חידוד הלכה לא

בכה"ג שמלחו קודם קציצה ונאסר מה שבתוך הטלפים במליחה דאז גם כשנתנוהו ברמץ אסור ואין הרמץ במקום צליה דכל שנבלע ע"י מליחה תו אין האם מכשירו. אבל כשנתנוהו ברמץ קודם מליחה להסיר שערו וטלפיו בנקל ואז הרמץ חם מאוד ושורף ואם נצלה כחצי צליתו ודאי דאין מעכבי לאש מה שלא נקצצו הטלפים. וזה פשוט. והא דבכל מולחו בכשא"מ אסור מה שבתוך הציר וגם כ"ק למעלה וכאן לא אסרו כלום ממה שלמעלה ע' בדברינו בסק"ב ותבין דעיקר מקום החשש של כשא"מ אינו בכל הטלף רק במקום תחתיתו וראשין שלו ולולא הראשין הי' מועיל המליחה דרך הטלפים וכו' ע"ש ודו"ק

סעיף ג

הקרום שעל המוח יש בו דם לפיכך הבא למלוח המוח עם הראש צריך לקרעו ולהוציא המוח שבו וקורע הקרום ומולח. ואם רצה למלח הראש והמוח בתוכו ינקוב העצם כנגד הקדום ומולח ויניח הנקב למטה ומותר אפי' לקדרה: הג"ה. וע"ל סי' ס"ח [ה] כיצד נוהגין לכתחלה. (קו"א א'). ואם נמלח הראש שלם בלא [ו] נקיבת העצם הקרום והמוח אסורין [ז] ושאר הראש מותר וכ"ש שאר בשר שעמו

הקולית ושאר עצמות שיש בו מוח צריכין מליחה ומועיל מליחת עצם למות שבתוכו וא"צ לנקב העצם. מיהו לכתחלה לא ימלחנו עם שאר בשר ובדיעבד שרי

[ה] כיצד נוהגין. ואף דכבר כ' המחבר בס"א המנהג היותר נכון כאן מיירי לענין הראש ושם למנין המוח

[ו] נקיבת העצם. ואם נקב רק העצם ולא הקרום. המוח מותר והקרום אסור דדרך דהקרום פולט דם המוח והקרום עצמו אסור: [ז] ושאר הראש מותר. דהעצם מפסיקו לפי"ז אם הונח בשר שכבר פלט דו"צ אצל הראש במלחו מותר דהעצם מפסיק ואין שאר בשר בולע וכן בקולית וצ"ע נ"ל אם בישל עצם שיש בו מוח בלא מליחה והי' ס' נגד המוח דהמוח עצמו מותר ול"ד לשאר בשר שלא נמלח דבעינן ס' ואותו הבשר אסור עס"י ס"ט סי"א שאני הכא שאין המוח מוחזק כ"כ בדם וגם א"צ ה"מ כשאר בשר

הערה ושייכא לסק"ב. במהדו"ק נסתפקתי אם נתן בשר בתוך כלי עצם ומלח למעלה על הכלי אם יפליט הבשר דרך דופני הכלי. ומצאתי ספק זה בס' ת"ש ומחלק בין עצם טבעי כקולית שהדם נפלט דרך העצם משא"כ כלי עצם ולי נראה דאפי' נתרוקן המוח מעצם הקולית ותחב בתוכו בשר ג"כ לא יועיל לפי הסברות שכתבתי לעיל בסק"ב בחילוק שבין הטלפים שאין להם חיוב עצמו לשאר עצמות השמנים ומכוסים בעור ובשר. וא"כ אפי' עצם הקוליות י"ל דוקא למוח שבתוכו מועיל שיש להם שייכות בחיי הבהמה ולא לשאר בשר. וכה"ג כשתחב בשר לתוך עצם הקרניים והטלפים. שהם עצמות יבישות ואין הבע"ח מרגיש בהם כ"כ ואין דיבוקם טוב. ומ"מ בתוחב בשר בעצם הקולית יש: להקל דעכ"פ הוא עצם חי בחיות הבהמה. וראי' לרעיון זה מאהלות פ"ג מ"ד עצם שיש עליו כזית בשר והכניס מקצתו בפנים הבית טמא [דהעצם הוא יד לבשר וכאלו כל הבשר בבית] ב' עצמות ובהם ב' חצאי זיתים הכניס מקצת כל א' בפנים והכית מאהיל עליהם טמא (וכ' התי"ט שם דיש יד לח"ז. א"נ במוח שבעצם שהעצם שומר למוח] היו תחובים בידי אדם טהור שאין חיבורי אדם חיבור עכ"ל המשנה. הרי דדין יד ושומר שאמרו בעצם לא נאמר אלא לבשר ומוח שנולד עמו ולא למה שנתחבר בו בידי אדם. וה"נ בטבע המליחה שחדשו חכמים להכשיר מדם אין המלח מוצץ דם רק ממה שנולד עמו וחיותו א' ולא' ממה שחיבר לו אדם. וגם אין מוח מוחזק כ"כ בדם כבשר. ואף שיש לחלק בין דין שומר ויד דטומאה דהוא רק מגזה"כ שנלמד מדכתי' כל זרע זרוע אשר יזרע ואמרו כדרך שאדם מוציא לשדה לזרע חיטים בקליפתן וכו' לכן אין לצרף רק קליפת חיטין לחיטין שנולדו עמו משא"כ כאן אם הדם דמוח שבקולית נמשך דרך העצם כן ימשוך דם דשאר בשר. לכן שפיר אמרתי דבאמת בקולית כה"ג יש להתיר בדיעבד ולא בקרנים וטלפים ומכ"ש כלים. וגם בעצם הקולית באופן שלא יהי' חשש מולח בכשא"מ כמו בטלפין אם לא קצצן. אבל בכלים ממש ודאי דהבשר לא פולט דרך שם. ומ"מ אין לדונו כמולח בכשא"מ שלא יועיל מליחה לבשר זה כמ"ש בסק"ב דממ"נ אם נתעורר הדם דרך העצם א"כ יצא ואם לא נתעורר א"כ לא נדחק הדם בתוך הכלי ואין כאן משום מולח בכשא"מ. ול"ד לטלפים דסתומין לגמרי במקום קציצתן. ולמעלה נתעורר הדם לצאת דרך הטלפים דרק למטה בראשין שלהם דינם ככלי ולא למעלה ולכן כשנתעורר למעלה ויורד למטה נדחק לצאת. ודי בהערה זאת לבקי בהוראה

קו"א לסי' ע"א סק"א. ואם נמלח הראש שלם בלא נקיבת העצם וכו'. מעשה שמלחו ראש אוז בלא חיתוך לקדרה לשנים כנהוג ובלא נטילת המוח רק נקצץ חרטומו עד התחלת הנוצות מחלק הראש. וגם נקרו העינים. ואח"כ מלחו ונתבשל כך. ולכאורה לפי הדין דכאן ובסי' ס"ח אין היתר דהנחה על בית השחיטה ודץ בי' מידי מועיל רק בהניחו ברמץ לצלות אבל למליחה לא מהני רק נקיבת העצם לבד. ובש"ך סי' ס"ח סק"ט החמיר לומר איסור דבוק באם מלח בלא נקיבת העצם וגם חנ"נ ע"ש. מ"מ יש לחקור בהיתירא שלא להחמיר בא"ד וחנ"נ בזה דאנו רואין בחוש דכשקוצצין החרטום כולו נראה נקבים בעצם עד הקרום שהולכין מהמוח עד החרטום כעין סמפונות. ואף דלמליחה לא מהני אותבי' אנחירי' ודץ בי' מידי היינו בראש בהמה שכל הראש שלם וסתום מכל צד וגם בראש אוז כן בלא קציצת החרטום דאין חציצה משם עד הקרום והאויר יוצא דרך הסמפונות ועדיף מקולית שהמוח שבו פולט. וגם בסי' ל"א בטריפות שמחמת נקיבת עצם המוח אמרינן בעוף המים שיש נקבים קטנים מאד בטבע ואין מזיקים והאחרונים מתירים עכ"פ כשמטלת ביצים או חי יב"ח והגאון נו"ב מתיר מטעם דהעור מגין וסותם על אותן הנקבים שהם בתולדה. ועכ"פ כאן למליחת עצם הראש של אוז נוכל לעשות סניף להתיר דעצם האוזות נקובות בטבע שמוח של האוזות יוכשרו מדמן ע"י מליחת העצם עכ"פ כעצם קולית ודוקא בראש דבהמה דהעצם קשה מאוד החמירו. והוריתי להתיר ע"י ס' בתבשיל נגד המוח ולא לומר א"ד וחנ"נ להצריך ס' נגד כל האש. ויזרקו הראש והתבשיל מותר. ומשום שאיני פוסק ולא מורה רק פרשן יעיין המורה ברעיון זה אם כנים דברי וגם נ"ל דקציצת החרטום דומה לקציצת ראשי הטלפים עד שנראה העצם קצת

סימן עב סעיף א

הלב מתקבץ דמו בתוכו בשעת שחיטת לפיכך צריך לקרעו קודם המליחה וכו' ([א] ואו מותר אפי' לבשלו) ויש מחמירין לבשלו רק צולין אותו ואח"כ מבשלין אותו: