חידוד הלכה כא

שפולטת [א] ציר אינה בולעת ואפי' נתקבץ הרבה ציר ועומד בין הגומות שבין החתיכות מותרות. בד"א במולח בשר עם בשר ואפי' בשר שור על בשר עופות. מפני שא"א להם לגמור פליטת צירן קודם שיגמור בשר שור דמו: הג"ה. ומ"מ נוהגין להחמיר לכתחלה שכל חתיכה שי"ל בי"ק כגון חתיכה שלימה הופכין אותה כדי שיזוב דמה ובדיעבד אין לחוש. חתיכה שנמלחה ב"פ [ב] מותרת ול"ח שמלח שני יבליע דם שיצא במליחה א': אבל בשר עם דגים אפי' בשר עופות עם דגים אסור למלוח לפי שהדגים פולטין כל צירן קודם שיפלוט העוף את דמו. [ג] ואם עבר ומלחן העופות מותרין והדגים יטול מהן כ"ק (קו"א ב'). ואם לא נטלו [ד] קשקשיהן כשנמלחו מותרין: הג"ה. וי"א כל הדגים אם אין בהם ס' נגד העופות דאנן משערין כל מליחה בס' וה"נ. וה"מ בדלית בהו קשקשין דרפו קרמיהו ופלטו מיד אבל אית בהו קשקשין מותרין דאז אין פולטין כ"כ מהר ולא בלעי מהעופות. ואיידי דטרידי לפלוט לא בלעי מידי דהוה אשני חתיכות שנמלחו ביחד

[א] ציר. עט"ז סק"א דהר"ב ס"ל ככ"פ רק לא טרוד משום דאין טירדא בציר [אבל בדם ס"ל טרוד כבסוף סעי"ב] ולפי"ז לא יהי' היתר למלוח השני אחר פליטת כל דם הראשונה רק ע"י מליחה ב' כיון דאז ליכא טעם טרוד ודאי תבלע ואין היתר אא"כ ימלחנו שנית ואז נאמר ככ"פ. וזה בין בחתיכה אצל חתיכה אם הראשונה פלטה כבר דמה או חתיכה שנפלה לציר בכשא"מ אחר פליטת דמה [קודם הדחה] דתצטרך מליחה ב'. ולהש"ך ס"ק ל"ב ול"ז יש חילוק דבחתיכה אצל חתיכה שפיר אמרינן טרוד כדברי המחבר כאן דמותר בלא מליחה ב' רק בנפלה לציר אחר פליטת דמה לא אמרינן טרוד כיון שמונחת בכשא"מ בציר ואז בעינן מליחה ב'. עוד יש חילוק בין הט"ז והש"ך דלהט"ז ידקדק שתהיה התחתונה מונחת עד שתגמור העליונה פליטתה אפי' אם התחתונה היתה באמצע פליטתה בשעה שמלחו העליונה דאז א"צ מליחה ב' לתחתונה רק צריך שתנוח שם עד אחר גמר פליטת העליונה. והסברא לזה. דאם הונחה העליונה בטרם כלות כל פליטת התחתון והי' אז זמן טירדתה תו לא פסקה טרדתה אף אחר שכלתה לה זמן פליטת עצמה. ואפי' אם תכלה טירדתה מעט ותבלע. נאמר ככ"פ אם תהי' מונחת עכ"פ כל זמן פליטת העליונה. ואז ידיח כולם ביחד ויתכשרו וזהו דעת הר"י דאורלינש בתוס' דק"ב ולק' בסוס"י בקיצורי דינים אות ג' אבאר ולהש"ך דהטירדא נמשכת גם בזמן פליטת ציר א"צ להניחה שם ויכול לשומטה משם אחר פליטתה אף שהעליונה עדיין לא פלטה

וידוע דבע"ש די בשיעור מליחה כדי הילוך מיל ונסתפקתי אם גם בדינים שבסי' זה לחומרת שינוי החילוקים שבין זמנים דפליטת דם. או ציר אם נאמר עדיין טרוד להט"ז או לא וכה"ג רבות בדיני סי' זה ובסוס"י בקיצורים אדבר בזה וכאן קצרתי שלא לבלבל עיני הקורא

[ב] מותרת. להט"ז ס"ק ב' דוקא תוך מעל"ע. ולהש"ך סק"ג אפי' אחר כמה ימים. וכ' הש"ד המיקל כהש"ך לא הפסיד. ולהט"ז דמחמיר נ"ל דלאו דוקא להחולקים במעשה דרש"י שבסי' ס"ט ס"כ די"ל אפי' לרש"י דשם פסק כח המלח הישן ולא נתנו מלח חדש ולכן התיר אף שנתנוהו בכשא"מ אבל כאן דנתנו מלח חדש חזק י"ל דלא התירו אחר מעל"ע דנחלש הבשר מאוד ונכנס הדם של המליחה. ראשונה בנקל

