חידוד הלכה לז

הלכות דברים היוצאים מן החי סי' פ"א

א) בסי' פ"א ס"ב פסק המחבר בגבינות שנעשו מבהמות שנמצאו טריפות. דאם הטרפה בדבר שאפשר לומר שאירע סמוך לשחיטה כגון ניקב קרום של מוח ושאר נקובות מותרות הגבינות. וביתר אבר או חסר דמתולדה אסורות הגבינות לעולם למפרע אפי' באיברים הפנימים שלא נודע עד עכשיו. ובמכה שהוגלדה פיה אסורות עד ג' ימים מעל"ע למפרע. ובסירכות בין אם אינה אסורה מדינא או אפי' ודאי טרפה אין אסור יותר מג' ימים למפרע. והרמ"א מתיר בה"מ בסירכא תוך ג"י. וא"כ אם אין הסירכא אסורה. מדינא יש להתיר. ובחסר ויתיר וחלוף שבריאה מבוארין הדינים בס' ת"ש בכל סי' כדיניו והש"ך חולק. ובמקום שאסור למפרע מתיר המחבר שם החלב בס' כגון שיש לו בעדרו ס' בהמות חולבות חיות מחזיקים כולם ככשירות ונתבטלה החלב של זאת. וא"כ גם הגבינה נתבטלה דלא שייך חומרת חהר"ל או דבר שבמנין בביטול כזה דנולדה החלב בתערובות והחלב היתה בהיתר ואיך נחזור ונאסר הגבינות. ואם אין לו ס' בהמות חולבות רק שיודע שזאת הבהמה שנטרפה נתנה רק כערך החצי משאר בהמות יש להתיר לפי ערך. עש"ך סק"ז. ואם עשה גבינות מחלב של כל בהמה בפ"ע וממילא גם מבהמה זאת עשה גבינה מיוחדת ונתערבו הגבינות כ' הרמ"א דגבינה שלימה הוה חהר"ל. והפ"מ כ' דעכ"פ הוה דבר שבמנין אם היא שלימה ולא נפרסה כצורות הגבינות הנמנים במקום מכירתן. ונ"ל דהיינו דוקא מטריפות למפרע מכח ודאי כגון מותרת אבל מטריפות דהוגלדה המכה או מסירכות דיש פוסקים להתיר גם מתוך ג"י ודאי לא נחמיר בגבינות המעורבים כ"כ דהוה תרתי דרבנן חומרת חהר"ל ובפרט מנין שיש פלוגתא אם כל שדרכו למנות או את וכו' יש להתיר ברוב. והמנ"י מתיר בכל סרכות אפי' בודאין ברוב בה"מ כמו בנאבדה הריאה עס"י ל"ט ושם במ"ג איזה סירכות ודאין ואיזה מחומרתן

ב) ע' בפמ"ג בבהמה שהיתה מנענעת בראשה והיתה חיובית לבדוק בראשה בקרום המוח וכשנבדקה נטרפה דאז אסורות החלב למפרע משעה שנראה בה אותה הריעותא

ג) נ"ל אם באותן שמטריפין כל החלב של ג"י ונתערבה גבינתה של תוך ג"י עם גבינות עצמה של קודם ג"י. דלכאורה י"ל זו כבר יצאה מחזקת רוב בהמות כשרות ורק בתערובות של שאר בהמות שייך לומר דין ס' או רוב אבל לא בכה"ג. ולק' בסי' פ"ו סק"ב בדיני ביצים מתרנגולת כה"ג אכתוב מזה וצ"ע כעת

להלכות ביצים סי' פ"ו

א) כ' הרמ"א בס"ג וז"ל ואם נשחטה תרנגולת ונמצאת טרפה דין ביצים שלה כדין חלב מבהמה דלעיל סי' פ"א עכ"ל. וכבר ביארתי לעיל בקיצור דיני החלב והגבינות. והנה אם נטרפה תרנגולת ע"י מחט בקורקבן וכה"ג אם לא הוגלד פי המכה מותרים הביצים ואם הוגלד יש לאסור הביצים של ג"י. ודברי הרמ"א שם ביארתי שם ובסי' ק"י בש"ך בסימני ס"ם מבוארין הרבה דינים בכה"ג בטריפות דנשבר הגף וספיקותיהן ובמחט בחלל הגוף לא שייך איסור למפרע דהוה ס"ס

