חידוד הלכה כ

די בהדחה. והנה אם נפל הציר על חצוניות הכלי כדלעיל והי' התבשיל שבתוך הכלי חם נאמר כך. דבסי' צ"ב בנפל טיפה ע"ג קדרה שאצל האש כנגד המאכל א"צ ס' רק נגד הטפה. ורק כשנפל נגד הריקן שלמעלה מהתבשיל בעינן ס' פעם ס' ובע"ש גם בזה די ס' נגד הטפה. וכאן תמיד די בס' נגד הטפה ושם ציינתי הרבה חילוקי דינים

שאלה. אחר ש"מ העמידו הכלי המנוקב שמונח עליה בשר במליחתו ע"ג חבית ובתוכו גבינה ונטף ציר של אחר ש"מ על הגבינה: תשובה. לפי מ"ש בחידוד אות מ"ה מ"ו דאם נפל בשר אחר לתוך ציר זה שנתאסף בכלי אחר ש"מ כמעשה דרש"י דאז אין צריך שתפעול ב' פעולות להפליט הדם מהמלח ולהבליעו בבשר כמו במעשה דרש"י דאז גם להחולקים די בקליפה אבל בבשר אחר שבציר זה דא"צ רק שיבליע דם של הבשר החדש לתוכו יש לאסור כולו דמנ"ל דאינו מבליע רק כ"ק. וגם להרמ"א כאן דכשהניחו לכלי חולבת מלוכלך אסור. וע"כ דר"ל בעינן ס' נגד הלכלוך. וגם הבאתי בקו"א אות י"ג מהט"ז דהריב"א כ' בדעת רש"י דרק לענין דם אמרינן אחר ש"מ לא חשוב רותח אבל לענין שאר איסורין כגון שנפל גבינה על בשר אחר ש"מ נאסר לכ"ע ולפי"ז בדין דכלי חולבת מלוכלך לכ"ע אסור. והארכתי שם בענין זה בסי' צ"א ועש"ך שם ס"ק י"א באורך דמהרמ"א נראה דאין חילוק דבכל הדינים התיר בה"מ וס"מ וקאי ב"ן אחשש דם בין אחשש לכלוך חלב. מ"מ כאן נראה דעכ"פ בעינן בגבינה דעכ"פ יש דם בתוכו ס' נגד הציר שנטף בה. וגם להסיר מלמעלה כ"ק. אמנם איך לשער הביטול נ"ל פשוט דאמרינן שיש בחתיכת בשר שלשים נגד דם ומלח שעלי' ממילא אם יש בגבינה ב' פעמים כמו החתיכת בשר שלמעלה יש ס' בשופי. אבל כאן אין להחמיר לשער ס' נגד כל הבשר דהבשר כבר פלט דמו ורק החשש נגד הדם שבמלח. ואין לחוש למוהל שיוצא מהבשר אחר ש"מ שיהי' בו חשש טעם בשר נגד גבינה דהש"ך כ' דהוה כמים בעלמא. וגם הוא ספק דרבנן דכל טעם בשר שע"י מליחה הוא דרבנן. וגם הד"מ כ' דאם עמד תיבה עם גבינה תחת כלי מנוקב שהבשר מונח עליה אף שיש לחלוחית קצת ע"ג התיבה אין להחזיק איסור על הגבינה ומכ"ש כאן שהבשר אחר ש"מ. ואם הי' מעשה כזאת באמצע המליחה ודאי שיש לשער בגבינה ס' נגד כל הבשר דלא ידעינן כמה נפיק מיני' ומ"מ יש לחשוב כערך המינוטין שהיתה הגבינה תחתיו כגון דהבשר בשיעור י"ח מינוטין פולט כל דמו. ואם שהא שם ע"ג הגבינה למשל ט' מינוטין יצטרך ס' נגד החצי של הבשר. דבזה יש חשש דם ממש. ואף דקי"ל דגם דם שמלחו דרבנן. מ"מ עכ"פ ס' בעינן ודי לחשוב כחשבון הנ"ל. והנה החו"ד סוס"י צ"א ס"ק י"ד כ' דבדבר שיש בו בקעים לא די בס' דלא ידעינן עד היכן מתפשט מחמת הבקעים לא כ' כן בצונן ממש רק בדבר אפוי ויש בו בקעים. ובחידודי שם ס"ק ט"ו הוכחתי מדברי החו"ד גופא דלא פסק כן. ובקו"א שם אות ב' העליתי דרק בדבר לח שנכנס תוך היבש שייך לומר כן. מ"מ כאן דנוכל להכיר אם יש מראה אודם בתוך הגבינה או לא וכשאין נראה מראה אודם בידוע שלא נכנס מן הדם במקום אחד ע"י הבקעים ונגד גוף הדם כבר בטלנו בס' לפי חשבון המינוטין שהונח שם הבשר ע"ג הגבינה ודו"ק

