור מזבח והרי"ט אלגזי כאן אם חלב דבן פקועה אסורה בבשר מה"ת או דינה כחלב שחוטה. והיינו מסוגיא דלעיל דהחידוש ממה שהיא כאמה"ח ולחודה שריא דאל"כ לא היתה אסרה בבישול. ואם איתא דגם חלב בן פקועה בכלל לא תבשל א"כ אפשר לאוקים הלא תבשל דוקא בבן פקועה אבל שאר חלב באמת גם לחודה אסורה משום אמה"ח ולא עליה קאי הלא תבשל זת"ד. ולענ"ד א"א לומר כן דבאמת אף דכתי' גדי וכתי' בחלב אמו מ"מ גם פרה ורחל ואפי' אינה אמו באיסור אלא שדיבר הכתוב בהווה ע' חולין קי"ד ומעיקרא מייתי להו בק"ו דהרבעה דמה אמו שלא נאסר עמו בהרבעה נאסרה חלבה עמו בבישול מכ"ש פרה ורחל שאסור עמם בהרבעה ודחי הק"ו דמה לאמו שנאסרה עמו בשחיטה ביום א' ולכן מייתי מיתורא דקרא דכתי' ג"פ בחלב אמו ואמרינן כל שנקראת אם לבניה וגם אחותו מייתי מקרא שלישי וגם אחותו נקראת אם לבנה. וא"כ ממילא א"א לומר דהלא תבשל לא קאי רק אבן פקועה דהא כל דנקראת אם בכלל האיסור אפי' פרה ורחל ואחותו וכולם נקראו אמות וממילא כיון דבע"כ קאי האיסור דלא תבשל אכולם ממילא שפיר ש"מ דכל החלבין של כל בהמות מותרין בפ"ע וממילא שפיר י"ל דהסברא בהיפוך דדוקא אותן שהתורה חידשה בהם החידוש דהותר בהם איסור אמה"ח הם באיסור בישול עם בשר אבל חלב ב"פ דלא נתחדש בהם היתר דאמה"ח דהיא כשחוט אינה בכלל איסור דלא תבשל כמו כל חלב שחוטה דכל דאינה בכלל החידוש לא אסרה תורה בבישול. או כלך לדרך זה שאני חלב שחוטה דלא תהי' נקראת אם לעולם משא"כ ב"פ אבל ההכרח מהסוגיא שרצו הנך גאונים ממילא נסתר וכאן קצרתי ובספרי פלפולא חריפתא לסוגיות הש"ס הארכתי בזה בפלפול גדול

עוד חקר הרי"ט אלגזי שם לר"מ דדם נעכר והותר איסור דם והוטל עליה איסור בישול עם בשר אם דוקא החלב שלאחר הלידה הוטל איסור בב"ח אבל בחלב שקודם לידה דאין היתירה חידוש דלא נעכרה מדם וממילא לא עליה נאמר איסור בב"ח. וכ"נ מלשון רש"י דכ' דם נדות נעכר מחמת לידה [וזה צ"ע דבנדה שם איתא מחמת הנקה ולמ"ד אין נפשה חוזרת עליה איתא מחמת הלידה]. אולם מסתברא דל"ש דאחר שנתחדש איסור בב"ח ומינה דייקינן דלחודה שרי שוב אין לחלק בשום חלב וכולם מותרים בפ"ע וכולם אסורים עם בשר וע"כ צ"ל כן דאל"כ נימא איפכא דדוקא בחלב שקודם שחיטה הטיל הכתוב איסור לא תבשל משום דלחודה שריא אבל בשאר חלב גם לחודה אסורה משום דם ולא עליה נאמר לא תבשל אבל כיון דא"א לומר כן דכתי' אמו כל דאתיא לכלל אם א"כ ממילא כולם אסורים בבישול עם בשר וכולם מותרים בפ"ע וממילא אין לחלק בין חלב לחלב לא לאיסור בב"ח וכולם בהיתר בפ"ע

