חידוד הלכה לו
Hidud halakhah 36 · חידוד הלכה · free full Hebrew text
Open in the reader →) אם מלחו ע"ג כ"מ ולא הדיחו אח"כ וצלאו ידיחנו אחר הצליה. ואם לא הדיחו לא קודם המליחה ולא אח"כ וגם לא אחר הצליה ובשלו כך מותר להיש"ש. ומרמ"א סי' ס"ט ס"ב משמע לאסור דנאסר משעת מליחה וצ"ע
ג) אוז שנמצא בביצים וצלו אותו בלא הדחה ומליחה קודם הצליה אסור אף בדיעבד דמקום המילוי הוא כבישול ואם ממולא בבשר בעי ג"כ הדחה ומליחה קודם הצליה אבל בדיעבד שרי דאמרינן לגבי בשר הפנימי שפולט שפיר דרך החיצון ע"י האש אבל ביצים הנקרשים מהרה בתוך האוז נאסרו ואין האוז פולטת שם והביצים נאסרים בבולעם דם בפנים
ד) אם צלה בשר שלא נמלח על שפוד יזהר להסיר הבשר ממנה מהר כשמסירה מן האש דהשפוד בולע דם ומבליע בבשר בעודם חמין ויצטרך ס' נגד השפוד
וכן יזהר מלחתוך בסכין צלי אצל האש אם לא נמלח הבשר תחלה ובדיעבר מותר
וכ"ז בדיני דם אבל בדיני שאר איסורין כגון שפוד של נבלה או שתחבו לחלב אחר שצלו בשר עליו אסור ובפי ליבון. ובעי אח"כ ס' בבשר נגד השפוד שנתחב בתוכו ובאין ה"מ בעינן נגד כל השפוד דבמתכות אמרינן בכה"ג חם מקצתו חם כולו. ובסי' צ"ד אבאר דיני תחיבה כאלו: כל שפוד שצלו עליו בשר בלא מליחה קודם בעי ליבון ובדיעבד אין אוסר דדם שריק והאש שואב גם בליעתו אבל אין הדם שואב שאר איסורים רק בדרך ליבון. וגם אם צלו אחר צליה זאת דבשר שלא נכשר במליחה בשר שנכשר במליחה נכשר השפוד בצליה זאת השנית וא"צ ליבון יותר
ה) אם תחב השפוד למים אחר צלית הבשר ובשלו המים בחלב הוה נ"ט בר נ"ט דהיתירא לענין טעם בשר. ואין לומר דהוה נ"ט בר נ"ט דאיסורא מחמת הדם דדם שבשלו דרבנן. וחומרת נ"ט בנ"ט דאיסורא ג"כ מדרבנן עש"ך סי' צ"ד ס"ק כ"ב ובכה"ג ל"א חנ"נ ודי בס' נגד הבלוע במים מהבשר או מהדם לפי חשבון
ו) אם צלו בשר נבלה ונגע ראשו הקר בבשר כשר או שצלו בשר כשר ונגע ראשו השני בחלב אם השפוד של מתכות אסור דאצל האש אמרינן חמקח"כ. מיהו נ"ל דנאמר תתאה גבר והבשר קר תתאה וגובר ודי בקליפה ובדיעבד מותר בלא ס' נגד קליפת אדמיקר דעכ"פ אין השפוד חם בראש השני ובחומרת חמקח"כ לא מצינו כלל קליפת אדמיקר בש"ס רק בחם גמור
ז) אחר חצי צליתו מותר להציג תחתיו כלי עם מים והמוהל יטיף בתוכה ומותר וזהו בי דוגי בגמ' אם צלה בשר ששהא ג"י בל"מ אסור להניח בו דוגי אחר חצי צליתו וגם אסור לבשלו אחר צליתו כבסי' ס"ט ובדיעבד מותר הב"ד וגם הבישול
קו"א לסי' ע"ו. ז"ל הרמ"א בס"ב ואין חילוק בין אוזות ושאר עופות החלולין ובלבד שלא יהיו ממולאים בביצים או בשאר בשר אבל אם היו ממולאים דינם כבישול וצריכין מליחה תחלה כלקדרה עכ"ל והט"ז והש"ך תמהים על לשון זה דהא במילוי בשר מתיר בסי' ע"ז בכל גוני וכאן כ' או בשאר בשר לדמותו לביצים. גם לשין שאר בשר אינו מובן דהיל"ל או בבשר. והבה"ט הביא להגיה וכצ"ל אין חילוק בין אוזות ושאר עופות החלולין לשאר בשר ובלבד שלא יהיו ממולאים בביצים. ולענין דינא היטב דיבר אבל כל הענין מיותר דמה הי' ס"ד לחלק בין עופות ממולאים לשאר בשר. וגם היפך כל הנוסחא ושלח יד להגיה כל כך. ובמהדו"ק ראיתי לפרש ולהגיה אות א' של או בשאר בשר ולכתוב ובשאר בשר. וה"ק דאין חילוק בין מילוי דאוזות שבשרן עב לשאר עופות הקטנים שבשרן דק והחום של צליה בא לתוכן במהרה ובלבד שלא יהיו מלואים בביצים ובשאר בשר. דכן ס"ל דכמו שאסור בביצים עצמן כן אסור בביצים עם בשר דע"י שהביצים נשפכין ונקפאין תיכף גם הבשר נתבשל בתוכם
