חידוד הלכה לט

דעיקר חומרת בריה הוא רק שלא לבטל הבריה לבדה ולאכלה ולזה אין ביטול אבל לאסור פליטת הברי' לא ראיתי ולא שמעתי בשום דברים החשובים כחהר"ל וכה"ג ואדרבא כשהבריה פגומה אף ס' א"צ לבטל פליטתה עס"י ק. ואפי' את"ל דאפרוח שבביצה אינה פגומה א"כ די בס' ולא לאסור פליטתה מטעם ברי' והרמב"ם בפט"ו ממא"ס כ' דאין שום איסור מאיסורי משהו רק במינם ע' בדברינו באריכות נפלא בסי' פ"ז. ולדידי' אין לצייר חשיבות ברי' במשהו אלא כגון תולע שפירש בין אלף תולעים שלא פירשו או יש חשיבות ברי' שיאסרו כולם. והפמ"ג מתיר היתר דסלק גם בדשיל"מ אף שעי"ז יאכל גם האיסור כמ"ש כאן במ"ז סק"ה ומכ"ש במכירה וזורקה ורק חשש פליטה נשארת. וראי' לזה דעיקר סברת סלק אמרה ר' יהודה בשיטתו דמכ"מ לא בטיל מגזה"כ דדם השעיר והפר. ואיך נחמיר בברי' שחשיבתה דרבנן שלא לומר סלק. וטעם ראשון שהאפרוח וביצתו הם א"מ לגבי שאר ביצים לזה י"ל דהוה ס"ס בפלוגתא די"א דגם ביצת אפרוח הוא דרבנן דמדאוריתא עפרא בעלמא. וי"א דהוה מינו עם ביצים משום דעובר ירך אמו והאפרוח נוצר מביצה ע"י גיבול. ועכ"פ אם הי' ששים נגד האפרוח לבד אף שאין ששים עם חלק הביצה שבקרבה והקליפה שלה מצטרפת כמבואר במחבר בסי' צ"ט ואף דשם לא פסקינן כך אבל בה"מ ובפרט שאין הדבר מוסכם דאפרוח עם שאר ביצים הם מינו וי"ל שפיר סלק והמורה יעיין וישקל הדברים

ח) אגב גררא דקולא של הט"ז לומר סלק הא"מ בלש קמח עם ביצים ויש אחת עם דם. חדשתי בזה במעשה דצ"צ בנמצא בשר ושומן וחלב ע"ג הכלי מנוקב שמלחו בשר להוציא דמו וספק אם נמלח גם החלב עמהם ונאבד החלב ואין להכירו אם נמלח. ונאמר כיון ששומן עם חלב הם מינו נאמר סלק הבשר הא"מ וכשיש רק רוב בהשומן נגד החלב מותר וכל סברת הט"ז משום דדם ביצים הם בספק לכן אמרינן סלק אף שלא נשפך וכאן נמי מליחת איסור והיתר הוא מדרבנן לענין ס' דדי בקליפה ונאמר סלק אף שלא נשפך ובסי' ע' בחידודי דברתי הרבה בענין שאלה זאת בדרך אחר וגם שם וגם כאן רק להערה באתי. ושם העליתי דבמליחה שלהוציא דם כ"ז שמוציא דם וטרוד שלא לבלוע דם כן אינו בולע שום איסור אחר ומכ"ש בספק אם נמלח עמו כלל. וא"כ א"א לצייר הדין רק בהי' הבשר מוכשר מדם ומונח בכשא"מ במליחה לאורחא ובזה חדשתי איסור חדש דאם החלב נמלח ג"כ א"כ החלב ודאי דלא הי' מוכשר מדם ואנן מחזקינן דם בחלב וא"כ בלע הבשר דם של החלב חוץ משמנונית חלב ויש לצייר שאלה כזאת אפי' בבשר המוכשר עם בשר שלא הוכשר ומלחו עתה לאורחא הבשר המוכשר ויש ספק אם גם הבשר שלא הוכשר נמלח כאן ונאסרו שניהם. ואין כאן מקומו רק דרך אגב. עוד פלפלתי פלפול ארוך בענין חלב חי דעדיין מותר מה"ת איך יאסר בספק נמלח והפמ"ג העיר מרעיון כזה לענין ספק כבוש בחלב חי. ודיני ביצת נבלה וטרפה השמטתי מחיבורי זה להיות לא שכיח וכבר כתבתי בחיבור זה בסי' פ"ו ובסי' פ"א בהרבה דינים כאלו

ט) אם בישל ג' להט"ז או ב' להש"ך ואחת עם דם ונזרק הדם ואין ניכר דמותר כל התערובות. ובדיני בשלם עם א"מ ולענין הקדרה כבר ביארתי לנכון בסק"ו. וכלי שנתבשלה בו בלא ס' או אפי' עם ס' ימתין מעל"ע ויגעילנה ג"פ כמו בבישל חלה בזה"ז ומכ"ש כאן שיש הרבה סניפים להתיר א' אם היתה הביצה בקליפתה. ב' שכולם בספק מקום האוסר. ג' דם ביצים דרבנן. ד' אפי' אם ד"ב דאוריתא אבל כיון שנתבשלה נעשית דרבנן ומתבשלת מהר ולא שייך בה גם חשש תחלת בישולה ד"ת

