חידוד הלכה לד

הקשה מה יזיק אם בשלה עם בשר הא אין הנאסר יכול לאסור יותר ממה שהאוסר עצמו יכול להלוך לשם וכיון דהכבד אינה אוסרת וכו' ותי' דנכנס בכבד משמנונית הבשר והשמנונית הזה בולע מדם הכבד והדם שבשמנונית פירש ממקלמ"ק וא"כ כשבשלה עם כבד אחרת שטבע שניהם לפלוט ולא לבלוע דגם אחר צליתה אינה בולעת דכ"כ החו"ד בסק"ה בשם ר"ת לא שייך למימר שזאת בולעת מזאת ולא זאת מזאת והש"ד תי' תי' אחר על קושיא דאין הנאסר וכו' וז"ל בסק"ט דדמי לעופות ודגים דלי"א אסורין גם העופות דע"י שמנונית בולעים גם דם. וגם לתי' זה מותר בבשלה עם כבד דכיון דאין לה שום טבע בלע גם שמנונית שבה לא תבלע בגופה. והפר"ח הסכים לקושיא דאין הנאסר והתיר גם עם בשר בפשיטות. ולפי"ז גם הקדרה מותרת: ז. ואם בישל עוף עם כבד ע"י מליחה בלא צליה הוה איסור דבוק ובעוף גופא אין ס' ואסור עד שיהא ס' בקדרה נגד העוף. ואם לא הי' דבוק די בס' בכל הקדרה נגד הכבד כדלעיל בלב בסי' ע"ב. ואם [ב] נכבשה הכבד במים מעל"ע מותרת לצליה והכלי אסורה כמו בס"א בבשלה לבדה ואפי' להנוהנין שם לאסור הכבד מ"מ כבוש קיל קצת מבישול ובסק"ב בחידוד אבאר גם דינה בנמלחה בכשא"מ

[ב] ואם נכבשה מעל"ע. ומה"ט יש להתיר גם אם נמלחה בכשא"מ דלא עדיף מבישול דחד טעם הוא לאיסור דבשניהם הטעם משום שפי' ממקום למקום. והפ"מ בסי' ס"ט סק"ב מחמיר בין בכבוש בין בנמלחה בכשא"מ. והי"א השיג שם ומתיר בכבוש וממילא גם בכשא"מ ובה"מ יש להתיר

וכ' הפ"ת אם נכבשה מעל"ע בלא הדחה א' אסורה אם אין ס' נגד דם שע"פ וכ"כ הי"א. ואיני מבין זאת דהש"ך בסי' ס"ט סק"ס מסיק דבכבישה לא חשבינן הדם שע"פ לדם בעין משום דתיכף כשבא במים נמס וחשוב תיכף כהודח דמה"ט לא חילקו שם בין מלוכלך בדמים. והח"ש שם כ' דאפי' ד"ב ממש כשבא למים נתערב ושוב אין לו דין דם בעין. דאפי' ציר כשבא למים נתבטל כמבואר בסוסי"ע. ואף שי"ל דרק ציר נחלש מחריפותו מ"מ אנו רואין בחוש דתיכף כשבא למים נידח. ורציתי לגרום אם נמלחה בלא הדחה אסורה. וגם זה א"א לכוין דהכבד אינה בולעת בבישול מכ"ש במליחה. ובמלחה בכשא"מ לא מבעיא להסוברים טעם האיסור משום שעבר על תקנת חז"ל שתקנו מליחה בכ"מ א"כ בכבד דלא תקנו בה שום מליחה לא עשה כלום נגד תקנתם. דגם אם הי' מלחו במנוקב לא עשה כתקנתם ויצלנו עכשיו. ולהסוברים משום שפירש ממקל"מ עכ"פ לא פי' יותר מבבישול וצ"ע. ונ"ל דאם נכבשה מעל"ע עם בשר יהי' הדין כבישלה עם בשר אבל נחתינן חד דרגא בה"מ להתיר כדעת הפר"ח. עוד נ"ל דבנמלח בכשא"מ קיל מעט מכבוש דאפי' אם מלחה עם בשר באופן דהבשר למעלה ואין הבשר נוגע בשולי הקערה הכל מותר דהכבד אין בה משום פי' ממקל"מ והבשר מונח למעלה ולא נגע בשולי הכלי. וספק כבוש מעל"ע שלם אף דבבשר אסור כמ"ש בפתיחה דדם כבוש דאורייתא להפמ"ג שם אבל בכבד דכולה דרבנן גם הכלי מותרת בספק. עוד נ"ל דכבד אפי' נכבשה בחלב החלב אסורה והכבד מותרת מטעם דאין בולעת וזהו בעיא בירושלמי בבשלה בחלב ולא נפשטה וממילא בנכבשה דאיסור חלב בה אינה דאוריתא פשיטא דמותרת. ודע דעכ"פ בנכבשה במינן במים ס' נגד דם הסמפונות ואם בחלב בעינן ס' בחלב נגד כל הכבד ואז גם החלב מותרת ואם אין בחלב ס' החלב אסורה באכילה והכבד מותרת. ודע דאם נפל דם בעין למים ונכבש מעל"ע לא שייך דין כבוש דאין כבוש אלא גוש בלח אבל לח בלח יש בילה ותיכף נתערב במים. גם עיקר חומרת הפמ"ג בפתיחה לסי' ס"ט שכ' דם שכבשו דאוריתא איני יכול לצייר זאת רק בבשר שלא נמלח שנכבש דבדם לח לא שייך כבישה וא"כ אפי' בשר שנכבש בעוד דמו בתוכו א"א לומר עליו איסור דאוריתא דכ"ז שלא פי' הוה דם האיברים שלא פירש ומותר וכשפירש הוה לח ובלח לא שייך כבישה ולומר כבוש כמבושל א דבישול עצמו אינו דאוריתא. ואיך יהי' כבוש שהוא כבישול חמור ממבושל. ודאי אם הי' אפשר לצייר כבישתו בבעין י"ל להיפוך דאינו כמבושל ולכן יש בו עדיין איסור תורה אבל כיון דא"א לצייר כבישותו איני מבין בו איסור תורה לאסור בספק. ואפשר דה"ק אם נסתפק אם נכבש מעל"ע שלם אמרינן להיפוך שמא לא עבר מעל"ע והאיסור חמור יותר משאם הי' עבר מעל"ע שלם דכל שלא נכבש עדיין איסורו חמור יותר כן נ"ל דעתו. אמנם היד אברהם כ' דדם כבוש אינו ראוי לזריקה שנתערב במים וממילא הוה דרבנן