אבל אכתי ק"ק דאכתי הכל מיותר דהיל"ל דין פשוט דמילוי ביצים עם בשר דינם כמילוי ביצים עצמן. וגם לזה אין כאן מקום זה הדין והרבותא רק לק' בסי' ע"ח ששם כתבו דין איסור דמילוי ודין מילוי ביצים ושם יגיה דגם ביצים עם בשר כן. אמת דהש"ך בסי' ע"ז סק"ה העיר זה וכ' ומשמע מדברי הר"ב דביצים עם בשר דינם כביצים עצמן עכ"ל ולדברינו זה מפורש בדבריו כאן
שוב ראיתי להגיה כן דבמקום או צ"ל בין. וה"פ דאין חילוק בין אוזות ושאר עופות אם רק לא מלאן בביצים. לבין שאר בשר שלא מלאם כלל. ובקיצור שאם אין העוף ממולא בביצים דינו כלא מילא כלל דאין איסור מילוי חל רק אמילוי ביצים. ולפי"ז אם מילא בביצים עם בשר אין מפורש כאן. ודוק כי זה פי' נכון בדברי הרמ"א
א) אם מילא עוף או כבש בבשר וצלאם ביחד אם הי' הכל תפל מותרים דהפנימי פולט דרך החיצון. ואם היו שניהם מלוחים תחלה ג"כ שניהם מותרים ואף שעדיין על הפנימי יש מלא ודם שהרי לא הדיחם אחר המליחה מ"מ יש ס' נגד זה בשופי שהחיצון עודף על הפנימי ואפי' לא שהו שניהם ש"מ דהחיצון שואבו האש והפנימי טרוד
ב) וכ"ז ששניהן שוין או תפילין או מלוחין בשוה. ואם החיצון נמלח ואפי' שהא ש"מ וגם הודח ככל דיניו ואפי' כבר פלטו גם צירן והפנימי תפל מ"מ מותר דככ"פ. וכ"ש כשהפנימי מוכשר מדמו ולא החיצון דנורא מישב שאיב. ויתר הדינים מסי' ע"ז נאבדו מהעתקה הישינה ונכללו הדברים בכלל דברינו בסי' ע"ו ובקו"א שם
הטופל בצק בבשר אסור לדידן גם לצלי אם לא מלח והדיח הבשר תחלה כדינו. ולטפלו בשומן מותר. ובמי ביצים ג"כ מותר בדיעבד דאינו דומה למילוי שבסי' ע"ו ע"ז. ופשטידא י"ל דין בישול בין לקולא בין לחומרא
ז"ל המחבר בסי' ע"ט ס"א וכל בהמה וחיה שאין להם שינים למעלה ולא ניבים בלחי העליון (ניבים הם תלתלי בשר וכו' וי"א ניבים הם שינים למעלה אחד מכאן וא' מכאן בקצות הלסטות) אם י"ל ניבים בידוע שהיא טהורה וכו' לפיכך מצא בהמה וכו' יבדוק בפיה ואם הי' פיה גמום יבדוק בפרסותיה אם סדוקות וכו' עכ"ל וק' לדעת הרמב"ם בסי' ל"ג דנוטל לחי העליון טרפה א"כ כאן שפיה גמום עד שאין ניכר אם הי"ל ניבים. בין שהניבים הם תלתלי בשר שבחניכים בין שהם השינים שבקצוי הלסתות א"כ כבר נוטל לה לחי העליון והיא בלא"ה טרפה. ואם אין הציור רק לענין שלא יצא בספק בהמה טמאה ונ"מ ששחיטתה יטהרה מטומאת נבלה וכה"ג דא"כ הי"ל לפרש. ואם הכונה להתיר חלב שלה למלאכה וכ"מ שחלב טמאה אסור למלאכה גם זה תמוה איכפל תנא לאשמעינן כזה. ואולי נ"מ לעורה וגידיה ושערה אם הוכשרו למלאכת שמים. והרמב"ם עצמו מביא בריתא זאת ולא הרגיש שיהי' סתירה לחידוש דינו כמו שהקשו לו חכמי לוניל