חידוד הלכה כג

נקב תבלע ציר ובאיזה נקב תפלוט דמה ואם נכנס ציר לא יצא דם וכן להיפוך ואם תאמר דכשפוגשת בציר ובולעתו אז באמת אינה פולטת דם א"כ גם בשני חתיכות כשרות כשנמלחו יחד נאמר דציר של זאת נכנסת בזאת ושל זו בזו ולא פלטו דם. ויהי' אסור למלוח ב' חתיכות כשנוגעים זב"ז. הלא כל בשר יש בו שמנונית וציר. ומאן מפיס בין דם לדם ובין ציר לציר: ולברר הדברים אציע לפניך גוף לשון המחבר בסי' צ"א ס"ה ששם מביא חילוק בין מליחה לקדרה למליחה דבעי לאורחא דהחילוק ביניהם דמליחת קדרה נחלשת בשטיפה בעלמא. ומליח' דלאורחא בעינן שריה במים להחלישה. ושם כ' הרמ"א וז"ל וי"א דאחר ש"מ פסק כח המלח. וכ' הש"ך שם דרק במליחת קדרה פסק כח המלח אחר כלות ש"מ. משום שהמלח עשה פעולתו ואח"כ פסק כחו. אבל מליחה דלאורחא הדין בהיפוך דכל ששהא יותר נתחזק רתיחתו יותר דלא נחלש דלא עשה שום פעולה. ולפי"ז חומרת המחבר דבמלח דלאורחא בעינן שריה במים להחלישו. מיירי שמלחו מחדש אחר מליחת דם. דבאותה מליחה אין פסיקה לכחו בפליטה

אמנם הגאון בכרו"פ בסק"ג שם כ' להיפוך דבלקדרה הטבע כך דכ"ז של ש"מ עוסק בפליטה פולט. וכשפוסק מלפלוט מתחיל להבליע. ובדבר שאין בו דם מתחיל הבליעה תיכף. ואם כנים דבריו שפיר י"ל דכשמולחין בשר כשר עם טרפה מתחיל האיסור אחר ש"מ של פליטת דמם. ואם הטרפה אין בה דם אז מתחיל הבליעה תיכף. אבל לעניותי אין רעיון זה מובן ביושר. דהא קי"ל דבשיעור מיל כבר יצא הדם. ולדברי הכרו"פ נחוש שאחר ש"מ מתחיל אותו המלח עצמו להבליע. מיהו זה י"ל דאין טבע הבשר לבלוע דם אחר שפלטו דמה"ט התיר הרמ"א למלוח בשר ב"פ ורש"י מתירו ליתן גם בכשא"מ אחר ש"מ. נמצא לפי"ז שפיר נתרץ הנך דינים דאם נמלח בשר כשרה עם טרפה ושניהם פולטין דם אם הפרידן זה מזה בתוך ש"מ אין איסור ובה"מ נאמר להיפוך דפליטת הדם עד חצי שעה ועדיין לא נקיים מפליטת דמן ועדיין אין המלח עושה בליעה. ובזה נבאר משמעות לשון המחבר בסי' צ"א ס"ה וז"ל במליחה לקדרה ושהה כדי מליחה לקדרה כ"ז שלא הדיחו מקרי אנמ"מ עכ"ל. משמע הא קודם ששהא ש"מ לא מקרי אנמ"מ. ואיך אפשר לומר כן דא"כ מתי פלט הדם. ולמה אסרינן בכשא"מ תיכף כשהתחיל ואדרבה אנן מתירין במעשה דרש"י אחר ש"מ ולא קודם. ולדברי הכרו"פ א"ש דלפעולת דם נפסק הכח אחר ש"מ לענין דם ועדיין נקרא אנמ"מ לענין בליעת דברים אחרים. דחוזק המלח לא נתבטל רק טבעו לעניני דם נתבטל ונפסק. ולכן מסיים שם כגון בשר וגבינה דאז נאסרו תיכף שניהם דהגבינה אין לה דם ונרתחת תיכף ובולעת מבשר בין דם בין ציר והבשר אם פולט דם ודאי דלא נאסר מהגבינה עד שיפלוט דמו ואם אז יהי' הגבינה אצלו יאסר. ואם הבשר כבר פלט דמו נאסר מיד. וגם לאיסור הגבינה יש נ"מ בין אם הבשר נמלח לדם או לא דאם נמלח לדם נאסרה הגבינה מטעם דם וגם מטעם בשר. ונ"מ להקל בספיקם. והבשר לא נאסר מחמת הגבינה עד אחר פליטתו אם לא נקח הגבינה משם. כ"ז לדעת הכרו"פ

