חידוד הלכה לב

[א] ואז מותר וכו'. עש"ך סק"א וז"ל וק"ק מאי קמ"ל הא גם המחבר כ' ואח"כ יבשלנו. ותי' דה"ק דמותר לבשלו עם בשר אחר והש"ד פי' דבריו דהי' ס"ד דרק לחודי' שרי לבשלו מטעם שיע אבל לא עם שאר בשר. עכ"ל. ולא הבנתי להעמיס כונה זאת בהש"ך דאם הי' אסור עם שאר בשר גם הקדרה היתה אסורה אפי' בשלה לבדה כמו בכבד בסי' ע"ג דכ' ויש מתירין אם בשלו לבדו אבל אז הקדרה אסורה והסברא כן דהקדרה לא עדיפא משאר בשר דאינה שיע. ולקושית הש"ך נ"ל דקמ"ל דאף דאין הת"ח אוכלים לב עוף דקשה לשכחה אבל הבשר שנתבשל עמו מותר לכל דאין בזה משום נו"ט. ומשום דבשאר מילי דסכנתא אוסרים גם הנתבשל עמהם כלק' סי' קט"ז קמ"ל דבסגולה זאת דקשה לשכח' ליתא בשאר בשר שנתבשל עמו. וע"ל סי"ע מ"ש לענין סכנת דגים בעופות. א"נ י"ל דרצה לסיים ויש מחמירין לבשלו רק צולין אותו ואח"כ מבשלין אותו ולדידהו הלב דומה לכבד לכן כ' קודם דלדידן מותר לבשלו אף דכבר אמרה המחבר

סעיף ב

מלחו ולא קרעו קורעו אחר מליחתו ומותר [ב] ככ"פ וה"ה אם צלאו ולא קרעו קורעו קורעו אחר צליתו ומותר אבל אם נתבשל בלא קריעה אסור עד שיהא ס' נגד לבו: הג"ה. ואפי' איכא ס' הלב עצמו אסור [ג] ויקלוף מעט סביב הלב. ויש מחמירין אפי' במליחה לאסור שאר בשר שנמלח עמו דל"א ככ"פ בלב שהדם כנוס בתוכו שהוא כדם בעין ולא אמרינן בי' ככ"פ. והמנהג להקל שגם דם זה נקרא דם פליטה ושייך בי' ככ"פ כבדם שבחוטין בסי' כ"ב. ויש מחמירין לקלוף מעט סביב הלב וכו'

סעיף ג

אין עוף שלא יהא בו ס' נגד לבו ומותר אפי' דבוק בעוף: הג"ה. ואפי' אין בו הראש והרגלים התחתונים וכו' עד הארכובה התחתונה. לכן אם העוף שלם הכל מותר. ואם אין העוף שלם ואין בו ס' העוף אסור הואיל ודבוק בו ואין בו ס'. ואם אין הלב דבוק בו מצטרף כל הקדרה לבטלו בס' ועס"י צ"ב מדיני חנ"נ. ואין בהמה שיהי' בה ס' נגד לבה