עוד גרגר א' אכתוב בסיום דינים אלו פ"ל סי' צ"ג בדברינו שישבתי את הבעל העיטור מקושית הט"ז שם עליו דס"ל דכל כ"ח הנאסר מועיל הגעלה ג"פ אחר מעל"ע והטור הביאו בסי' קכ"א. ואינו מתיר רק באד"ר שאין לו עיקר בדאוריתא מ"מ כאן שבישל הביצה בכ"ח והי' בקליפה ובספק מקום האוסר ורוב ביצים ודם שנתבשל ועוד ספק שמא היתה ביצה מוזרת מכל הנך סניפים יש להתיר הקדרה אחר מעל"ע בהגעלה ג"פ וכשאזכה לגמור חיבורי זה גם לסי' קט"ז בל"נ אדבר מזה. וכ"מ יגעל מ"מ

פתיחה גדולה לספרי פמ"ג חדש להל' בב"ח הש"ס בכורות ד"ו דייק מקראי דהטמאים יתירא להורות איסור לחלב דבהמות טמאות וצירן ורוטבן ופריך ל"ל קרא לאיסור חלבה ומשני סד"א הואיל והיתר דחלב דטהורה נמי חידושא הוא דאמר מר שהדם נעכר ונעשה חלב ועקרה מדם [פירש"י דמעיקרא היה דם והאוכלו בכרת ועכשיו מותר] וכיון דחידוש הוא בטמאה נמי לשתרי קמ"ל ופריך הניחא למ"ד דם נעכר וכו' אלא למ"ד איבריה מתפרקין ואין נפשה חוזרת אצלה עד יב"ח מא"ל ושפיר ק' ל"ל קרא לאיסור חלב טמאה דהא היתר חלב לאו חידוש הוא]. ומשני איצטרך סד"א הואיל וליכא מידי דאתי מחי ושרי [והשתא החלב חלק מנפשה ודמי לאמה"ח] הלכך סד"א דטמאה נמי לשתרי קמ"ל עכ"ל הגמ'. והרבה יש לדקדק כאן. והנני פורטם ואח"כ אתרצם בס"ד

א) דבחידוש ראשון דדם נעכר דפירש"י דהחידוש דמעיקרא הי' באיסור כרת והשתא שרי וק"ל דבנדה י"ט איתא מנ"ל דאיכא דמים טהורים באשה [כגון לבן וירוק] דכתי' כי יפלא ממך דבר וכו' בין דם לדם. בין דם טמא לדם טהור. ופריך אלא מעתה בין נגע לנגע וכו' עד אלא הכא אי ליכא דם טהור באשה במאי פליגי [הזקן ממרא עם הסנהדרין] ופריך ממאי דהני טהורים והני טמאים [דילמא איפכא דהלבן והירוק טמאים ואדום ושאור טהורים] אראר"ב דא"ק ויראו מואב את המים אדומים כדם [ש"מ דהאדום עמא וממילא הלבן וירוק טהור] עכ"ל הסוגיא בנדה ולפ"ז אין חידוש דהיתר חלב שבא מדם בבהמה הא גם בדמי נדות דאשה מצינו דהאדום טמא והלבן טהור וגם בה נשתנה. וא"כ אין החידוש דשינוי הדין אלא בשינוי המראה וזהו מעשה הבורא ואיך הי' הס"ד להתיר גם חלב דטמאה משום החידוש דהיתר. וגם באידך מיד דהחלב בא מאמה"ח דחסרון נפשה גם חידוש זה ישן הוא דמצינו היתר כזה בביצי עופות. ובשטמ"ק הקשה מביצים ותי' דלאו בחדא גונא הם ושפיר הוה חידוש. ודבריו לא נכנסו באזני במחכ"ת עכשיו דהא בפ' כ"ש בסוגיא דמשרת אמר מבב"ח לא גמרינן דחידוש הוא מה חידושו אילימא דהאי לחודי' שרי והאי לחודי' שרי ובהדי הדדי אסור גם בכלאי בגדים קן וכו' הרי משום דמצינו דוגמא כזה תו לא הוה חידוש והדוגמא דביצים לגבי חלב יותר מכוונים מדוגמא דכלאים לבב"ח. ולק' נפרש דברי השטמ"ק בדרך תירוצו שם

ולתרץ ב' קושיות אלו בהנך שני חידושים אני מחויב עוד לטייל בהסוגיא ולהוסיף דקדוקים ואז יתורץ הכל בס"ד. דעו"ק מנ"ל לש"ס נדה דהאי בין דם לדם קאי אדמי נדות ולדייק דאיכא דם טהור באשה דלמא האי בין דם לדם קאי אדם בהמות דאכילה ופליגי אם דם התמצית