העולה מזה בדין דלעיל דאפי' במולח ודאי חלב עם בשר כיון שמחזיקין דם בחלב אין האיסור נבלע בבשר כ"ז פליטת דם שניהם. וכאן שיש ספק אם נמלחו שניהם כלל וספק אם הודחו בצמצום אחר ש"מ הוה ס"ס להיתר. חוץ ממה שכתבתי סניף להיתר מחמת שיש בשומן רוב די"ל סלק כמ"ש בתחלת השאלה. ויש עוד דיו בקולמסי אבל קצרתי באומר כעת ובסי' צ"א כתבתי יותר

סעיף ה

י"א שבשר שנמלח אסור לשהותו במלח אפי' בכ"מ אחר פליטת צירו דהיינו יב"ש שחוזר ובוצע מלחלוחית דם שעליו. ויש מתירין [ט] אפי' כמה ימים. ויזהר לכתחלה ובדיעבד מותר

[ט] אפי' כמה ימים. בפתיחה הבאתי שיטת הרא"י שזהו טעם הדחה א' שמא ישכח ויניח הבשר במלח עד אחר יב"ש ואז יהי' הדם שע"פ ניתך ויתבלע בבשר וכשהדיח אזדא האי חששא. והנה לרש"י בסברת דאחר ש"מ מותר להניח הבשר אפי' בכשא"מ. מכ"ש דמותר כאן. והאוסרים חוששים גם לדם פליטה שיתבלע כמו שחשש הרא"ה בדם שע"פ. ומ"מ לפי דברי הרמ"א שמותר למלוח בשר ב"פ ושם הט"ז מחמיר אחר מעל"ע והש"ך מתיר שם א"כ מכ"ש דמותר להניחו במלח הראשון כמה שירצה

סעיף ו

יש אוסרין ליתן [י] בשר שלא נמלח כלל או שכבר פלט כל דמו עם בשר שנמלח להוציא דם לפי שהבשר שלא נמלח כלל או שכבר פלט כ"ד חוזר ובולע ממה שחבירו פולט. ויש מתירין ע"י מליחה שימלחנו אח"כ ואז יפלוט גם מה שבלע. וי"מ בכ"ז ולכתחלה יש לחוש לדברי האוסרין: הג"ה. ואפי' [יא] בדיעבד נוהגין לאסרו אם נפל בשר שכבר פלט כל דו"צ אצל בשר שלא שהא עדיין ש"מ. וי"א דכל מעל"ע פולט ציר וכו' וה"נ אך באין ה"מ יש לאסור אחר יב"ש. וקודם לזה אין לחוש כלל. וכ"ש כשלא נמלח כלל שאפי' נפל לציר ממש אין לאסור דאמרינן ע"י שיפלוט דם דידי' יפלוט דם שבלע ממק"א. ואפי' נמלח ולא שהא ש"מ ונפל לציר יש להתיר אם לא שהא בציר יום שלם. אך אם שהא ש"מ ונפל לציר יש אוסרים אפי' אם לא כלה זמן פליטת צירו. ומ"מ בה"מ יש להתיר גם בזה כ"ז פליטת צירו דהיינו תוך יב"ש ע"י הדחה ומליחה ב'. וכן אם נפל לציר קודם ש"מ ידיח וימלוח פ"ב. ואם מלחו בלא הדחה פ"ב אחר שנפל לציר שרי בדיעבד. וכ"ז מיירי בציר שהוא כרותח כלעיל סי' ס"ט. אבל דם בעין שנפל על בשר תוך ש"מ דחשיב (הבשר) כרותח כלק' סי' צ"א נאסר הבשר דבדם בעין ל"א איידי דטריד וכו' ולא ככ"פ. ולא אסרינן רק מה שבתוך הציר אבל מה שלמעלה מהציר שרי מיהו מה שבתוך הציר נאסר מיד ואין שיעור לדבר. בשר שנפל לתוך ציר שע"ג קרקע [יב] דינה כאילו היתה בכשא"מ. בשר שנגעה בחתיכה שנמלח בכשא"מ ונאסרה [יג] דינה כנוגעת בציר. [יד] ספק ציר ס' מים מותר דציר מדרבנן וספיקו לקולא. [טו] ציר מעורב עם מים אפי' מים מועטין לא חשיבי עוד כרותח ואינה אוסרת. דיני כבוש עי סי' ק"ה: