חידוד הלכה כז

וצ"ל דהספק של הפמ"ג מיירי בשני חתיכות בשר אחת מלוחה ואחת תפילה ושניהם מוכשרות מדם ומונחים בכלי ממש ונפל חלב על התפילה. וזהו שכתב והיינו שהחתיכה המלוחה כבר הוכשרה מדם ונמלחה שנית. כלומר דאז מונחים בכלי שאינה מנוקב. והמלח עז ונתקבץ ציר שפיר יש להסתפק כמ"ש החו"ד הנ"ל אבל במונחת המלוחה בכ"מ ואין ציר מתקבץ והמלח טרוד להפליט דם ואז אינו עושה שום פעולה בהתפילה עחו"ד סי' ס"ט סק"א. דבזה אפי' אם המלוחה אסורה משום שלא הודחה בראשונה מ"מ אינה אוסרת התפילה דדם של המלוחה נחשב דם פליטה להתפילה ומכ"ש שלא תבליע ד"א להתפילה. אמנם מצד אחר יש להתיר אפי' אם נמלחו בכלי ממש כגון שהיו מוכשרים מדם כמ"ש הפמ"ג. מטעם דחלב כשנופל בה מלח נעשית פגום כמו שהוכחתי בסי' ק"ג. ואם נפל עליה גבינה י"ל דאין מלוח זה יכול לחמם השני ויבלע מגוש השלישי. דגם בחם של תתאה גבר אין הגובר הולך עד הגוש השלישי כמבואר בסי' צ"א ומכ"ש כאן לכן לא מצייר הפמ"ג בגבינה רק בחלב. ובדין דחו"ד כשיש ציר יש להחמיר

קו"א ה. בקיצורי דינים בדין ד' נרשם ד' הח"ש שאם נפל בשר לציר של בשר ששהא שעה שלימה במלח ונמצא שיש באותו ציר יותר משני חלקים ציר כשר דציר איסור נפלט בשליש שפה פחות מעט. והוה מיעוטו דם ורובו היתר ודינו כציר מעורב עם מים. אמת דהש"ך בסי' ס"ט ס"ז כ' מה לי מים מה לי מוהל וכבר דברתי מזה כאן בסקט"ו. וראיתי בגליון רש"א כאן כ' וז"ל ע' בסי' פ"ג סקי"ב. והכונה דשם כ' אם שרוים הערינג בכלי עם דגים טמאים מלוחים במים אסור ובש"ך שם הטעם דהציר חזק מאוד ובודאי מפליט וגרע מציר המעורב עם מים בסי' ע' וכו' עכ"ל הרי דאזיל בתר חריפות הציר ולא בתר היתירו או איסורו דשם הציר נולד מהערינג שהוא היתר. ואי משום ביטול הלא לח צריך ס' ושאני מים דמחליש ובדברינו בס"ק ט"ו הארכתי בענין אי בעינן רוב מים או די במעט מש"ס בכורות ומשנה מכשירין פ"ו מ"ג. ואם נבא לשיעור ביטול נצטרך שיהי' ציר מי"ח שעות נגד ציר איסור שבא בי"ח מינוטין. וגם בזה אין די דלא כל שעה ושעה פולט בשוה דבשעת פליטת דם יורד יותר בשפע. והראי' דאחר יב"ש לא פליט כלל ומכ"ש אחר מעל"ע וא"א לשער כלל ביטול להציר בתוך ציר. ואפי' למ"ש הב"ח הביאו המ"ז בסי' ס"ט ס"ק מ"ו במעשה דרש"י דהמוהל שאחר ש"מ מבטל כח המלח והדם דמה לי מים מה לי מוהל (הט"ז שם סתר זה) וגם הש"ך בס"ק ע"ט שם כ' דהטעם של הציר שלאחר ש"מ אינו רק מוהל והמלח האיסור נתבטל בתוכו עכ"ל וע"ז כ' הש"ד שם וז"ל לכאורה הוא דברי הב"ח דהטעם בטיל בציר וי"ל דס"ל דאחר ש"מ גם הבשר אינו רותח רק הציר רותח. ומש"ה כ' ממ"נ אם יש ציר איסור בטיל הוא בציר היתר ומ"מ א"י איך נתבטל ציר בציר. ואני תירצתי לנכון קושיתו זאת דז"ל המחבר במעשה דרש"י בשר ששהא ש"מ ונתנוהו בכלי ונתמלא מציר וכו'. הרי דציר איסור מהבשר זה אינו כאן באותה כלי שנתנו הבשר עכשיו. ומה שיורד עכשיו מהבשר הוא כולו ציר היתר וגם משמע מהלשון שלא לקחוהו בצמצום ברגע אחרונה של הי"ח מינוטין רק הונח שם איזה זמן וכבר נפלט מתוכו וגם משטחו סביבותיו ונפל לכלי או לקרקע לאיבוד ואין חשש רק מגרגירי המלח שעדיין מדובקים בו אבל כל הציר שנתקבץ בהכלי שנתנו הבשר בתוכו הוא מוהל כשאר מים מלוחים וכולו היתר ושפיר אמרו בזה מה לי מים מה לי מוהל. והמוהל הזה שוטף הציר של איסור בכל רגע ומאבדהו ועכשיו כשנתנוהו בכלי אין שם רק היתר. אבל בדין דח"ש שנפל הבשר בכלי שיש שם כל הציר בין דאיסור בין דהיתר איך נאמר דאין חילוק בין מים בעלמא בין ציר דהיתר. הא שאני מים שמחלישין משא"כ אותו ציר דחזק הוא כמוהו וביטול אין כאן. ולפי"ז א"ש דברי השיך בסי' פ"ג. דמי הערינג עזין ביותר שאפי' מים אין מחלישין אותו. ובאותו ציר נכבשו גם דגים טמאים. וא"כ גם כשנפל בשר לתוך הציר של שעה שלימה אין שום דמיון היתר לבשר של תוך ש"מ שנפל לציר זה דודאי יש דין כבישה בציר ודמו נפרש ממקלמ"ק. ולא עוד אלא אפי' נפל לתוך ציר שנטף כולו אחר ש"מ כגון שנטלו הכלי מנוקב אחר ש"מ ונתנוהו ע"ג כלי אחרת ונטף שם ציר אפ"ה אם יפול שם בשר תוך ש"מ ודאי דיאסר בש"כ להרש"ל ולא מחמת בלע איסור מהציר רק מחמת הבשר עצמו ושאני מעשה דרש"י דהבשר כבר פלט דמו ואין איסורו עליו ורק שנאמר דהציר מרתיחו ובולע מגרגירי המלח בזה מיקל רש"י והחולקים אוסרים כ"ק משום שאין על הבשר שום איסור מדם של עצמו. ושאני מים דמחלישין כח הציר כמו שהארכתי בס"ק י"ד ט"ו ודו"ק

קו"א ו. עוד הוכחתי בס"ק הנ"ל בדין ד' להחמיר בשיעור מיל לחומרא כגון אם הודח אחר שיעור מיל ונפל לציר אם נחמיר לומר דנסתמו נקבי הפליטה בזה נראה להקל. משום דרוב הפוסקים לא ס"ל דהדחה סותמת נ"פ והקילו בהודח לכן בכה"ג י"ל דקודם חצי שעה אין נ"פ נסתמין. ובפרט דהש"ך כ' בסי' ס"ט ס"ק כ"ו דאם לא נתבשל עדיין והדיחו אחר שיעור מיל דיחזור וימלחנו להשלים השעה ואם איתא דהדחה דאז סותמת נ"פ מה יועיל מליחתו ואיך תצרפהו לתשלום השעה

אמנם אם הודחה אחר חצי שעה כמ"ש בדברינו בס"ק י"ח בזה יש לומר חומרת החו"ד באין הפסד. וז"ל הפמ"ג בסוף הסי' מבואר בסי' ס"ט שיעור מיל לכ"ש ושעה באין צורך. וה"ה כאן יש לחלק בכך ובדיעבד י"ל דשרי ודי למבין עכ"ל. הרי דרמז לדברינו דאל"כ יהי' הקולא דערב שבת חומרתו אם יפול לציר ודו"ק

א"ה. אחר שסיימתי החידוד להלכה והקו"א לסימן זה החמור מאוד וההלכות תלוין בשערה אסדר לפניך קיצור הדינין המסתעפין מסעי' ו' כדרך שציירו הפ"מ והחו"ד בהם וביותר אברר החילוקים שבין הט"ז והש"ך ובין הרש"ל והרמ"א ואוסיף הערות ואין בהמ"ד בלא חידוש. וזהו החלי בעזה"י

קיצורי דינים דסימן ע' ס"ו

דין א'. חתיכה תפילה שלא הודחה ולא נמלחה ונפלה בין חתיכות במלחם להוציא דמן מותר ואם נחבא בין החתיכות ונשתהא ביניהם הש"ך בס"ק כ"ט אוסר ובדברינו בסק"י הארכתי לתרץ מעט דבריו בסברא. ואם נפלה לציר ושהא ש"כ אם אין לציר מקום לזוב נאסרת ממ"נ או לתי' א' שבש"ך ס"ק ל"ו משום כבוש. והדחה ומליחה ב' מהני באופן שקודם נפילה היתה מודאת הדחה ראשונה וי"ל ככ"פ אבל בלא הודחה שיש חשש דם שע"פ דלא אמרינן בי' ככ"פ כש"ך רי"ס ס"ט ולתי' הב' בש"ך הנ"ל פשיטא שאסור אמנם כיון שהפמ"ג מתיר בדיעבד כהפוסקים דדם שע"פ אינו כד"ב ממש רק כד"פ יש להתיר גם בלא הודחה ע"י מליחתה. ועדיין עומד לנגדנו דברי החו"ד רי"ס ס"ט דכשבא המלח על הבשר ורוצה למוץ מתוכה הדם ופוגש בדם שע"פ ונתמלא ממנו אז נשתנה טבע המלח מפעולתו לפלוט ונעשה מבליע. מ"מ י"ל דבאמת טבע המלח או לפלוט בבשר נקי או להבליע הלכלוך שע"פ אבל הציר אין בו אותן הטבעיות כלל רק הבשר נתחמם בו וגם י"ל דהציר עצמו שוטף דמו ממנו. ומועיל מליחתו לומר ככ"פ. אבל מהט"ז משמע דס"ל