קו"א אות י"א. ודוקא מה שבתוך הציר. בחידוד' ס"ק מ"ו הבאתי דעת רש"ל דמה שבתוך הציר נאסר וגם למעלה ממנו כ"ק. והנה אם יש במה שבתוך הציר ס' נגד הציר מותר. ורק שלא לצרף הבשר שחוץ לציר לבטל הציר דדם אינו מפעפע ולהר"ב דגם האיסור אינו רק כ"ק. וחל איסור על הכ"ק של הבשר אין מועיל ס' נגד הכ"ק להתירו דכ"מ שאסור כ"ק אין מועיל להתירו לכתחלה דלא נגעל ממנו. והחו"ד הקשה שיצריך ס' וגם כ"ק ונאמר כך דכ"ק נאסר מיד ואחר ש"כ בלעה בכולה. ועכ"פ גם הכ"ק בעינן דאין האיסור נגעל ממנה גם אחר כ"ק זת"ד. ובעניי אין שורש לקו' זאת דבסי' ע' ס"ו איתא להדיא בהגה דקודם ש"כ אין איסור כלל אפי' בציר ממש. ושם בתוך יב"ש בה"מ ואחר יב"ש לא מהני ה"מ. וגם תוך יב"ש מהני הדומל"ב כמו בתוך ש"מ עכ"ל הרי דקודם ש"כ אין שום איסור רק הש"ך שם בס"ק ל"ו כ' דכשאין לציר מקום לזוב אסור אף בה"מ אבל עכ"פ ש"כ בעינן וקודם ש"כ אין איסור לכ"ע דאין דומה למולח בכשא"מ וגם הט"ז במעשה שמלחו אוזא העליונה וזב הציר ע"ג תחתונה התפלה שאוסר אבל כ' דאין כאן דין מולח בכשא"מ מחמת הציר רק דין כבוש בציר ואין איסור בפחות מש"כ. ושם יש מלח חדש וחריף וממילא גם הציר חזק מכ"ש כאן דהציר נולד ממלח ישן שפסק כחו דפשיטא כדברי הש"ך כאן ודברי החו"ד בקושיתו לא הבנתי

קו"א אות י"ב. אסור. עט"ז ס"ק מ"ט וז"ל דהכלי עלולה יותר לבלוע מבשר שאי"ל מקום לצאת עכ"ל והקשה המ"ז מאי איריא משום דאי"ל מקום לצאת הא בלא"ה מונח בכשא"מ וגם אין מקים לזוב דאם הי' מקום לזוב גם מהכלי יש מקום לצאת. ע"כ. ונ"ל דה"ק שהכלי נוחה יותר לבלוע מבשר „בטבע“. ומ"ש שאין מקום לצאת חוזר על הבשר. וה"פ דלכן הכלי בולעת יותר בנקל מבשר כשאין לו מקום לצאת ולכן בבשר אין איסור יותר מכ"ק. ובכלי כ' סתם אסור משמע כולה דכל הכלי ככ"ק דבשר נחשבת. וע"כ דמיירי בכ"ח כמ"ש הש"ך בס"ק פ"ב וכ"ח באמת בולעת יותר מבשר כמבואר בריס"י ק"ה

קו"א אות י"נ. מלוכלך. הט"ז באמצע ס"ק ס"ז כ' וז"ל אמנם מצד א' יש פלוגתא דהסמ"ק מביא מריב"א על מעשה דרש"י דאף דאחר ש"מ אינו רותח היינו לענין דם אבל לשאר איסורין עדיין נקרא הבשר רותח וכשנופל גבינה להציר נאסר לכן פי' בהגהת ש"ד מביאו הרמ"א בסעי' י"ז שאם הדיחו בכלי חולבת מלוכלך אסור עכ"ל נראה מזה דלענין איסור לחלוחית חלב גם לרש"י יאסר ובעינן ס' נגד הלכלוך. וכ"כ הגר"א דאיסור שבא מחמת חלב היא גם לרש"י. וא"כ ק"ל איך התיר הרמ"א בה"מ וס"מ משום דאחר ש"מ לא חשוב כרותח ומשמע מפשטות לשונו דקאי אכל הדינים המוזכרים בהסעיף בין לדם בין לאיסור חלב. ואיך סתם כן כיון דלאיסור חלב גם רש"י יודה דאסור דהבשר לא נתקרר אף דהציר קריר. וגם הש"ך בס"ק פ"ד כ' דבה"מ מותר גם בלכלוך חלב דלא חשיב רותח. והש"ך לשיטתו בסי' צ"א כתר סברא זאת לחלק בין רתיחת הציר לרתיחת בשר. אמנם ראיתי שהט"ז חזר בו דלעיל בס"ק י"ח כ' בשם הרש"ל דאפי' היתה הכלי חולבת מלוכלכת בשיורי מאכל חלב אין איסור ורק לכלוך חלב ממש עכ"ל. הרי דלא חילק בין רתיחה לרתיחה דא"כ א"צ לחלק בין שיורי מאכלי חלב או חלב עצמו ואף שהרש"ל עצמו בפכ"ה סי' כ"ח חילק בזה בין רתיחת המלח שפסק כחו ורתיחת הבשר עודנו בו ואפ"ה התיר בשיורי מאכלי חלב. וע"כ צ"ל דעכ"פ אינו מסכים להריב"א שיהי' גם דעת רש"י להחמיר בדיני חלב. אמנם גם הב"י כ' דבדיני חלב גם רש"י יחמיר וצ"ע. ואולי בעניני חלב יוסיף הר"ב ה"מ וכ"ש או ס"מ. ובסי' ע' ערכתי קונטרס מיוחד בענין חילוקי הרתיחות שבין המלח והבשר: סימן ע סעיף א

מולחין הרבה חתיכות זעג"ז אעפ"י שהתחתונה. גומרת פליטתה קודם לעליונה לא חיישינן שחוזרת ובולעת מדם העליונה. לפי ששוהא הרבה לפלוט ציר (קו"א א') וכ"ז