ח. אם מילא את העוף בביצים בין שהמילוי בין עור לבשר בין שהמילוי בתוכה ויש שם לב או כבד דבוק שצריך ס' בעוף ואין המילוי מצטרף וכשאין דבוק מצטרף גם המילוי כמבואר בסי' ע"ב. וכ' הט"ז סוס"י ע"ב הבאתיו שם בסוס"י דמי שרוצה להחמיר לעצמו יחמיר אפי' באין דבוק לאסור המילוי ביצים שבחלל אף שכל התבשיל מותר וגם העוף מותר מטעם דהביצים מתקשים מהרה: אם מלח כבד עם ב"מ יש לאסור הב"מ שיש שם ב' ריעותות הכבד ריבוי דם והב"מ אין מחזיקין בהם דם של עצמן כ"כ הפ"ת בשם הרדב"ז ומדמי לה לדגים ועופות אבל צ"ע דבדגים אמרינן דרפי קרמיהו. ונ"ל דמיירי שמלחם בכשא"מ דהעליתי בחידוד בסק"ב דהכבד מותרת. ואם הי' בשר מונח עליה למעלה באופן שאין הבשר נוגע בשולי הכלי דגם הבשר מותר וכאן בב"מ אסורין אבל אם נמלחו יחד בכ"מ אין מקום לאסור ואם נדמה אותם לדגים ועופות קשה יותר דהו"ל לאסור ב"מ עם בשר כמו דגים וע"כ דאין ב"מ דומין לדגים א"כ במה יאסרו אותם. ועוד דא"כ גם במלח שומן עם כבד יאסר דגם בשומן אין מחזיקין דם. ואיני חולק ח"ו נגד הנך אריותא רק אני עורך הדברים לפני המעיינים וע"ל בדברינו בסי' ע"ה

קו"א לסי' ע"ג. הפמ"ג בסי' ק"ה סקט"ז מביא שאלה השייכא לכאן כשנגעה הכבד בשעת צליתה בקדרה אצל האש. וכ' באין ה"מ שיצטרך ס' נגד כל הכבד ובה"מ מתיר והקדרה אסורה. והחו"ד בסי' ע"ו סק"ב אוסר וכ"כ הפ"ת בשם הר הכרמל ונ"ל בפשיטות להתיר דהחו"ד בסי' צ"ב סק"כ ובסי' צ"א סק"ו כ' דאם זב חלב אצל קדרה דא"צ לשער נגד כל הקילוח רק נגד מה שיש חלב תחת שולי הקדרה ממש דדבר לח אינו חיבור רק כל טיפה עומדת בפ"ע. וא"כ מכ"ש כאן דאין האיסור רק מחמת טיפות דם היוצאות מהכבד וגם הם אינם בעין כמו החלב דשם רק האש מוציאם אחת אחת סביב ולא רק כאן אצל הקדרה ואיך נוכל לומר דכל הכבד נכנס לכאן. ובפרט דכ"ז שהדם בתוך הכבד אינו איסור רק כשיוצא נעשה איסור ופשיטא שלא יצא כל הדם שבכבד באותו צד שנוגע בקצהו לדופן הקדרה. ואם כל קילוח הלח לא מקרי חיבור מכ"ש דאין הלח היוצא טיפין טיפין מהגוש לא מקרי חיבור להגוש ובפרט דכל הגוש עדיין היתר. ואם נגע בקדרה עם חלב י"ל דהגוש עצמו הוא איסור לגבי חלב ושפיר הי' יכול לומר דגוש מקרי חיבור. אמנם הי' נ"ל