חידוד הלכה כב

[ה] אבל דג מלוח וכו'. ע' ש"ך סק"ז דאפי' נוגעים זב"ז מותר ואף דבסעי' ג' הביא המחבר דעת האוסרים בטהור מלוח וכו' בנוגעים. שאני איסור דם משאר איסורים דלדם לא חשיבא רתיחות זה לשני להבליע

[ו] וכן אם הדגים מונחים על העופות. הש"ך בסק"ח מביא ד' רש"ל שצריך לידע בבירור שהדגים לא נשרקו מן העופות דאלו בסתם חיישינן דדרך מליחה להפך. ובסק"ט כ' דה"ה מונחים אצל העופות. אלא שהם בשטח גבוה למעלה מכפי שטח העופות דאותו החלק הגבוה מותר. דדמי לנפל לציר דמה שלמעלה מהציר שרי אף שמאותה חתיכה עצמה יש בתוך הציר שאסור. ורק כ"ק בעינן לחלק הבולט במקום שפסק חלק הנמוך דכן פסקינן גם בנפל לציר

[ז] ואם נמלחו דגים בכלי וכו'. הכונה אפי' נמלחו בשולי הכלי והכלי מסבבן וגם יש עליהם כיסוי דאם נאמר דרק כשמונחים ע"ג הכלי דמותר דבכה"ג גם בבשר מותר ואפי' יש דם בעין תחתיהם מותר דאין דם מפעפע. וא"צ לטעם דאין מליחה לכלים להפליט. ולהש"ך סק"י דבדגים למעלה בעי קליפה י"ל דבכלי א"צ קליפה. ועס"י ס"ט סט"ז בדיני כלים שמלח בהן בשר ובמש"ש

[ח] אבל אם עדיין לא פלט וכו'. הט"ז סק"ח השיג בזה ואסר והמ"ז מתיר בקשקשים עליהם דא"צ ה"מ ג"כ: א"ה. על סעיפי ג' ד' לא רשמתי כאן דדינם כפול בסי' ק"ה. רק אכלול דיני הש"ע לפי הס"ק שלו

[ט] בסי' ק"ה נתבאר דעת הר"ב להחמיר בנוגעים זה בזה באה"מ ובת"ח כלל כ' פסק לגמרי כסברא ראשונה וכן הרש"ל. ע' ט"ז כ"כ הש"ך סק"כ ואי"ה בסיף הסי' אבאר דיני מליחת איסור אצל היתר

שאלה בענין מליחת איסור אצל היתר שנזכר כאן בסעי' ג' ושייך לסי' צ"א וסי' ק"ה ס"ט

שאלה. אשה מלחה בשר ע"ג כ"מ והדיחתו וע"ג הכ"מ הי' מונח גם חתיכת שומן וחתיכת חלב ונסתפקה אם מלחה כולם ביחד או אם מלחה רק הבשר או אם מלחה הבשר עם השומן בלא החלב. והחלב אינו לפנינו ללחוך בלשון אם נמלח ואין ס' נגד החלב

תשובה. המחבר כ' כאן בס"ג דבשר שחוטה שמלחו עם טרפה או אם הטרפה מלוחה והכשרה תפילה אסור כ"ק [בכחוש אבל בשמן בעינן ס' וגם כ"ק] דאעפ"י שאינה בולעת מדמה בולעת מצירה. וכ' הש"ך ס"ק י"ח דהדם אין נבלע מזאת לזאת משום טירדא דפליטת עצמה אבל צירה בולעת וכו'. והט"ז בסקט"ז כ' דגם בספק אם נמלחו יחד הוה ספיקא דאוריתא

והצ"צ כ' בספק אם נמלח חלב עם בשר אז חשוב ספיקא דאוריתא דהוה א"מ וטכ"ע אבל ספק בשר עם בשר א"נ שומן עם חלב דהוה מינו ומדאוריתא ברובא. והכרו"פ סי' ס"ט סק"ט כ' דכשנסתפק אם נמלח חלב כלל שוב הוה ספק דרבנן והתיר הבשר בקליפה. וכיון שא"י מקום הקליפה די ברוב. ואפי' הבשר כחוש דאז הקליפה מדינא מ"מ כיון שגם זה בספק שמא לא נמלח החלב כלל ואין קליפה. וגם אין הקליפה ר"ל [ע' בקו"א בסי' ס"ט סק"ח בכה"ג]

והנה כאן שיש גם שומן גם בשר גם חלב. והשומן רוב נגד החלב היינו יכולין לומר סלק הבשר הא"מ כאלו אינו והמינו רבה על החלב ומבטלו. ואז השומן והבשר מותרים וגם שומן אין הקליפה בו מדינא רק מחומרא כן תוכן הדין עפ"י הפוסקים הנ"ל

ובא העני במקלו ותרמילו בפתח המלכים לישא וליתן וללון בעמק ההלכה. והקשיתי דבסי' ע' ס"ב בה דמתיר הרמ"א למלוח בשר ב"פ ולא נידח בינתים ושם כ' הט"ז בסק"ב וז"ל זהו לדעת הרא"ש דאין דרך וטבע המלח להבליע דם רק להפליט. אבל לדעת הפוסקים בטעם הדחה ראשונה מחשש שהמלח יבליע הדם שע"פ החתיכה. לכן צ"ל כאן ההיתר משום שהבשר טריד להפליט ציר לא יבלע. והחו"ד בריש סי' ס"ט הביא דברי הט"ז אלו וביאר דבריו דלעולם כ"ז שהמלח עוסק בפליטת דם אינו מבליע דאינו עושה פעולת ההיפוך. והא דדם שע"פ אוסר כשלא הדיח. משום דכשהמלח פוגע בדם בעין ונשקע בתוכו אז מחליף פעולתו ומתחיל להבליע ותו אינו מפליט [ע' בפתיחתי להל' מליחה באורך פלפול בדברים אלו]. מכ"ז מוכח דבאיסור דם ומליחתו אם המלח מתחיל בפעולת מפליט אינו פועל להבליע. ואם התחיל להבליע אינו מפליט כגון כשפוגע בדם בעין שע"פ החתיכה כשלא הודחה קודם מליחה. לכן ס"ל להפוסקים המחמירין דרק לדם אינו מבליע משעה שהתחיל להפליט דאינו עושה להיפוך מטבעו אבל שמנונית איסור נבלע על ידו. וטעם דאיסור דגים כשנמלחו עם עופות משום שהדגים אין להם מה לפלוט וממילא עושה המלח בהם פעולת מבליע כמו כשפוגע בדם בעין א"נ דרפי קרמיהו

ולפי"ז נחזי אנן תינח במולח בשר כשר עם בשר טרפה ושניהם כבר פלטו דמן בזה שייך לומר דאף דאין מלח מבליע דם אבל מבליע ציר. ואפי' אם הבשר הכשר נמלח להוציא דם י"ל בדוחק דרתיחת הבשר עצמו בולע מציר הטרפה שנמלח עמו. וכן טעם דטמא מלוח וטהור טפל דאסור דהמלוח מבליע בתפל. וכ"ז שייך עכ"פ כשהטרפה כבר פלטה דמה ואין בה רק ציר אבל כשגם הטרפה יש בה דם טבעי וגם הכשרה ושניהם פולטים דם איך שייך לומר דהכשרה אף שטרודה לפלוט דם ואינה בולעת דם אחרת אבל בולעת צירה של חברתה. ומי מבליע ומי בולע הא שניהם טרודים לפלוט. ומי הגיד לבשרה למאוס בדם ולאכול ציר ויבלע זאת ויפליט זאת בפ"א. ואף שאמרו בכבד דטבעה לפלוט ולא לבלוע. בה אמרו סתם שגם שמנונית וציר אינה בולעת ולכן מבעי"ל בירושלמי תרומות אם שלקה בחלב מהו. ואיך נאמר דהטרפה פולטת דמה עם שמנוניתה. וחברתה הכשרה תמאס בדמה ותאהב שמנוניתה בפ"א. ובפרט דאין רעיון זה מוזכר בש"ם וראשונים ומגבינה עם בשר אין ראי' דהגבינה אין בה דם דאז שפיר י"ל דהבשר שעמה אף שטרודה לדם מ"מ הרתיחה מבליע בתוכה מהגבינה דהגבינה אינה פולטת דם כלל אבל כשזאת הטרפה פולטת דם וגם ציר מאן מפיס דהרתיחה מכניס ציר ומרחיק דם. וגם דין דגבינה עם בשר אפשר דמיירי בבשר שאין בו דם. ומהני אטמהתא שנמלחו בגה"נ. שמא נשאל הדין במליח שני' שכבר פלטו הדם אבל על מליחה ראשונה אין שום סברא לאסור הבשר מטעם הגיד ואמת דבצלי אש שייך לומר סברתם זאת דהאש מבליע ציר בשעה ששואב דם דלא אמר אש מוצץ דם מהבשר רק שואבו ושרפו. וי"ל דלדם שורף ולא ציר. ורתיחת האש מבליעו ואין זה מעשה ההיפוך מטבעו. אבל המלח אינו שורף הדם רק פולטו והדם יוצא דרך נקבי הכלי וא"כ גם הציר יוצא דרך נקבי הכלי תחתיו. וגם בצלי לא מצינו בגמ' שיחליק בין הפליטות והבליעות של דם וציר. ועובדא דגדי שצלאו בחלבו. דלמא מיירי שכבר נמלח ופלט דמו ואז באמת לא נאסר דבשעת פליטת דם אינו בולע כלום ואח"כ כשאין לו דם לפלוט יש חשש בליעה מחלבו בין ע"י מליחה כהני אטמתא בין ע"י צלי כגדי שצלאו בחלבו. וגם בטמא מלוח וטהור תפל דאמר הטמא מבליע בהתפל ציר ולא דם דכשהטמא זה נמלח בעוד דמיו בו איך יבליע ציר בהתפלה ולא דמו ומאן מפיס. בפרט שי"ל דהדין לא נאמר רק כשהטמא נמלח בצירו ודמו כבר נפלט

וגם איך נוכל לומר דהכשרה במלחה שנסתמו בה נקבי הבליעה ע"י טירדתה להפליט דם ותבלע ציר ובאיזה