חידוד הלכה כו

מבטלין ממנו דין ציר לענין קבלת טומאה ושמהני לו השקה דממילא נעשה רובו מים ולפי"ז כשהמורה רוצה לאסור באיזה דין נפילת בשר בציר אין לאסור רק כשכולו ציר ואין שם אפי' מעט מים

והנה הגאון מוהרש"ק רצה להרכיב היתר ע"י שיש בציר של בשר שהיה מונח ע"ג כשא"מ שעה והציר בכלי שלמטה משום דציר איסור אינו רק בשליש שעה בקירוב ונמצא רוב ציר דהיתר ומבטל הציר איסור. ולדעתי זהו כשגגה דהשליט. דמה לי ציר דהיתר או ציר דאיסור. אטו במולח בכשא"מ משום איסור המלח אתינן עלה הלא רק משום דהחריפות גורם שהדם יפרש ממקלמ"ק. ורק מים מחלישין הציר אבל אין ציר מחליש ציר. ואם משום ביטול היית צריך ס' ולא רוב. ועוד מאן מפיס ושמא בשיעור מיל הראשון ירד בשפע ויש יותר ממה שירד אח"כ דמה"ט אמרינן דדי בע"ש בי"ח מינוטין נגד שעה בשאר ימים וע"כ דהכי קים להו דבי"ח מינוטין הראשונים יושלם פליטת הדם בשפע ואח"כ יורד מעט

ובספרי נמוקי הרא"ה למשניות מכשירין פ"ו מ"ג הארכתי בענין ציר ומים דשם. וצ"ע היתר זה והמורה יכריע

קו"א דסי' ע' אות א'. שפולטת ציר. כ' המ"ז סק"א וז"ל ודע דאין להקשות דא"כ בטלין כל הלכות מליחה. דמה מועיל מליחה דנהי דדם שריק מ"מ חוזר הציר היוצא ונתערב בדם וחוזר ואוסר הבשר. וי"ל דאין הציר הנאסר אוסר יותר מהאוסר. ואף דהרשב"ם אוסר גם העופות מחמת הדגים שנאסרו מהעופות. ה"ט דדגים יש בהם מעט דם והרבה ציר לכן נבלע בחזרה גם בעופות משא"כ הדם שבציר היוצא מהבשר עצמו דם רב ומעט ציר אין כח באותו ציר להבליע זת"ד. והכונה בהשקפה ראשונה דמעט ציר אין בכחו להבליע דם הרב והדם הרב ממנו מחליש כחו. ודם עצמו משריק. וזה לכאורה סותר ד"ע בסי' ס"ט בש"ד ס"ק ל"א דרק מים מחליש כח הציר אבל חלב האוסר אינו מחליש ע"ש בשם הצ"צ ואיך נאמר דדם שהוא האיסור מחליש ציר הנולד ממנו. וי"ל דדם שמשריק שריק לכן מחליש בטבעו משא"כ חלב שטבעה להתבלע לכן החלב מסייע להציר להתבלע משא"כ דם כשהוא מרובה. ובפרט שכתבתי שם שגם החלב כשהיא הרבה מותר דמחלשת כח המלח כששוטף בחלב ע"ש בדברינו בס"ק כ"א אבל אכתי ק' דהרא"ש עצמו הקשה קושיא זאת אהרשב"ם דאוסר העופות ותי' תי' זה דע"י שריקה דהדם נשרק גם הציר עמו בחיבור. והב"י תי' תי' זה בסוג דככ"פ דע"י רוב דם נותן גם לציר טבע הפליטה. אבל כ"ז א"ש לסוגים דשריק או להיתר דככ"פ אבל המ"ז התחיל קושיתו בסוג דטריד כמ"ש דהדם יביא טירדא גם לציר ואינו מניחו להתבלע. ואולי למד מהב"י ומהרא"ש גם לענין היתר דטרידי וא"כ הי"ל להביא הקושיא והתי' או בשם הרא"ש או הב"י ולא ש לעשות בנין בפ"ע ודו"ק

ובאמת מצינו זה גם בצלי דכשצולין איסור עם היתר מבליע בהיתר טעם האיסור וכשצולין בשר דמו נפלט ונשרף באותו אש ולא אמרינן דהאש יחזור ויבלענו אפי' אם האש רב מאוד יותר מהדם. ואדרבה כל שהאש רב יותר מכלה הדם במהרה. וחומרת הרשב"ם בעופות הוא חששא בעלמא ויחידאה