[ב] ככ"פ הש"ך סק"ג כ' ג' טעמים להתיר הקריעה אחר המליחה או צליה. א'. אע"ג דבד"ב ל"א ככ"פ אבל כיון דהלב שיע אמרינן ככ"פ. ב'. ע"י המלח או האש מתיבש הדם בתוכו ונחשב כדם פליטה. ג'. נהי דבגמ' לא קיימא במסקנא טעמא דשיע היינו לבשלו כך אבל לגבי מליחה וצליה מהני. והש"ד כ' כמה נ"מ בין הנך טעמי לטעם א' אף אם יפול דם בעין ממש על הלב במליחתו לא יבלע בו מטעם שיעתו (ואפי' נמלח בלא הדחה). וחומרא לשאר בשר שנמלח עמו כיש מחמירין דרמ"א. ולטעם ב' להיפוך קולא לשאר בשר שעמו דדם הכנוס בלב נחשב להם כדם פליטה ע"י מליחה אבל הלב עצמו אסור דקדים לבלוע קודם שנתיבש. א"נ אם נפל עליו דם בעין ממש או נמלח בלא הדחה א' דלא שיע ונאסר. ולטעם ג' קולא אם נפל לציר או דם בעין נפל עליו במליחה או צליה. ואפי' נפל לציר אחר יב"ש דבכל מילי דמליחה אמרינן שיע. אבל לטעם ראשון דשיעתו לא מהני רק לומר בו ככ"פ ולא לשאר חומרות דמליחה כגון בלא הדחה א' או נפל לציר אחר יב"ש דרק לדמו שבתוכו אמרינן שיע. כן נ"ל תוכן כונת הש"ד. וקודם בואי לחידוד בד"ז אקדים לך בירור הדברים. דנדקדק בדברי המחבר דכ' בהיתר דקריעה אחר מליחתו דככ"פ ולא אמר משום דשיע משמע דלא ס"ל טעם דשיע כלל רק ס"ל כאחד משני טעמים או דהשיע גורם לומר ככ"פ או כטעם ב' דע"י מליחה וצליה נתיבש ונעשה כדם פליטה כדי שנוכל לומר ככ"פ אבל טעם ג' דבמליחה וצליה אמרינן שיע א"כ א"צ לומר כלל ככ"פ רק שיע. והחילוק בין היתר ע"י שיע או ע"י ככ"פ הוא כך דבהיתר דככ"פ בעי מליחה אחר הקריעה שאחר מליחה ראשונה דכן הפירוש של כפ"פ בכל מקום. ע"ל סי' ס"ט במלח בלא הדחה ובסי' ע' ס"ו ובכ"ד דבכ"מ דמתירין ע"י ככ"פ צריך מליחה לפלוט. ואם נתיר מטעם שיע א"צ מליחה אחר הקריעה. ולפי"ז יהי' נ"מ רביעית בין הנך ג' טעמים של הש"ך דלשני טעמים הראשונים שעיקר ההיתר בככ"פ כמ"ש במחבר יצטרך מליחה אחר הקריעה זאת ולטעם ג' א"צ מליחה. ותיקון זה של מליחה אח"כ לא שייך רק במלח בלא קריעה שקרעו אח"כ וחוזר ומולח אבל בצלה בלא קריעה וקורע אח"כ תו לא שייך שום תיקון דאין מליחה ולא צליה מועלת לבשר צלוי דאין צליה אחר צליה. וכיון שהמחבר כ' תיקון זה דככ"פ אחר שני הדינים דמלח בלא קריעה ודצלה בלא קריעה לא בחדא מחתא מחתינהו [וע"ל סי' ס"ט בש"ך ס"ק י"ב]. ומגוף דברי המחבר יש להעמיס רעיון זה דגבי קרעו אחר מליחתו כ' ככ"פ. וגבי קרעו אחר צליתו לא כ' ככ"פ והיינו כמו שכתבתי דבצלי א"א לתקן תיקון אחר. ובזה יתורץ למה בכל סימנים הקודמים לא כ' המחבר שום דין ומנהג בצלית בשר רק במקומות שאין מליחה מועלת כ' יצלנו כגון בבשר ששהא ג"י וכה"ג. ורק אחר כלות כל הלכות מליחה כ' בסי' ע"ו בפרוטרוט הלכות צליה. ורק כאן בדין הלב דכ' היתר דקריעה וממילא ידוע דכל שמותר למליחה מכ"ש שמותר בצליה דעדיף ולא הי' צריך כלל לכתוב דגם בצליה מועיל הקריעה דאח"כ דזה פשיטא דאם מועיל במליחה מכ"ש בצליה. וע"כ כמ"ש דבמליחה מועיל מטעם ככ"פ וצריך למלוח אח"כ ובצלי דליכא תקנה זאת דמליחה אח"כ לכן כ' דגם צלי מותר ע"י קריעה. כלומר בלא שום תיקון שאחר הקריעה וזהו אמת וברור. ואחר שזכינו לזה נזכה לתרץ גם קושית הש"ך בסק"ה למה בעינן ס' נגד כל הלב כיון דבשר הלב נמלח ונידח כדינו וא"כ הי' די נגד דם שבתוכו ושפיר נוכל לשער כמה חללו מחזיק דם וסיים בצ"ע. ולדברינו אלה לק"מ כיון דכל ההיתר מטעם ככ"פ כלומר וימלח שנית כל הלב. וכ"ז שבשלו ממילא לא מלחו שנית ושפיר בעינן ס' נגד כל הלב. והש"ד בסי' כ"ב מביא קושית הש"ך דכאן ומסיק מכח קושיא זאת דבאמת די בס' נגד דם הכנוס ולא נגר בשרו ולדעתי פשוט כמ"ש דכיון דעיקר התיקון של מליחה שני אחר הקריעה חסר ובשלו כך הוה ככל בשר שנתבשל בלא מלוחה דבעינן ס' אלא דבנתבשל בלא מליחה כלל אפי' איכא ס' אסור הבשר וכאן הלב עצמו מותר עכ"פ

ואחר שביררתי הדברים ותירצתי קושית הש"ך למה בעינן ס' נגד בשר הלב אשוב ידי לדברי הש"ד שהבאתי דכ' דלטעם א' דההיתר מטעם שיע נוכל לומר ככ"פ גם אם יפול על הלב דם בעין ולפי"ז יהיה חומרא לשאר בשר שעמו דאינן שועין. צ"ע דבסי' ס"ט סוסעי"א מבואר דכל דם שבא מחתיכה לחברתה חשיבא לגבי חברתה כדם פליטה וא"כ לא שייך חומרא לגבי אחרות דבד"פ אמרינן תמיד ככ"פ וגם אין האחרות נוגעות בעיקר דם הכנוס רק בהלב: