חידוד הלכה כד

[י] י"א ליתן. ע' ש"ך ס"ק כ"ו דבדברי המחבר ליכא רק ב' דינים. א' בשר תפל דהאוסרים ס"ל דאין הבשר פולט רק דם של עצמו ולא מה שבלע מאחריני. והא דמולחין כמה חתיכות בס"א הוא מטעם טרוד דשם שניהם נמלחו. והמתירין היא דעת בעה"ת דגם בזה אמרו ככ"פ. דין ב' בפלט כל דמו והודח דנסתמין נקבי הפליטה. והמתירין הוא דעת מקצת רבותיו של הרשב"א דגם בזה אף דאין לה דם של עצמה ולא ציר אפ"ה ככ"פ כשימלחנו שנית. ושאני דגים דרפי קרמיהו. ובכלל פן שני יש גם דין אחר יב"ש בלא ה"מ ואחר מעל"ע בה"מ. דשוין להודח. והרב בהגה מודה בדין א' בבשר תפל להיתר דאמרינן ככ"פ ולא בדין ב' דהיינו אחר יב"ש או בה"מ אחר מעל"ע. [ומדין הודח לא הזכיר הר"ב כאן] ובה"מ ותוך מעל"ע מתיר. והא דלא כ' הר"ב וי"א כיון דפליג אהיתר דהמחבר. די"ל דס"ל דמ"ש המחבר פליט כל דמו ר"ל בלא צירו ובזה גם הרב מתיר. ולפי"ז יהי' דין דהר"ב דפלט גם צירו דין ג' שלא הוזכר במחבר לכן לא כ' וי"א. ובאמת המחבר מיירי בשפלט גם צירו דהיינו ע"י הדחה זהו דעת הש"ך בדבריהם

והש"ד ס"ק כ"ז כ' להעמיס גם בדברי המחבר ג' דינים. א' בשר תפל דל"א ככ"פ להאוסרים. ב' בפלט כ"ר ולא הודח. וזהו דעת הר"י דאורלינש דבציר לא אמרינן טריד (ומכ"ש ככ"פ) ויש מתירין בהנך תרתי בתפל או במלוח ולא הודח. ויש מתירין בכל זה הוא הוספה להתיר גם בהודח

וע"ז כ' הר"ב ואפי' בדיעבד נוהגין לאסרו וקאי אהודח שהתירו יש מתירים ב' דזה דומה לאחר יב"ש. אבל הט"ז כ' בס"ק ט"ז דהר"ב חזר בו מסברתו בס' ת"ח דאין הדחה סותמת נ"פ. ולשיטה זאת יודה הרב בכל ג' דינים שבמחבר רק הר"ב כ' לאסור בדין ד' שלא נזכר בהמחבר ולכן לא כ' וי"א. גם א"ש בדרך זה של הט"ז למה הביא המחבר יש מתירין ראשונים כיון שמתירין האחרונים מתירין יותר די"ל דעדיין מחולקים בטבע ההדחה אם סותמת נ"פ או לא דלמתירין ראשונים סותמת. וא"א להתיר והאחרונים ס"ל דאין סותמת ושייך להתיר

עוד ראיתי לומר דהמתירין ראשונים פליגי עם האחרונים אם נצריך מליחה ב' או לא וגם בפלט כ"ד דלמתירין א' ההיתר ע"י ככ"פ וממילא צריך למלחו ויפליט. והמתירין השנים מתירין מטעם טרוד וא"צ מליחה ב' ובתפל לא פליגי דבודאי ימלחנו דעדיין הי' תפל. ובאמת נמצא דיעה זאת דעת רביעית בתוס' בסוגיא דמולחין הרבה חתיכות אבל באחר פליטת צירו לא איירי המחבר כלל כמו שלא נזכר בדבריו. והר"ב בא לידון בדבר חדש ולא הוצרך לכתוב וי"א. די"ל דבכה"ג שני המתירין שבמחבר מודים לאסור. דרק בשעת פליטת ציר אמרו טרוד ולא אח"כ. ובס' באר הגולה הגיה בדברי המחבר והוסיף תיבת „וצירו“ וזה ללא צורך. ומ"ש, המחבר ולכתחלה יש לחוש לדברי האוסרין שלא להתיר אפי' ע"י מליחה ב' בנפל אחר ש"מ. ובדיעבד כשלא נתבשל והתיר המורה ע"י מליחה ב' מותר כמתירין ראשונים. ואם כבר נתבשל בלא מליחה ב' מותר כמתירין שנים. וא"ש שהביא ב' מתירין באיכא ביניהו אם צריך מליחה ב' וגם ב' דיעבד יש לצייר בהם. וא"ש שלא כ' הר"ב וי"א משום שבא לדון בדבר חדש ובסוס"י בקיצורי דינים אבאר בירור הדינים

עוד רגע אדבר. הנה הש"ך בס"ק כ"ט כ' דכשהבשר לא הודח בראשונה אין חילוק בין נפלה לבין חתיכות א נפלה לציר. ואם נפלה בין חתיכות ונשתהא שם יש לאסור וכו' ע"ש. ובעניותי איני מבין דה"ק בפ"כ גם דין דהמחבר בבשר תפל דיש מתירין לא כ' חילוק אם מונח למעלה או למטה או בינתים. ועוד דאם מונח למעלה לכ"ע מותר דאין דם מפעפע למעלה דלא גרע מדגים שע"ג עופות דלעיל ס"ב. וא"כ מיירי שנפל בין החתיכות ואיזה שיעור שהייה נותן הש"ך באיסורו ואם ר"ל דהמחבר מיירי בהודח ובלא הודח אסור לא הי"ל לתלות בנשתהא. ובמהדו"ק כתבתי הרבה מזה. אמנם נ"ל דהש"ך בסי' ע"ז סק"ד במוליתא כ' שאם מלאוהו בבשר תפל אסור ואף שהמחבר בסו' ע' ס"ו מתיר בהונח אצל מלוחים הכא שאני שהוא בפנים. ר"ל דהבשר סגור בתוך המוליתא וגרע ממונח בין המלוחים או תחתם. ולכן כ' כאן דאם מונח במוסגר כ"כ במקום דחוק כמו במוליתא דאסור. ומשום דעכ"פ א"א להיות המקום דחוק כ"כ כמו במוליתא לכן כ' הדין בלא הודח עכ"פ. וסברתו כך. דכבר כתבתי בפתיחה בחומרת הסמ"ק ומהר"י טרושין לאסור במלח בלא הדחה א' שחשבו דם שע"פ הבשר כדם בעין והקשיתי שם קושיא עצומה דאפי' דם בעין ממש אינו מפעפע למעלה וא"כ אין כאן חשש מהדם שלמטה בהחתיכה רק לכל היותר בהדם שע"פ העליונים ונגד חלק זה ודאי יש ס' ותירצתי עפ"י שיטת החו"ד ברי"ס ס"ט דכשבא המלח ע"ג הבשר ורוצה למוץ דמו כטבעו ואם פוגע בדם בעין ונטבע בו אז לא די שאינו מפליט רק אדרבה מבליע. ובטבע מלח אין חילוק בין אם מבליע מתחתון לעליון או ממעלה למטה כמו שאין חילוק בפליטתו שפולט בין למעלה בין למטה. ולפי"ז כאן בהונח אצל חתיכה אפי' לא הודח עדיין יש להתיר דעכ"פ הוא לא נמלח עכשיו שנאמר דהמלח פגש בדם שע"פ והתחיל לעשות מבליע במקום מפליט דעכ"פ אין מלח עליו. אבל בנסגר באמצע ונשתהא שם בין המלוחים יש לחוש שקלט מהם כ"כ מלח עד שהמלח שנקלט עליו עשה בו פעולת מבליע כאלו נמלח בעצמו בלא הדחה. כ"ז אמרתי להבין דבריו ז"ל אמנם בס' יד אברהם מתיר בדין זה דנשתהא וכן המנ"י. ובהפסד קצת נוכל לסמוך עליהם. דגם בדין מולח בלא הדחה מתירין בה"מ. וכאן עכ"פ לא נמלח בעצמו רק שנתחבא בין המלוחים יש להקל יותר ודי בהערה זאת בס"ד

הש"ד כאן ס"ק י"ד נסתפק בב' חתיכות א' מלוח וא' תפל. ונפל חלב על התפילה. וקי"ל המלוח מבליע בתפל ואם הי' המלוח גבינה הי' אוסרו. ועכשיו שיש על התפל חלב אם המלוח מבליע בתפל גם דבר אחר שלא מהמלוח עצמו. וראיתו להתיר דאפי' דם שעל התפל עצמו כשלא הודח אינו בולע דאין המלח של חברתה מבליע רק מה שבמלוח לבדו ולא דבר אחר. והמנ"י אפי' בנשתהא מותר ולהש"ך בלא נשתהא מותר. ואיך יבליע בתוכה החלב שע"ג התפל. ודבר נכון דיבר אבל מסיים וז"ל והיינו אם החתיכה המלוחה כבר הוכשר מדם רק נמלח שנית עכ"ל. וסיומו זה אין לו פי' דלענין החלב מה לי אם המליחה ממלח א' או ב' הלא עיקר ספיקו הוא אם יבליע גם מאיסור אחר או לא

ואפשר ה"ק דאין חשש זה רק כשהמלוחה כבר הוכשרה מדם ונמלחה שנית והיינו כמליחה דבעי לאורחא דבסי' צ"א שהבאתי לעיל בשאלה וזהו מלוח חזק דהמחבר שם מצריך לו שרייה להחליש מלחו ולא סגי לי' בהדחה בעלמא כמו במלוח לקדרה. ובמלוח כזה יש להסתפק שמבליע גם החלב בהתפל אבל במלוח סתם דקדרה ודאי דלא יבליע החלב בו כמו שאינו מבליע דם שע"פ בו כמ"ש וידיחנה מהחלב ומהדם שע"פ וימליחה כדינה. ובקו"א שבסוס"י אערוך פלפול בזה. ובסי' צ' סק"ג הארכתי בענין כחל שנמלח לדם ולא נאסר אז מחלבו

[יא] ואפי' בדיעבד וכו'. ע' ש"ך סק"ל דאפי' לצלי אסור דכל הנבלע ע"י טבע של מלח שוב גם האש לא יוציאו. ואף שהרש"ל מתיר בנפלה לציר בלא שהא