חידוד הלכה כט

פולט עוד בשפע קטנה ואחר שעה תו אינו פולט דם דהכי קים להו. ומעשה דרש"י ומחלקותו הוא אפי' אחר שעה. ואחר מיל או חצי שעה לכ"ע אסור להניחו בכשא"מ רק כמו שכשמדיחו ומבשלו תו אין איסור פי' ממקל"מ כן אם הניחו בלא הדחה לכשא"מ מותר לרש"י בה"מ ולדידן בכה"ג גם בה"מ אסור דתרי קילי בה"מ לא אמרינן

אמנם הש"ך כ' בסי' ס"ט ס"ק ע"ה בנפלה חתיכה לציר בכשא"מ וספק אם הי' אחר גמר מליחתו דמותר מה שחוץ לציר עכ"ל כלומר ספק שעה דכל שעה פולט דם וי"ל ככ"פ או טריד. ואקצר בזה דכבר כתבתי כל מה שצריך בענין זה ורק לעורר דעת המורים באתי כי אני בעצמי איני פוסק

ודע דבכל הנך דינים כשמתירין ע"י הדחה ומליחה שני ידיח רק מעט כדי שלא לבא לחשש סתימת נ"פ ואם מלח מליחה ב' בלא הדחה כלל ש"ד ואם נתבשל בלא מליחה ב' כשר דבדיעבד סמכינן אטרוד. והחו"ד מחמיר בשהא ש"כ בציר אם נתבשל בלא מליחה ב'

סיומא דהלכות וכללותיהן

א"ה. אחר שעמלתי בעז"ה בספר חידודי הלכות וקו"א בעמל רב בדברי המפורשים והפלפולים ואח"כ כתבתי קיצורי הדינים כסדרן לכן אני מוכרח עוד איזה מחודשים הנצרכים לידיעת המורים. וזה החלי בס"ד

הנה כל דיני נפל לציר לכאורה אין שכיח בזמננו בחומרתו הגדולה. דכבר כ' הרמ"א דציר המעורב במים אפי' מים מועטים לא חשיבי עוד כרותח ואינה אוסרת. ובחידוד שם ס"ק י"ד ט"ו הארכתי בזה מש"ס בכורות ומשנה מכשירין דאפי' מים מועטין מבטלין כח הציר. דכל ציר ש בו מחצה מלח ומחצה זיעה שבא ע"י המלח. ועם עוד מים ב"ש הו"ל רובא מיא כדברי הגמ' בכורות הנ"ל. וא"כ לפי מנהגנו כשמעמידין הכ"מ עם הבשר ע"ג איזה כלי אפי' אם הכלי התחתונה ריקנית לגמרי והציר לבד זב לתוכה. ועיקר הציר נתרבה בי"ח מינוט הראשונים. זהו הציר האיסור. ומה שזב אח"כ הוא ציר היתר והח"ש רצה להתיר כל הציר אם הי' הבשר מונח שעה שלימה. ואני סתרתי קולא זאת בכמה אנפי דעדיין יש חשש מולח בכשא"מ אם נפל בשר בתוך ש"מ לציר זה ושהא ש"כ. ותוך ש"מ היינו תוך שיעור מיל אבל אם הבשר שנפל שם הוא אחר ש"מ כמו שמותר לבשלו בשעת הדחק כן לא נאסר אז משום ציר בה"מ וכ"ש בנפילתו לציר לא גרע מבישלו דתו אין חשש פי' ממקלמ"ק. רק דאם הציר הזה רק מבשר של תוך שיעור מיל בלא ציר היתר כלל יש חשש שנבלע בו ציר איסור ולזה מהני טעם טריד או לכל היותר ככ"פ וימליחנו שנית לכל היותר. ואם הי' הציר מבשר של שיעור שעה דהציר עצמו יש בו גם מהיתר רוב כדעת הח"ש פשיטא דמותר. ורק בבשר שהודח אחר ש"מ של שיעור שעה. דבתוך שעה ודאי דהדחה אינה סותמת נ"פ אז אין חילוק בין אם הציר מן בשר של שיעור מיל או מן בשר של שעה כל שהציר חזק מבליע בתוכו להש"ך בש"כ ונדון בו כדיני דין ג' וכן אחר יב"ש או מעל"ע כדין ד' ה'

אמנם ראיתי בס' מחה"ש התיר גם בציר שלנו מכח דאנן אין סומכין אהדחת הטבח ומדיחין כל בשר סמוך למליחתו ועדיין המים נוטפין כשמניחין אותו ע"ג הכלי המנוקב וממתינין מעט עד שיטפטפו המים כדינא וממילא יש בכלי התחתונה ששם הציר נופל גם מים. וכשמתחיל למלוח קדמו המים וקמא קמא דנופלין טיפות הציר נחלשין והולכין. וא"כ הציר חלש ואינו אוסר בשום דין מהנך דינים ומכ"ש כשנפל שם מהבשר העליון קודם גמר שיעור שעה דנכשר ע"י מליחה שנית לגמור שיעורו. ובפרט כשהכלי המנוקבת עומדת ע"ג עצים והציר נופל ע"ג קרקע שיש ב' לטיבותא מעט מים בו וגם מונח ע"ג קרקע דכשר בכ"ע כשנפל שם מהבשר שלמעלה בתוך שיעורו ע"י שישלים מליחתו ולכ"ש די בהשלים שיעור מיל דלא גרע נפילתו בציר זה מבישולו אתר שיעור זה של מיל

שאלה. בטעות מלחה אשה חתיכה מוכשרת מאתמול ונידח ומלחוהו עתה עם בשר להוציא דם ביחד

ויש כאן הרהורי דברים. א' דאפי' מלחוהו לבד. דאיתא בהג"ה ס"א בשר שמלחו אותו ב"פ כשר ולא חיישינן שהמלח השני יבליע הדם שעליו ממלח ראשון. וכ' הט"ז שם דאחר מעל"ע יש לאסור גם להרא"ש ע"ש. והמ"ז סק"ד מתיר אפי' אחר מעל"ע. אמנם כתבתי שם דחשש זה אינו רק בלא הודח במליחתו הראשונה אבל כיון שהודח פשיטא דאם הי' נמלח בפ"ע דאין שום חשש מחומרת הט"ז. אבל כאן דנמלח עם בשר להוציא דם. בזה גרע במה שהודח דזהו דין ב' ג' מהדינים. אמנם אחר העיון אמרתי כך דהמחבר בס"ו כ' ויש אוסרים בכל זה וכתבתי שם בחידודי סק"ט בפי' א' דקאי אנמלח והודח. ושם הבאתי דברי השיך ס"ק כ"ו דהאוסרים אוסרים גם בבשר תפל לגמרי ודעתם דהא דמולחין הרבה חתיכות ההיתר משום דנמלחו כולם אבל אם הבשר תפל וכ"ש כבר הוכשר והודח והוא לא נמלח עמהם אסור דלא אמרינן ככ"פ רק בדם של עצמו ולא במה שקיבל מאחרים. ורק בנמלח גם התפל עמהם ההיתר דטרוד בטירדת עצמו ולא בלע אבל אם הוא לא נמלח שפיר בולע. והמתירים הוא מקצת רבותיו של הרשב"א דס"ל להיפוך דאין דם של אחת הנפלט ונקרא דם פליטה נכנס באחרת. ושאני דגים דרפי קרמיהו. והם מתירין בין בתפל בין בנמלח והודח. והרב אוסר בהודח לדעת הש"ך אליבא דהר"ב ובאחר יב"ש אוסר בהדיא. ע' בכ"ז בחידודנו סקט"ו. ולפי"ז אני סובר כך דכל חומרת סעיף ו' הוא בהונח בין המלוחים והוא לא נמלח עכשיו דהוה טמא מלוח וטהור תפל. דבשאר איסורים מכ"ש כשגם הטהור מלוח דאסור אבל בדם א"א לאסור כשגם הטהור מלוח. משום דכשהטהור נמלח ג"כ ודאי דפולט ציר אפי' אחר הדחתו ואפי' אחר יב"ש או מעל"ע. ונקבל בכה"ג סברת מקצת רבותיו של הרשב"א דמתיר בכ"ע ואינו מחלק בין הודח ובין יב"ש. דהרמ"א לא פליג רק בהונח והוא לא נמלח וגם הרבותיו של הרשב"א בהכי מיירי והסברא לדעתי פשוטה דאנו רואים בחוש כשמולחים בשר שמזיע ומוליד איזה מוהל מחמת לחלחותו שהמלח מחממו ומוציאו לחוץ. ואדרב' י"ל דכשהודח אחר מליחתו ונסתם פליטתו ונשאר בתוך הבשר ועכשיו שנמלח מחדש נתעורר הפליטה והזיעה שבו והולך בטבעו יותר מאלו לא הודח והי' הציר יורד כסדר כל המעל"ע. כנלע"ד לנכון דבנמלח ממש עמהם גם להרמ"א מותר כמו לרבותיו של הרשב"א בהונח אצל מלוחים והוא לא נמלח

סימן עא סעיף א

הראש [א] חותכו לשנים ומלחו יפה לצד השיער וגם לצד הפנים שאין השיער מעכב ע"י המלח מלהפליט דם

[א] חותכו לשנים. המפורשים הקשו כעין סתירה מסמוך ס"ג דדי בנקיבת העצם והקרום. ותי' דכאן כ' המחבר למצוה מן המובחר. והפת"ש בשם הבא"י דבאמת מדינא צריך לפתחו וסתר דבריו. ולי נראה דאין כאן שום סתירה דבסי' ל"א ס"ב מבואר בט"ז וש"ך דכשיש ריעותא בחיי הבהמה שמנענעת ראשה שקורין שווינדל צריך בדיקה ויפתח העצם דוקא לראות אם יש שם מים סביב המוח. ובכה"ג