עוד הקשה הריט"א מנ"ל לש"ס דהאי מי יתן טהור מטמא מיירי אדם בהמות דלמא רק דם נדות דאנו רואין בה זה בחוש דמעת שנתעברה התחיל לפסוק מלראות דם וזה מכין לה חלב למזון הולד המוכן לילד וכן בכל ימות ההנקה ובבהמות אין אנו רואין זה בחוש. גם אין שייך שם טמא אאיסור דם בהמות רק שם איסור והיל"ל מי יתן היתר מאיסור. והנה ברש"י נדה ד"ט איתא דלר"מ נדרש לדם בהמות. ולפנינו ברש"י איתא בקיצור חלב מדם אבל בתוס' הרא"ש שם מביאים כן גיר' רש"י. ולעיל כתבתי דא"א לדרוש אדם נדות דבה אין חידוש במה שנטהר הדם ע"י מראה חלב דהחלב הוא בדדים והדדים אינם מקום טומאת נדה אף אם הי' אדום כדם דאין נדה רק הזב מאו"מ וממקור. וגם שם יש ימי טוהר למ"ד מעין א' הוא והתורה טמאתו והתור' טהרתו אבל בבהמות דאיכא החידוש דהיתר לובן גם בדדים דאם הי' אודם הי' אסור שפיר שייך החידוש כמ"ש לעיל באריכות

ועדיין יש להקשות בסוגיא זאת דאמר סד"א הואיל והותר איסור אמה"ח שלה נתיר גם בטמאה קמ"ל קרא לאסור חלב טמאה. ומנ"ל דהותר איסור אמה"ח מדאסרה בבישול עם בשר ש"מ הא בפ"ע מותרת כדברינו לעיל. וקשה דאדרב' איפכא מסתברא כיון דבאמת אין איסור בישול בחלב טמאה עם בשר א"כ נימא דרק בטהורה שהוטל עליה איסור בישול הותר בה איסור אמה"ח אבל בטמאה דלא הטילה התורה עליה איסור בישול נשארת באיסור אמה"ח ול"ל קרא לאסרה. ובשלמא למ"ד דם נעכר שפיר איצטרך קרא לאסור חלב טמאה דאכתי נוכל לדון ק"ו השתא איסור דם דבכרת הותר איסור לאו דטומאה לא כ"ש. אבל למ"ד דלא חידש רק היתר אמה"ח שהוא לאו גרידא וליכא ק"ו שפיר י"ל דרק טהורה ניתן בה לאו דבב"ח וניטל לאו דאמה"ח אבל בטמאה דלא הוטל עליה לאו דבב"ח לא ניתרה רק מאיסור אמה"ח וקרא ל"ל

ולחומר הענין אמרתי דבאמת ר"מ ור"י דפליגי בחלב אם בא מעכירת הדם או מחיסור נפש. הרי לר"מ דס"ל דם נעכר. החידוש דניתר בה איסור דם. ולר"י החידוש דניתר איסור אמה"ח. וי"ל דאזלי לשיטתיהו דהם פליגי ג"כ אם איסור אמה"ח נוהג בטמאה או לא ע' חולין ק"ד דלר"מ אין נוהג בטמאה ולר"י נוהג. והשתא א"ש דלר"מ דניתר איסור דם שפיר אמרינן סד"א להתיר גם בטמאה דאיסור דם נוהג בכל הבהמות וכיון דבע"כ דניתר בה איסור דם נתיר גם איסור טומאה קמ"ל קרא דנשאר איסור טומאה דהשתא ליכא להקשות דרק בטהורה התיר הכתוב איסור דם מדהטיל עליה איסור בב"ח דזה אינו דעכ"פ מדשינה שמה מדם לחלב ממילא ידעינן דכל ששמו חלב ונשתנה ללובן נשתנה האיסור להיתר אבל לר"י שיש איסור אמה"ח גם בטמאה גם לר"י אמרינן שפיר הס"ד דהואיל וניתר האיסור בטהורה ניתר גם בטמאה דאין להקשות דלא הותר רק בטהורה משום דהטיל עליה איסור בב"ח משא"כ בטמאה דז"א דבאמת עיקר איסור אמה"ח נאמר בטהורים דמה"ט ס"ל לר"מ דאינו נוהג בטמאים וכיון דגילתה התורה דאין על החלב איסור אמה"ח בטהורה מכ"ש בטמאה וכיון דניתר בה האיסור דאמה"ח גם איסור טומאה אין בה ושפיר צריך קרא

סליקו פתיחה רבתי לספרי זה לחלק הפלפול בס"ד

ואפתח פיתחא זעירא לחלק הדינים שבהלכות בב"ח

איסור בב"ח אין נוהג מה"ת רק בבשר טהורות וחלב