[ג] ואם עבר ומלחן. עש"ך סק"ד דכ"ק מפעפע למעלה והעופות מותרין לעולם. וכ' הש"ד דלעולם לאו דוקא דאחר יב"ש ועכ"פ אחר מעל"ע לא טרידי כלומר ויהי' צריכין מליחה ב' לפלוט מה שבולעים מהדגים שבלעו מהן וחזרו ופלטו. ונ"ל דזה דומה לחשש מעשה דרש"י לדידן אלא דאחר פליטת ציר הדגים אין לחוש דאין להם ציר רק משום דם שלהן שפולטין אחר ש"מ. ול"ד למעשה דרש"י דמה שיש במלח אין המלח מפליטו ומה שיש ע"פ שריק משא"כ בדגים. ומכ"ש בדגים שמנים שיש לאסור אפי' אחר ש"מ עכ"ל. ולא זכיתי להבין ד"ק. במ"ש שיש חשש בדם שלהן שפולטין אחר ש"מ ול"ד למעשה דרש"י וכו' דאיזה דם שלהן אטו הדגים אוסרין מטעם דמן וע"כ דלאו דוקא דם שלהן אלא דם העופות שנכנסו בדגים ונפלטו. וע"ז קשה דזה הוה דם פליטה ולא טבעי ובדם פליטה אמרינן שריק. והוא ז"ל אמר דכאן לא שייך שריק. ועוד דהרא"ש הקשה ארשב"ם דס"ל לאסור העופות אמאי לא נאמר שריק ותי' כיון שיש דם מעט וציר הרבה לא שייך שריקה לענין הציר וממילא גם הדם נשאר בעופות. והב"י הביא תי' זה גם לענין שלא נאמר ככ"פ ע' בקו"א בסוהס"י בסק"א. הרי דרק רוב הציר אינו נותן לשרוק. וכאן כ' הש"ד להיפוך דמשום ציר ליכא דהדגים אין להם ציר רק משום הדם עצמו והדם ודאי שריק גם מ"ש וכ"ש בדגים שמנים שאוסר. וקשה הא במליחה לא אמרינן היתר מפטם לאיסור. והיכן מצינו באיסורי דם חילוק בין כחוש לשמן. וגם אין הנאסר יכול לילך יותר ממקום שהאיסור עצמו יכול לילך. וכאן אתה רוצה שהדגים יבליעו בשומנן את דם עופות לתוך העופות. ואולי כל זה אמר רק להצריך מליחה שנית להעופות וקיצר הדברים

[ד] קשקשין. כ' הט"ז דלא משום דהקשקשין עומדים במקום הכדי קליפה אלא דע"י הקשקשין העור קמיט ולא בלעי וכ' הש"ך דנ"מ במה שהקשקשין הם במקום קליפה באם מלח דגים בשאר איסור דקי"ל דבעינן ס' וגם קליפה א"נ בדבר שאין בו סרך שמנונית כגון חמץ בפסח דדי בקליפה ואז יהי' הקשקשין במקום קליפה כן תוכן כונתו ועש"ד. עוד כ' נ"מ בחם לצונן דבעינן קליפה של אדמיקר ואז יהי' הקשקשים במקום קליפה. והמ"ז התיר הקשקשים עצמן כגון אם נפלו לתבשיל דא"צ ס' נגדן. ואם בישל הדגים עם הקשקשין לא נאסרו. ובקו"א אות ג' הארכתי גם בזה

סעיף ב

בד"א במלח שניהם יחד או שהעוף מלוח והדג תפל [ה] אבל הדג מלוח והעוף תפל ונתנם זה אחר זה או זעג"ז אף הדנים מותרים בלא קליפה: הג"ה. [ו] וכן אם הדגים מונחים על העופות מותרים אפי' שניהם מלוחים דדם אינו מפעפע למעלה דלא גרע מחתיכה המוכחת בציר דמה שלמעלה מהציר שרי. וכן אם הניח הדגים אצל העופות אחר ששהו העופות ש"מ מותרים הדגים אעפ"י ששניהם מלוחים [ז] ואם נמלחו דגים בכלי שמלתו בו עופות מותרים וכו'. והא דכשהעוף מלות והדג תפל אסור דוקא כשהדג כבר פלט כל דמו והודח [ח] אבל אם עדיין לא פלט כ"ד שלא נמלח מעולם מותר דאיידי דיפלוט דם דידי' יפלוט דם דאחריני וכו':