קו"א אות ב'. ואם לא ניטלו קשקשיהן. הט"ז בס"ק ג' כ' לא דהקשקשין הם במקום קליפה אלא דע"י הקשקשין קמיטי ולא בלעי. ומשום סכנה לא אסרינן דאין סכנה במליחתם יחד עכ"ל. וכ' הח"ש דבאמת גם משום סכנה אסורין והג"מ כ' למאן דלא חש לסכנתא וראיתו מפ' כ"ה דקי"ז בר"מ ב"ר דגם. למילחא אסרינן. והד"ח על הרא"ש העיר מזה ותי' דהא דאמרינן דלמילחא אסרינן ה"ק אם נצלו דגים עם בשר אז הבשר אסור והדגים אסורין אפי' לאכלן במלח בלא בשר כמ"ש בתנור שטחו באלי' דהפת אסור במילחא כלומר אפי' במלח ומכ"ש עם חלב עכ"ל. הרי דאין סכנה במליחתם יחד. והש"ס שם מיירי בנצלו. גם מ"ש בח"ש בתירוצו דקאי אמי שלא חש לסכנתא אין זה מובן אטו ברצונו תליא מילתא דרק בסכנת זוגות אמרו מאן דקפיד קפיד וכו' אבל בסכנת דגים לבשר אמרו חמירא סכנתא מאיסורא ולא אשתמיט בגמ' לומר איזה היתר בזה. ונהי דאין. לתמוה אדעת הח"ש דאם הדגים אסורים מחמת סכנתא א"כ גם העופות אסורים מסכנת דגים די"ל דכמו דאין העופות בולעים הדם מטעם שריק או טרידי כן אין נכנס בהם טעם דגים וע' לעיל בשו"ת לענין מליחת איסור עם היתר שהעליתי דבכ"מ שהבשר פולט דם במליחתו אז כ"ז ש"מ אינו בולע גם מחלב שנמלח עמו דאין המלח עושה ב' טבעים הפכים בחתיכה אחת. אבל הדגים דלא טרידי ובולעים דם כן יוכלו לבלוע טעם בשר דמ"ש. וא"כ שפיר י"ל דהדגים יש בהם איסור דם וגם סכנתא. אבל מדלא אסרו הדגים רק בכ"ק אין ראי' להיפוך מסברתו די"ל כאן דאין המלח מבליע רק בכ"ק. גם הסכנה אינה רק בכ"ק. אבל אי קשיא הא קשיא דכתבו דאם הדגים מונחים על העופות מותרים דאין דם מפעפע למעלה. ולענין סכנתא אין חילוק אם למטה או למעלה דבא מאיסור הבשר וצע"ג בזה

קו"א ג. קשקשיהן. כ' המ"ז סק"ג דמ"ש הט"ז דהקשקשין מותרין לגמרי אי"ל פי' דמאי לגמרי דקאמר ואם ר"ל כשיבשלם לא יהי' צריכין ס' נגדם דפשיטא דהם שועין וכעצם חשיבי עכ"ל ובש"ד סק"ה כ' איפכא דמטעם שהם כעצם לא שייך בהם ככ"פ ואסורים. וסיים שם וצ"ע אם לא נדמינן לכלי עצם מנוקב מטעם דשיען עס"י ס"ט אות י"ז עכ"ל. וצ"ע דבלא"ה פסקינן בסי' צ"ט דעצמות האיסור מצטרפין להיתר במקום הפסד. וא"כ איך הי' ס"ד שיצטרך ס' נגדם דהא אם היה שם איזה איסור היו מצטרפין לההיתר לבטל האיסור ומכ"ש שא"צ ס' נגדם. ואף דשם בס"ב איתא דאם האיסור נתבשל מקודם עם העצמות ובלעו דתו לא מצרפין אותם לההיתר כשמבשלם אח"כ עם היתר וי"ל דכאן קמ"ל דהקשקשין לא נאסרו עכשיו במליחה באופן שאם יבשלם אח"כ שיצטרך ס' נגדן דגם זה פשיטא דרק כשנתבשלו העצמות תחלה עם האיסור נעשין נבלה אבל לא במליחה [בשו"ת מהר"י הלוי לידידינו הרה"ג מהר"י איטינגא נסתפק בזה אם דוקא בבישול דיש בליעה טובה מצטרפין עצמות האיסור לההיתר ולא במליחה [ויהי' איסור מליחה גדול מבישול] ומכ"ש שלא נעשו העצמות נבילה במליחה ובפרט באיסור דם דכחוש דודאי אין מפעפע להתבלע בעצמות] עשו"ת הנ"ל סי' כ"ז ובדברינו בסי' צ"ט כתבנו מזה וגם סתמא אמרו אין מליחה לכלים ועצם בכלל

קו"א ד'. בחידוד סק"י הבאתי ד' הש"ד סק"ט דנסתפק באחת מלוחה ואחת תפילה ונתנו חלב על התפילה אם המלוח מבליע לתוך התפילה גם החלב שעליו או אין בכח המלוח רק להבליע מעצמו להתפילה ולא דבר אחר. ועחו"ד סק"ה אוסר בכה"ג אם יש ציר וז"ל אם נפלה חתיכה מלוכלכת באיסור לציר אסור עכ"ל וסיים ואף דבדם לא אמרינן הכי משום ככ"פ או משום דהדם שנפלט מאחת ובא לאחרת מקרי דם פליטה דאמרינן בה איידי וכו' כבסי' ס"ט ס"ב בהג"ה דדם של זאת מקרי דם פליטה לגבי אחרת עכ"ל וא"כ בנדון הפרמ"ג יש לאסור לסברתו שהציר יבליע להתפילה אבל אין הנדון דומה דבדין דהפמ"ג התפילה מונחת אצלה ע"ג כלי מנוקב ואין שם לא איסור ולא דם ולא ציר רק רתיחת חברתה תתן לה בלע לענין דבר אחר שאינה בגוף המלוח שפיר י"ל דאין רתיחה כזאת מועיל להבליע.