ב) בפת"ש כאן מביא בשם שו"ת חו"י סי' פיו בתרנגולת חסירה מרה ונטרפה ע"י שלא טעמו בה טעם מר כנהוג והי' ממנה כמה ביצים והרבה מהם נאכלו ונתבשלו כי היתה בבית זמן ארוך. ולא התיר הביצים ממנה רק מטעם דרבו המכשירים בחסרה המרה להתיר הכלים שנתבשלו. והביצים שיש עדיין ממנה ימכרם לנכרי שבורות באופן שלא יקנה הישראל ממנו. והוא מתיר גם למכרם שלימות. ובשם זכרון יצחק מביא להתיר תערובות ביצים ברוב מטעם המקילין דביצים אינן דבר שבמנין. וגם בצירוף דעת הש"ך סי' ק"י בכללי ס"ס אות א' דכשנודעו ב' הספיקות ביחד מותר בס"ס שאחד בגופו וא' ע"י תערובות אפי' בדבר חשוב וסיים שלא להתיר ע"י תערובות רק הביצים של קודם הג"י אבל של תוך ג"י קשה להתיר ע"י תערובות עכ"ל. והנה אותם הספרים אינם בידי רק מה שהובא בפת"ש איני מבין בעניי שיחת קדשם. דמה ענין ג' ימים לחסרה המרה אטו לא אפשר לומר השתא הוא דחסרה ושמא נאבדה המרירות קודם לשחיטה דדין ג"י לא נאמר רק בהוגלד פי המכה או בסירכא וגם שם מתיר הרמ"א בה"מ וזה לא גרע מניקב קרום של מוח או מכה שלא הוגלדה עש"ך סי' פ"א סוסק"ט. ולא שייך כאן לומר חסר ואתאי כבמקוה שנמצאת חסירה עש"ך שם סק"ט לחלק בין הך לכתם יבש בחלוק שטמאו למפרע. משום דרוב בהמות ועופות כשירות הן לכן י"ל עד עכשיו היתה מהרוב ועכשיו נפלה במיעוט. ואולי השאלה היה ביתיר מרה. ואם כן אסורות למפרע לעולם ומה ענין ג' ימים לכאן ואדרבה יש לומר מדהטילה ביצים ודאי דלא היתה חסירה המרה כ"ז שהטילה לדידן דטריפות אין יולדות דאם תדין דהיתה חסירה מרה א"כ מהטלת הביצים סימן להמכשירים חסרה מרה וצ"ע

ג) בדיני ביצים שנתערבו שהחמיר המחבר בביצת אפרוח והש"ך שם כ' אפי' בביצת דם להצריך ס' אף שנתבשלה בקליפתה. ובביצת טמאה או נבלה הקילו כשנתבשלה בקליפתה ורק בנתבשלה בלא קליפה אוסרת בס' ובביצים עד ס"א. וסיים דוקא כשידוע שהדם במקום האוסר אבל, בספק תערובתו מותר כמ"ש בסי' ס"ו וא"כ יש להקל גם באין קליפה בספק. וידוע דכל שנמצא בבישולים תמיד הם בספק דא"א להכיר במבושלת אם היא בחלמון וקשורה בחלבון כמ"ש הרמ"א סי' ס"ו ס"ד. לכן אם נתבשלה בקליפתה לבדה בלא ביצים אחרים יש לסמוך בה"מ אמ"ש הש"ך בסי' פ"ו סקי"ז דכל ביצת דם בספק קיל מביצת אפרוח הן לענין תערובות ביצים הן לענין היתר שנתבשלה בקליפתה. ואם נתבשלה עם ביצים אבאר לק'. ואם היתה קלופה צריך ס' במים ואם בשלה עם ביצים צריך ס"א ויש לעיין בזה דזה שהוסיפו אחת בביצים משום שיש ביצים גדולים וקטנים. וכיון שיש גם מים יש לחשב מעט פחות וכיון שאין שכיח כ"כ אקצר. ועס"י ק"ז כ' המחבר סתם המבשל ביצים בקליפתן וכו' והתם החשש שמא תשאר ביצת אפרוח בלא ס' ושם בדברי המחבר לא נזכר ביצת דם. ומזה ראיה דביצת דם אין אוסר בקליפתו וצ"ע. ומ"מ טוב להוסיף עד ס' בבישל בקליפתו כמ"ש לק' בסי' ס"ו סק"ג בדברינו

כאן הפכתי הסדר ורשמתי החידוד לסי' פ"א ופ"ו קודם לסי' ס"ו משום דדיני סי' ס"ו שכיחין יותר להוראה וכתבתים מאוחר כדי לסמכן להל' בב"ח שלי

סימן סו

א) אם נתבשלה ביצת דם בקליפתה כבר רשמתי בסמוך בחידודי לסי' פ"ו דמחמת הספיקות שיש בביצת דם ובפרט במבושלים אין איסור להצריך ס' כשבישלה בקליפתה בה"מ וכן בבישל עם ביצים להצריך ס"א ודוקא ביצת אפרוח או ביצת דם כשידוע בבירור שהי' במקום